מעצר בגין הברחת סמים לישראל

ביום 12.6.2019 או בסמוך לכך פנה ירמילוב, בשמו ובשם המשיב, לשניים מידידיו אשר אחד מהם קטין יליד שנת 2001 (להלן: הבלדרים), והציע להם לייבא סם מחו"ל לישראל באמצעות מזודה ובתמורה לתשלום של כ-100,000 ש"ח. המשיב וירמילוב סיפקו לבלדרים את הצרכים הלוגיסטיים הנחוצים לשם הברחת הסם לישראל, ובמסגרת זאת רכשו עבורם כרטיסי טיסה ומימנו את שהותם בחו"ל. כמו כן, עמדו עמם בקשר על מנת לוודא העברת הסם לידיהם.

ואולם לא נעלמו מעיני השגותיה של באת כוח המבקשת אשר הצביעה על הניגוד בהתנהלותו של המשיב כעולה ממעורבותו בייבוא הסמים ולאחר מכן בחקירתו וטענה כי היתנהלות זו אינה תואמת "כלל ועיקר את הרושם התמים והנורמטיבי שמצטייר מהתסקיר". הלכה היא כי תסקיר המעצר בא לסייע לבית המשפט בבואו לשקול חלופת מעצר אפשרית, אך אין בו כדי להחליף את שיקול דעתו (בש"פ 9713/17 חלפון נ' מדינת ישראל (27.12.2017)).

...

לפניי ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-מ"ת 62874-07-19 מיום 10.9.2019 ומיום 16.9.2019 (השופטת ד' עטר והשופט ע' דרויאן-גמליאל בהתאמה), בגדרן לא נעתר בית המשפט לבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מאחורי סורג ובריח, ותחת זאת הוחלט כי יהא במעצר בפיקוח אלקטרוני.

בית המשפט נעתר לבקשתו, והורה בסיכום הדיון על הכנת תסקיר מעצר.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, ושמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

יתרה מזאת, לא שוכנעתי כי יש במעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני כדי לאיין את מסוכנותו.

בשלב מסוים, לאחר שהמשיב 1 נעצר במחסום משטרתי, המשיבים 2 ו-3 המשיכו את נסיעתם בג'יפ הרגנלר, חצו קו הפרדה רצוף תוך עקיפת משאית וכשהשוטרים הורו להם לעצור, ירדו מהכביש לשטח ונסעו במהירות ובפראות עד שנגרמו לג'יפ הרנגרל תקרים בשני הגלגלים הקדמיים, וכשהרכב נעצר בשל כך המשיב 3 ירד מן הרכב ורץ צפונה, עד שנעצר על ידי השוטרים.

כעולה מהחלטת חברי, כ' השופט פרסקי ומעיון בחומר החקירה, הקשר בין הרכבים באופן נסיעתם האחד אחרי האחר "בטור";ומציאת מכשירי הקשר בשני הרכבים; האיכונים שקיימים בין המשיב 1 לבין המשיב 2 עד לפני הברחת הסמים וכשמשיב 2 מאוכן באזור ההברחה; המשקפת שנמצאה ברכב בו נסע המשיב 1 והדי אן איי כאמור, כל אלה מבססים קשר בין שני הרכבים, משמע בין הרכב בו נעצר המשיב שבפנינו עם חלק ניכר מהסמים לבין אותה הברחה הנטענת.

ההלכה היא כי: "...בית משפט זה קבע לא אחת כי נאשמים בעבירות סחר בסמים ובעבירות סמים אחרות שלא לצריכה עצמית – לא ישוחררו ככלל לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן... הלכה זו תקפה גם כאשר מדובר בצעיר ללא עבר פלילי (ראו למשל: בש"פ 8211/04 אברהמי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.9.2004); וכן ענין ג'מאל וענין וייספיש דלעיל)". [ ראה בש"פ 1742/18 מדינת ישראל נ' ג'וזף מחלי בק (פורסם בנבו, 01.03.2018) וראה גם בש"פ 3361/17 מדינת ישראל נ' שמואל ליזרוביץ' (פורסם בנבו, 22.06.2017)].

...

זאת כאמור, בשים לב למחקרי התקשורת הקיימים בין המשיב 1 לאחרים; הקשר והדמיון בין החבילות שנשארו במקום ולא הועמסו לרכב הלנדקרוזר לבין לאלו שנתפסו ברכב הרנגלר בו נתפס המשיב; הדמיון הרב בין הרכב שבו השתמשו אלה שאספו את הסם מהגדר לבין רכב הלנדקרוזר של המשיב 1; העובדה שברכב הלנדקרוזר נמצא פנס מהבהב צהוב, דומה לפנס שנצפה על ידי התצפית בזמן ההברחה; מכשירי הקשר שהיו בשני הרכבים; ה-DNA של המשיב שנמצא על חפצים משמעותיים ברכב האחר; האזנות הסתר - הכל כמפורט בהחלטת כב' השופט פרסקי, אשר למעשה ב"כ המשיב לא חלקו על שנקבע שם ואף אני, לאחר שעיינתי בתיק, מצטרפת לכל האמור שם. נוכח המתואר לעיל, קיימות ראיות לכאורה, כנדרש בשלב זה ואף למעלה מכך.

ברקע הדברים טוענת המבקשת כי המשיבים ביחד עם אחרים, התארגנו במועד שאינו ידוע במדויק עובר ליום 10.7.18 משני צידי הגבול עם מצרים לבצע פשע מסוג הברחת סם מסוכן לישראל.

המשיב 2 הסכים לראיות לכאורה באשר לסם שהוחזק ברכב מס' 2, אולם טען שאין ראיות לכאורה לשאר המיוחס לו. ב"כ המבקשת טענה כי הראיות שהוצגו לבית המשפט יש בהן בכדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיבים 1-2 וב"כ המשיבים 1-2 טענו מדוע אין הדבר כך. יוער כי לא הייתה מחלוקת על עילת המעצר, ולאור עבירות הסמים המיוחסות למשיבים.

...

סיכום ביניים כאשר מסכמים ומשקללים את מכלול מארג הראיות בהן הנסיבתיות, מסקנתי הינה שהמבקשת עמדה בנטל הוכחת פוטנציאל ההרשעה מעל לספק סביר כנדרש הן בעניין המשיב 1, והן בעניין המשיב 2 שלא חלק על ראיות לכאורה להחזקת סמים בהיקף הנטען במכוניתו בעת האירוע.

לפיכך אני קובע כי המבקשת עמדה בנטל הוכחת קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למשיבים 1-2, כמו גם קיומה של עילת מעצר.

לפיכך, בכול הנוגע למשיב 2, ולאור הנסיבות שפורטו, אני מורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

על פי כתב האישום, אשר מוסכם כי הוכח לכאורה, העורר קשר קשר עם שניים נוספים, נחמן ויצחק, שפרטיהם אינם ידועים למשיבה, לצורך הברחת סמים לישראל.

לאמור לעיל יש להוסיף נתון נוסף: לגבי נאשם 4, השופט י' עמית קבע כי נוכח כלל הנסיבות המשתקפות מהתיק, וכן העדר עבר פלילי – ניתן לקהות מעוקץ מסוכנותו גם על ידי מעצר בפקוח אלקטרוני (בש"פ 370/18 סאל נ' מדינת ישראל (16.1.2018)).

...

הערר נדחה.

בעובדות האישום הראשון נאמר כי במהלך החודשים אפריל-מאי 2021, במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, יצר חוסיין קשר טלפוני עם סולטאן והשניים חידשו את הקשר ביניהם באמצעות שיחות טלפון והתכתבויות טלפוניות באפליקציית "טלגרם". במהלך חודש יוני 2021, הציע חוסיין לסולטאן לבצע הברחות של סמים ושל כלי נשק שונים, אותם יקבל מטעמו של חוסיין, יבריחם לתוך ישראל וימכור אותם.

לאחר מעצרו, במסגרת הקשר להברחת הסמים ולשם קדומו, המשיך סאמי להיות בקשר של שיחות טלפון והתכתבויות עם חוסיין.

סאמי עידכן את חוסיין על אודות האמור, אולם הקשר לא יצא לפועל נוכח מעצרו של סולטאן.

...

ביחס לאישום השני, מקובלת עליי טענת ההגנה לפיה יש לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה שהנשק מושא אישום זה נתפס על ידי המשטרה לאחר שהנאשם מסר פרטים על אודות מיקומו.

לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות מושא שני האישומים, את נסיבות ביצוען ואת מדינית הענישה הנוהגת במקרים דומים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם את נסיבות האישום הראשון נע בין 30 ל- 60 חודשי מאסר בפועל.

על יסוד מקבץ האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 11.2.2022 ועד היום.