מעצר בגין שימוש ברכב ללא רשות

משכך ולאור האמור לעיל, אני מטיל בזאת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 6 חודשים, בנכוי ימי מעצרו בגין שני התיקים הנ"ל. מאסר על תנאי של 5 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה, לאחר שיחרורו מריצוי תום מאסרו בגין גזר דין זה, על עבירת שימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 413ג לחוק העונשין התשל"ז – 1977 ויורשע בה, או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בידי מי שאינו מורשה כלל לנהיגה ו/או נהיגה בזמן פסילה, עבירות לפי סעיפים 10(א) ו/או 67 לפקודת התעבורה.

...

כפי שנאמר בע"פ 4152/13 הראל ישראלי נ' מדינת ישראל (13.8.14) על מערער בעל עבר פלילי עשיר: "יוזכר כי המערער נמצא כשיר לעמוד לדין, על אף תחלואותיו הנפשיות והאישיותיות שתוארו. אף אם יכולתו של המערער לשלוט על מעשיו באירוע השני הייתה מוגבלת – הרי שנקבע כי היא קיימת. אכן, מדובר בנסיבות מורכבות המעלות שאלות  באשר לענישת מורשעים הסובלים מהפרעות נפשיות שונות. ואולם, שיקול ההרתעה האישית אינו שיקול הענישה היחיד. לצידו עולה, וביתר שאת במקרה הנדון, שיקול של מניעת סיכון לשלומו ובטחונו של הציבור... אף אם יש להצטער על כך שהמדינה, משיקולי תקציב ומשיקולים אחרים, אינה מטפלת באופן מלא באנשים הסובלים מתחלואות נפשיות כגון המערער – הצורך להגן על הציבור ממעשים מעין אלו עודנו קיים ומהווה שיקול ממשי וחשוב בענישה. עוד יצויין כי בעניינו הקונקרטי של המערער נערכו ניסיונות רבים ומגוונים של גורמי בריאות הנפש לסייע לו, אך הוא גילה קושי בשמירה על עקביות והתמדה בטיפולים וניתק עימם קשר.

פתרון של טיפול עדיף כמובן, אך בהעדר אלטרנטיבה נגישה ומספקת – אין מנוס מלהטיל עונש מאסר למספר שנים".

בשים לב לשיקולים האמורים, בהתחשב בתקופת מעצרו של הנאשם, גילו ועברו הפלילי, החלטתי לקבוע את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

מאחר והליכים אלו עניינם במעשים שביצע הנאשם בהיותו קטין, נקבעה אשמתו על פי הודאתו, ולאחר שבמסגרת הטיעונים לעונש הייתה הסכמה כי הוא יורשע גם בהם, ובשים לב לחומרתם ולמכלול העבירות, אני מרשיע אותו גם בעבירות שיוחסו לו בשלושת ההליכים הנוספים, שהם: · בת"פ 5069-06-21 בעבירת שבל"ר לפי סעיף 413ג' סיפא לחוק ועבירה של החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 לחוק.

· בת"פ 58209-12-21 בעבירה של החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, בשל כך שנימצא על הנאשם סם מסוכן מסוג קנביס במשקל 0.99 גרם, וכן בעבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק, בשל סכין באורך 10 ס"מ שנתפסה בכליו.

ניסיון לשלב את הנאשם בטיפול גמילה מסמים בקהילה טיפולית כשל בשל מעצרו בגין מעורבות בפלילים.

הוא ציין כי נסיבות חייו של הנאשם הן אכן קשות, אך חרף הניסיונות החוזרים ונשנים של הרשויות השונות להושיט לו יד ולהוציאו מהמעגל שבו הוא נמצא, הוא לא נענה להם.

בחינת הנסיבות, על יסוד עיקרון ההלימה, תוך השוואה לפסיקה הנוהגת בנסיבות דומות מלמדת כי מיתחם העונש ההולם מקרה זה בנסיבותיו, ובשים לב שמדובר בבית עסק ולא ברכב, נע מ-15 ועד 36 חודשי מאסר.

...

מאחר והליכים אלו עניינם במעשים שביצע הנאשם בהיותו קטין, נקבעה אשמתו על פי הודאתו, ולאחר שבמסגרת הטיעונים לעונש הייתה הסכמה כי הוא יורשע גם בהם, ובשים לב לחומרתם ולמכלול העבירות, אני מרשיע אותו גם בעבירות שיוחסו לו בשלושת ההליכים הנוספים, שהם: · בת"פ 5069-06-21 בעבירת שבל"ר לפי סעיף 413ג' סיפא לחוק ועבירה של החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 לחוק.

ביום 17.10.1999 נגזרו על הנאשם בבית משפט לנוער מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי לצד התחייבות להמנע מעבירה, בגין הרשעתו בעבירות אלה: 5 עבירות של בריחה ממשמר חוקי; 2 עבירות של תקיפה סתם; 2 עבירות של איומים; 2 עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; עבירה של שימוש ברכב ללא רשות ונטישה במקום אחר ועבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון.

והינה, רק במסגרת הליך דנא, כאשר הוגש כתב אישום חמור, התלוי ועומד כנגד הנאשם, ולימים הורשע בדין במסגרת הסדר טיעון, בעבירות קשות כשלעצמן, אשר עונשי מאסר ממושכים קבועים לצידן, ניאות הנאשם לעשות צעד לכיוון שקומו, ובה בעת עתר לבית המשפט כדי לשחררו עוד בתקופת מעצרו לצורך המשך שקומו מחוץ לכותלי בית הסוהר בקהילה מתאימה לשם טפול וגמילה מצריכת חומרים פסיכו-אקטיביים.

...

בהקשר זה, מקובלת עלי טענת המאשימה כי מעיון בכתב האישום כלל לא עולה כי הרקע למעשי הנאשם הינו התמכרותו לאלכוהול או לסמים קשים.

בפסק הדין נאמר: "רשמנו בפנינו את הדרך המרשימה שעשה המערער בין כתלי הכלא, לרבות הליך הגמילה שעבר, ואנו מקווים כי יתמיד בדרך השיקום". סוף דבר מכל הטעמים שמניתי באתי כאמור למסקנה כי בשלה העת לגזור את דינו של הנאשם, באופן שיינתן ביטוי הולם לכלל שיקולי הענישה הכלליים והפרטניים בעניינו.

מכלל הנתונים, לרבות מהעולה בתסקיר שירות המבחן, סבורני כי הטלת מאסר בפועל על הנאשם, במסגרת גזירת הדין, אינה עומדת, בהכרח, בסתירה לשיקולי השיקום בעניינו.

סבורני כי הנתיב בו החל לפסוע הנאשם בתקופת מעצרו עשוי בהחלט לקדם את שיקומו בתוך המסגרות הקיימות בין כותלי הכלא, ויש לקוות שכך אכן יהיה.

מעבר לשאלת הדומינאנטיות והיכולת להפעיל אחר- כמה וכמה אלמנטים נוספים המהוים מגבירי סיכון ומלמדים על חומרה מיוחדת איש הקשר- הינו תושב טול כרם, איש הרש"פ; בגדר הידיעה הכללית, (ודברי המפקחים עונים בהם)- כי נכון להיום המתיחות הקיימת, הנפיצות באזור, מלמדים כי מי המספק תחמושת וכספים לתושבי הרש"פ, למעשה עלול לסייע לאויב במלחמתו נגד מדינת ישראל; תחמושת כזו וכספים אלו, עלולים לשמש נגד חיילי צה"ל; חרף זאת, עומד המשיב בקשר הדוק עם תושב הרש"פ, ןסוחר עמו באמל"ח הכמות- אישום רודף אישום; ארוע רודף ארוע= לא מעידה חד פעמית מתוארת, לא כדורים בודדים אלא אלפי כדורי תחמושת, אקדחים מסוגים שונים, פעם אחר פעם; לית דין ולית דיין.

העבר- אולי יותר מכל, ללמד על פן ה'עושה'- ראוי לפנות לעברו; על פי תסקיר שירות המבחן כבר בהיותו קטין היה המשיב מעורב בהתנהגות פורצת חוק- הופנה לשירות בעבירות שבל"ר, נהיגה ללא רישיון, החזקת נכס החשוד גנוב; כבר בשלב זה ניתן ללמוד על יחס המשיב לחוק; שירות המבחן לנוער דאז סבר כי יש להיתחשב בנסיבות הקשות של גדילת המשיב, מחלת אמו, גילו הצעיר, ולהימנע מהרשעתו.

אזכיר כמה מושכלות יסוד- הדין והפסיקה קבעו כי ביחס לעבירות נשק, קמה חזקת מסוכנות סטאטוטורית, אשר אך במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שירשמו, ניתנת לאיון ע"י חלופת מעצר; ראה לעניין זה סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו- 22(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי סמכויות אכיפה (מעצרים); ראה גם בש"פ 7023/20 עלאווי נ' מדינת ישראל.

...

בחנתי שנית הדברים; הגעתי למסקנה, כי חרף מחלת המשיב, חרף סיפא התסקיר והרושם של שירות המבחן ממערך הפיקוח, יש להורות על מעצר המשיב.

אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים; השב"ס ידאג לספק למשיב המעטפת הרפואית הנדרשת לשם טיפול במחלתו.

ברע"פ 2666/12 אמיר עטאללה נ. מ"י, נקבע: "לגופם של דברים, המבקש נהג ברכב ללא רישיון וללא ביטוח תוך שהוא מסכן עוברי אורח. ברי, כי נהיגה בלי רישיון משמעה הסטאטוטורי נהיגה ללא כישורי נהיגה וממילא סיכון הזולת. ומעבר לכך נאמר לא אחת, כי משמעות נהיגה כזו, בהיעדר ביטוח, היא גם הטלת פיצוי הנפגעים על הציבור. " באשר לחומרת העבירה מובן כי מי שנוהג ללא רישיון נהיגה מהוה סכנה ממשית ומוחשית לו וליתר משתמשי הדרך, שכן מעולם לא הוכשר ולא הוסמך לנהיגה ונוהג בכלי תחבורה אשר עלול להפוך לכלי משחית.

ערך נוסף הראוי להגנה הנו שילטון החוק וחובת הכיבוד והציות לו. ברע"פ 7072/21 מחמד פלאח נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27.10.21) נקבע ביחס לחומרת העבירה כי: "אין להמעיט בחומרת מעשיו של המבקש, אשר נהג ברכבו חרף פסילת רישיונו ובעוד עונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו. בכך, פעל תוך התרסה נגד רשויות החוק והתעלמות מהחלטות בית המשפט. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לשלום הציבור, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצוי בית המשפט ובחוק (רע"פ 5300/18 סלאמה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (12.8.2018)).

בגין עבירת שבל"ר ונהיגה ללא רישיון נהיגה.

לצד זאת מסר כי נוכח מעצרו הנוכחי הקשור אף הוא להיתנהגות בלתי נורמאטיבית, מעיד על כך שיש צורך בעבודה טיפולית נוספת לצורך ביסוס דפוסים כגון קבלת סמכות החוק, יכולת להציב גבולות להתנהגותו, הפעלת שיקול דעת במצבים מורכבים, בחירה רצויה של קבוצת השתייכות חברתית, הבנת ההשלכות של היתנהגותו על חייו ועל משפחתו והמחירים הכרוכים בכך.

...

לכן, ובהמשך לאמור לעיל, אני סבור כי מאחר והשתכנעתי כי הנאשם השתקם ושינה את דרכיו, ולכל הפחות קיים סיכויי ממשי לשיקומו על בית המשפט לבכר את שיקולי שיקומו של הנאשם על פני שיקולים אחרים.

סיכומו של דבר; לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ובשים לב למתחם הענישה לעבירות בהן הורשע הנאשם אני מוצא להטיל עליו את העונשים הבאים: מאסר בדרך של עבודות שירות 7 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות וזאת בהתאם לחוות דעת ממונה מיום 18.3.24.

על הנאשם להתחיל לרצות את עונש עבודות השירות ביום 21.5.24 , הנאשם יתייצב במשרדי הממונה על עבודות השירות מחוז מרכז ברמלה בשעה 8:00 בתאריך זה. מאחר ושיקומו של הנאשם קשור גם למקום עבודתו, אני מורה כי שעות ריצוי עבודות השירות יהיו למשך 6.5 שעות בכל יום.