מעסיק שלא ידע שהעובדת בהריון לפני שפיטר אותה (על ידי בית המשפט)

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 54182-09-17 29 אוקטובר 2020 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם - דן יחיד - התובעת: דנה חדד ע"י ב"כ עו"ד אלי דמרי הנתבעים: 1. אס אדריכלות והנדסה, ע.מ. 036952067 2. אלמוג בן זקן ע"י ב"כ עו"ד מרסל אביטל פסק דין

לטענתה, מייד לאחר שהודיעה על ההריון חל שינוי בגישת הנתבעת כלפיה; הנתבעת לא נתנה לה היזדמנות להוכיח את כישוריה ויכולותיה וניכר כי ההחלטה לפטרה נתקבלה עוד טרם תחילת עבודתה וכל היתנהלותה היתה אך על מנת להקטין סיכון לתביעה אפשרית מצד התובעת.

פסיקת בתי הדין, עוד קודם לחקיקת חוק שויון ההזדמנויות וחוק עבודת נשים, הכירה בחובתו של מעסיק לנהוג עם עובדת הרה בתום לב (פרשת אפלבוים).

במהלך שיחת השימוע נאמר כך: " סיון: ... אני לא רוצה לבזבז את הזמן היקר שלי על ה, על את אמרת, היא אמרה, זה לא רלוואנטי, זה לא לגיטימי, בעיני עוד פעם לא עשית את העבודה שלך, את עכבת אותי יותר מאשר עזרת לי ... מבחינתי רמת השרטוט שלך נמוכה, הרמת ידע שלך נמוכה הרבה יותר, הצגת את עצמך בראיון בצורה מסויימת, זה לא מה ש, מה שיש בפועל, מעבר לזה, מעבר לזה, כעובדת את לא נעימה, את חצופה, את לא יודעת לקבל מרות וזו ובזה אנחנו מסכמים את השיחה, אני יכולה להשתחרר?

מהדברים עולה כי בנגוד לטענת הנתבעים, החלטת הפיטורים נימסרה לתובעת הן על ידי סיון במהלך השימוע כאשר מיד לאחר מכן עזבה סיון את הישיבה והן על ידי אלמוג בסיום שיחת השימוע מבלי שנערכה איזשהי היתייעצות ביניהם.

הסכם חתום על ידי התובעת לא הוצג בפני וגם המסמך שהוצג המהוה על פניו הודעה לעובד (נת/1), אינו נושא את חתימת התובעת, והן אלמוג הן סיון לא ידעו לומר כי מסרו אותו בידי התובעת (אלמוג בעמ' 31 ש' 8-15; סיון עמ' 22 ש' 20 לפרוטוקול).

בנוסף יישאו הנתבעים בהוצאות משפט של התובעת בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

...

סיון העידה כי בין הצדדים החל ויכוח שבהמשכו "התנפלה" התובעת והחלה לצעוק על סיון והאינטרקציה עלתה לטונים גבוהים, התובעת סירבה להקשיב לה ולקבל את הערותיה ואף פנתה לעובדת אחרת ואמרה לה "מה היא חושבת לעצמה" ואז החליטה סיון שאין מנוס מלהזמין את התובעת לשימוע לקראת פיטורים.

בענייננו, לא מצאתי כי התקיימו התנאים החריגים והקיצוניים המצדיקים פסיקת פיצוי נפרד בשל עוגמת נפש ודין טענה זו - להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, ישלמו הנתבעים לתובעת כדלקמן: פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב במשא ומתן ובכריתת חוזה בסך של 20,000 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 12,100 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 2,000 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 60620-11-17 15 אוקטובר 2020 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם - דן יחיד - התובעת: קארן שלם ע"י ב"כ עו"ד מיה פילוסוף הנתבעת: עיסא חורי מפעלי מתכת בע"מ, ח.פ. 511044059 ע"י ב"כ עו"ד חאתם נעמנה פסק דין

הפליית אישה תוך פיטוריה מעבודה, בשל היותה בהריון או בחופשת לידה, מהוים על פי שיטת המשפט בישראל ועל פי ערכי היסוד שלה, הפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעיקרון השויון ולהוראות החוק.

עם זאת, וכעולה אף מפסיקת בית הדין הארצי, בכל הקשור בפיטורים מהעבודה, על מנת שנטל ההוכחה יועבר אל כתפי המעסיק, על העובד להצביע על "ראשית ראיה" לכך שהחלטת המעסיק הייתה נגועה בהפליה פסולה (דב"ע נו/3-129 שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481; ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ, בפס' 40-41 (ניתן ביום 16.3.08)).

אין גם מחלוקת כי הגורם היחיד המוסמך לפטר את התובעת ואשר אף פיטר אותה בפועל הוא מר חורי (עדות גב' בן נעים עמ' 12 ש' 27 לפרוטוקול).

לא. אחרי זה לא ידע.

קשה לקבל טענה זו. מעבר לעובדה שלא שוכנעתי שמר איוב שימש כמנהלה הישיר של התובעת ולא מצאתי צורך להידרש להכרעה בשאלה זו שכן, העובדה שמר איוב ידע על הריונה אין משמעו בהכרח שמר חורי ידע על ההיריון בעת הפיטורים וממילא אין לראות בפיטורים כפיטורים מחמת הריון.

התובעת בחרה שלא להודיע למר חורי על הריונה באותו המועד ופנייתה הראשונה בענין זה היתה במסגרת מכתב הדרישה שנשלח למחרת היום על ידי עו"ד מטעמה לתשלום פיצוי בגין פיטוריה (יצוין כי במכתב זה לא ביקשה התובעת את ביטול הפיטורים בשל הריונה).

...

לאור המסקנה שאליה הגעתי שלפיה שכר התובעת לא כלל את דמי הנסיעות וכי היא הודיעה על מקום מגורים בבאר שבע (ובפני לא הוצגה כל ראיה אחרת) – זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה לסך של 150 ₪ לחודש ובסך כולל של 600 ₪ (בעבור חודשים יולי –אוקטובר 2016) אשר להפרשות לפנסיה – הנתבעת לא סתרה את טענת התובעת כי היתה לה קופת פנסיה פעילה עוד קודם לתחילת עבודתה אצל הנתבעת (ראו נספח ג' לכתב התביעה).

אחרית דבר על יסוד כל האמור תשלם הנתבעת לתובעת כדלקמן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 15,000 ₪; דמי נסיעות בסך של 600 ₪; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך של 2,893.33 ₪.

תביעות התובעת לפיצוי ממוני ושלא ממוני בגין פיטורים בניגוד לחוק שיוויון ההזדמנויות – נדחות.

ביום 6.2.18, נחתמה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב פסיקתא שלפיה הנתבעת תרכוש את פעילותה של חברת אופנה צרפתית לגבר בהתאם להסכם מכר שנערך ביום 14.1.18.

התובעת טענה שהסיבה האמתית שבגללה החליטה הנתבעת לפטר אותה מעבודתה בחברה היא עובדת היותה בהיריון.

הודעת התובעת בנוגע להריונה והצעת העבודה שקבלה לשמש כמנהלת חנות בנתבעת התובעת הצהירה כי ביום 24.1.18 היתקשר אליה מר אביקסיס והודיע לה שצפוי להתקיים דיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב שיקדם משמעותית את הליך רכישת "סליו" על ידי הנתבעת.

אי תחולת חוק עבודת נשים סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע: "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות" (ההדגשה אינה במקור).

סעיף 9 לחוק עבודת נשים דורש קבלת היתר לפיטורי אשה בהריון גם אם המעסיק לא ידע בעת הפיטורים כי היא הרה – היתר זה לא התבקש על ידי הנאמנים עת פוטרה התובעת מחברת אופנה צרפתית לגבר.

...

אלא, שהנתבעת החליטה בסופו של דבר, לאחר הפעלת שיקולים ענייניים, שאינה מעוניינת להעסיק את התובעת.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה על כל רכיביה.

בהתחשב בנסיבות דנן, שבהן התובעת הייתה בהיריון בעת סיום העסקתה בחברת אופנה צרפתית לגבר שפורקה, ונוכח המשא ומתן שהתנהל בין התובעת לנתבעת ואשר לא התגבש לכדי העסקתה בנתבעת, אנו קובעים כי במקרה דנן , באופן חריג, אין צו להוצאות.

נוסף על כך, התובעת הצהירה כי בדומה לתגובת מר בראון, אף גב' אליאסי הגיבה בסרוב לטפל בעישון במשרד בתואנה כי זהו המצב הקיים במשרד (הכיתוב כבמקור): "עברתי הריון קשה סבלתי מבחילות והקאות ונאלצתי להעדר מהעבודה. זה ההריון הראשון שלי לא ידעתי למה לצפות ואיך אני אמורה להרגיש וקיבלתי את התחושה מצד החברה כי אף אחד לא מבין את מצוקתי ובטח של עודה דבר להסיק את ההרגל המגונה של העישון במשרד.

באותו מקרה בית הדין האיזורי קבע כדלהלן- "משהוכיח התובע כי בוצעה עוולה של הפרת חובה חקוקה, הרי שהוא זכאי לפצוי לפי הוראות פקודת הנזיקין. סעיף 76(1) קובע כי בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים על "נזק" ובילבד שמדובר באותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע".

כך קובע סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים: "(א) לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות." החוק אף קובע בסעיף 9(ג)(1א) כי חל איסור לפטר עובדת בהריון בתקופה של 60 יום שלאחר תום חופשת הלידה: "(ג)(1א) לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; ...." הסעדים במקרה של הפרת חוק זה על ידי המעסיק מנויים בסעיף 13א לחוק עבודת נשים: (א) לבית הדין האיזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי – (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין השאר, את השפעת הצוו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קבוצי החל על הצדדים; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

(2) לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה: (א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור; (ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר; (ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה.

לגישת מר בראון כעולה מתצהירו , התובעת לא הייתה עובדת טובה והתקשתה לבצע משימות פשוטות, אם כי בכל זאת, לא פיטר אותה ורצה שתמשיך לעבוד (ס' 5 לתצהירו של מר בראון).

...

בהתחשב בדברים האמורים, דין טענות התובעת בעניין זה- להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לנפקות תחולת הצו על עניינו.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת החוק למניעת העישון בסך של 20,000 ₪.

האם התובעת פוטרה בנגוד להוראות חוק עבודת נשים סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 , שעניינו הגבלת פיטורים, אוסר על מעסיק לפטר עובדת בהריון, אלא בהיתר של משרד העבודה והרווחה; "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו בקשר להיריון;" אין חולק כי התובעת זומנה לשיחה עם הנתבע, אשר היתקיימה ביום 21.7.2019 מיד בתום שעות העבודה באותו היום.

ולכן הוא הסיק מכך, שהתובעת עצמה לא ידעה על הריונה יומיים קודם לכן, אחרת הייתה מספרת לו על כך. הוסיף וטען הנתבע, כי למרות העובדה שבמועד פיטוריה לא ידע על היותה בהריון ולמרות שלא היה מרוצה מתפקודה, הבהיר לה "אם את בהיריון, אז הפיטורין מבוטלים אך אבקש אישור רפואי לכך" (בכתב ההגנה משפט זה נרשם תחת גרשיים כציטוט מדויק).

למעשה, הנתבע הבהיר לתובעת באופן שלא משתמע לשתי פנים, כי במועד שהחליט על פיטוריה, לא ידע שהיא בהריון, ולמעשה לא פיטר אותה בגלל ההיריון, ולכן ההחלטה על הפיטורים שרירה וקיימת.

בית הדין הארצי קבע שם - להעדר רלוואנטיות של אי ידיעת המעסיק על ההיריון, "טענה זו – לאו טענה היא, שכן החוק מחייב מעסיק לקבל היתר לפיטורי עובדת בהריון גם במצב בו לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון (דב"ע לו/3-78 רחל פאלק – מדינת ישראל, פד"ע ט 197 (1977)" בפרשת פלדמן, כמו בתיק דנן, המעסיקה אישרה כי ידעה על ההיריון בסמוך לאחר הודעת הפיטורים, ותוך כדי תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה לעובדת.

שאלה מפורשת ביחס להריון של העובדת אינה אמורה להישאל על ידי המעסיק: "טענה זו מוטב לולא הועלתה. ראשית, מבחינה עובדתית ולפי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין האיזורי, כאשר נישאלה המשיבה על כך כלל לא ידעה כי הינה אכן בהריון, כך שלא הסתירה דבר ביודעין. מעבר לכך, כבר נקבע כי עובדת בהריון, או מועמדת לעבודה, אינה מחויבת לגלות למעסיק על דבר הריונה עד לחודש החמשי להריונה, למעט בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בהן הגילוי מתחייב מאופיים או מהותם של התפקיד או המשרה ... באי גילוי עובדת ההיריון אין משום הפרה של חובת תום הלב המוגברת החלה ביחסים שבין העובדת למעסיקה.

...

לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת, פיצוי בגין הפסד שכר בתקופת ההודעה המוקדמת בסך 4,189 ₪ .

לסיכום: נוכח כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים מטה, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.