מעסיק שלא הפריש רכיב אובדן כושר עבודה לקרן פנסיה

בכתב התביעה, נוסף לנזקים המוכרים בגין מות הניזוק (כגון שנים אבודות), נטען בסעיף 25 כך: "בנוסף, כעולה אף מתלושי השכר של המנוח, הרי שהנתבעת אף לא פעלה לערוך למנוח ו/או לטובתו ו/או עבורו ו/או לטובת שאריו, ביטוח פנסיוני ו/או ביטוח מנהלים, הכולל גם ביטוח ריסק ומפני נכות ומוות ו/או פנסיית נכות ו/או פנסיית שארים ולא ערכה פוליסת ביטוח הכוללת כסוי מתאים ו/או רכיב אובדן כושר עבודה ו/או בגין מוות ו/או קופת גמל לקיצבה ו/או ביטוח מנהלים, ואף לא הפרישה ו/או שילמה זכויות סוציאליות ו/או כספים לפנסיה ו/או סכומים עבור הנ"ל, מידי חודש בחודשו.

לטענת התובעים, אין מדובר בסכסוך עבודה, שכן הם אינם דורשים הפרשות פנסיוניות רטרואקטיביות, אלא תובעים עקב כך שהנתבעת לא ערכה פוליסה/קרן פנסיה (סעיף 8 לתגובה) ולשיטתם, אלו נזקים במישור הנזיקי, והעילה – עילה נזיקית.

לכן, כאשר מעביד נימנע שלא כדין מלשלם משכורת מסוימת או להפריש סכומים מסוימים לביטוח או לפנסיה מדובר בהפרה של חוזה (=עילה חוזית) או של החובות לפי משפט העבודה המגן, ולא בהפרה של חובת זהירות (=עילה נזיקית).

...

אני מורה על מחיקת סעיפים 25, 32.1 (ג) ו- 32.2 (ב) לכתב התביעה וכן על הוצאת חוות הדעת האקטוארית.

הסך האמור כולל בתוכו הגדלת רכיב הפצוי בגין אבדן כושר העבודה, כאשר במקור העמידה אותו התובעת, משקולי אגרה על 1,750,000 ₪, במקום 1,885,041 ₪, דהיינו תוספת של 135,041 ₪; סך של 450,224 ₪ בגין הפסד תשלומי פנסיה, המהוים את הוון סכום ההפרשה החודשית שהייתה אמורה להצטבר במהלך 33 שנים (מגיל התובעת בעת התאונה ועד לגיל תום פוליסת אובדן הכושר) תחשיבה של התובעת נערך על בסיס שכרה הקובע והפרשות (מעסיק ועובד) בשיעור 18.33% (ללא ההפרשה הנוספת בגין פרמיית אובדן כושר העבודה) משכרה הקובע (8,000 ₪).

לטענת התובעת היא ביקשה כי הנתבעת תפריש ההפרשות הפנסיוניות אל אותה הפוליסה ולמעשה "תוחזר הפוליסה שלי לכסוי באותו ההקף כפי שהיה לי אצל המעסיק הקודם- דהיינו כולל כסוי בגין אבדן כושר עבודה" (סעיף 23 בתצהיר התובעת).

ראו לעניין זה את פסק הדין המנחה של כב' השופט אילן סופר מלפני כימעט עשור בע"ע (ארצי) 11910-05-11 אהרון בניאס - עזבון המנוח אלכסנדר זובאטוב ז"ל (פורסם בנבו, 25.06.2012): "מעביד המפר את חוזה העבודה שבו נכללת התנייה מכח צו ההרחבה בדבר הפרשה לקרן פנסיה, ובפועל לא מעביר את הנכויים לקרן הפנסיה, מעמיד בפני העובד שלוש אפשרויות פעולה:

...

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת לפיצוי בגובה ההפרשות אותן היה על הנתבעת להפריש בסך של 1,041.6 ₪.

היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות, התובעת תבעה מהנתבעת סכום העולה על 2,000,000 ₪ ובסופו של דבר פסקנו סכום זעום לעומת סכום התביעה.

לאחר ששקלנו מלוא השיקולים, לרבות מצבה הרפואי של התובעת ומחדלה של הנתבעת, החלטנו לפנים משורת הדין, שלא לחייבה בהוצאות.

בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת ק"ג 17020-06-17 לפני: כב' השופטת רויטל טרנר נציג ציבור (עובדים) מר אברהם קקון נציגת ציבור (מעסיקים) גב' איריס קליין התובעת מירה ברוך ע"י ב"כ: עו"ד מרב בר ואח' הנתבעת מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד עודד קראוס ואח' פסק דין

לאחר דיון מוקדם והגשת מסמכים רפואיים מטעם התובעת, הודיעה הנתבעת ביום 21.5.18 כי רופאת הקרן קבעה כי התובעת לא היתה כשירה לדאוג לענייניה במועד פדיון הכספים ולכן ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית, על דרך של השבת הכספים שפדתה התובעת, כ- 45,000 ₪, והחזרת מעמדה בקרן באופן שיאפשר לה להגיש תביעה לקבלת פנסיית נכות.

בחודש 9/2020 ניתנה החלטה של ועדה רפואית עליונה לעניין אובדן כושר עבודה ובעקבות זאת החלטת הנתבעת לאשר באופן חלקי את בקשתה של התובעת לקיצבת נכות.

לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעת בהוצאות משמעותיות, שכן ביצעה פדיון שלא כדין תוך ניצול חולשתה הרפואית, דבר שגרם לפגיעה כספית משמעותית ואף לכך כי תביעתה כנגד המעסיק שלא הפריש כספים היתיישנה, והתובעת נותרה עם קצבה חודשים בסך 400 ₪ בלבד במקום קצבה בסך של כ- 2,000 ₪.

רכיב זה לא מופיע בתביעה וגם לא פורט מה הבסיס המשפטי לדרישה זו. על הנתבעת לפעול בעתיד בהתאם להוראות התקנון וכל דין.

...

מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התמשכות ההליכים נבעה מהרצון לסייע לתובעת לשקלל את צעדיה, כאשר תקנון הנתבעת אינו מורה לה לעשות כך ותוך הסתייגות מסוימת מטעם הממונה על שוק ההון.

זאת ועוד, לא שוכנענו כי התובעת הוטעתה במכוון לעניין גובה הפיצוי באופן המצדיק פסיקת הוצאות, ובכל הנוגע לטענת התובעת לעוגמת נפש, נזכיר כי בתיק זה הושגה הסכמה לפנים משורת הדין להקים את הקרן מחדש, ללא שמיעת ראיות והכרעות לגבי פגם כזה או אחר שנפל בהתנהלות הנתבעת.

במצב דברים זה, ומשעה שהנתבעת הסכימה הלכה למעשה לקבל את טענותיה הראשוניות של התובעת ללא צורך בבירור התיק, ונוכח פסיקת בתי הדין לעבודה כי פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש הינה במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, לא שוכנענו כי המקרה הנדון מצדיק פסיקת פיצוי זה. נציין, כי התובעת ציינה בבקשתה כי יש להורות על פטור מתשלום תגמולי ביטוח לנתבעת לעבר ולעתיד.

בפסק דין נוסף, בית המשפט העליון קבע ברע"א 7359/19 אפרת אלעזר נ' מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ (03.02.2020), כי על אף הלבוש הנזיקי שנטען בכתב התביעה, בסופו של דבר מדובר בתביעה שעילתה במישור החוזי, ולכן בהתאם לפסק הדין שניתן בעיניין מנורה הנ"ל, הסמכות העניינית נתונה לבית הדין לעבודה ולא מיתקיים החריג הקבוע בסעיף 24(א)(1) לחוק.

באשר להפרת חובה חקוקה, בית המשפט עמד בת"צ (מחוזי לוד) 13356-08-17 סנדרס נ' אלטשולר שחם גמל ופנסיה בע"מ (25.9.2018) : "כפי שפירשה הפסיקה אמירה זו, משמעותה היא כי לאחר הילכת מנורה, סעיף 24(א)(1ב) מקנה לבית הדין לעבודה סמכות עניינית ייחודית לידון בתביעות של עובדים ומעבידים נגד קופות גמל בעילות נזיקיות המצוינות בסעיף, בכללן הפרת חובה חקוקה, לא רק "בקשר לסכסוך עבודה", אלא גם בקשר לקופת גמל".

מן הכלל אל הפרט כפי שפורט בהרחבה לעיל, שתי טענתיו המרכזיות של התובע בכתב התביעה, כמפורט בסעיף 72 לכתב התביעה הן: הראשונה, לפיה הנתבע 1 בתור מעסיקו הפר את הוראות ההסכם הקבוצי, לא ביטח את התובע בביטוח אובדן כושר עבודה ובכך הוא למעשה הפר חובה חקוקה בשל העידר הפרשה על פי ההסכם הקבוצי.

למעשה, התובע טוען כנגד הנתבע 1, מעסיקו, שהוא לא ביטח אותו ברכיב של אובדן כושר עבודה ופגע בבטחון הסוצאלי.

...

לאחר יישום הכללים הנ"ל על המקרה שבפנינו, ולאחר בחינת מהות עילת התביעה במובנה הרחב בהתאם לניסוח של כתב התביעה, אני סבורה כי על אף שהתובע טוען שמדובר בטענות נזיקיות, מבחינה מהותית מדובר בעילות שהן במישור החוזי שיסודן ביחסי עובד מעביד ובמישור הביטחון הסוציאלי.

אך אני סבורה כי כל פסק דין שניתן בהיעדר סמכות בטל מעיקרו וחסר תוקף משפטי (ראו: עניין מנורה), על כן אין מנוס מפיצול הדיון כאמור.

סוף דבר בנסיבות אלה, התביעה כנגד הנתבע 1 נמחקת בשל העדר סמכות עניינית, וככל שהתובע עומד על תביעתו זו – יגישה לבית הדין האזורי לעבודה.

שכן מחד גיסא, התובעת סבורה כי טרם קיבלה את מלוא הפיצויים המגיעים לה (בכתב התביעה המתוקן ובתצהיר נטען על ידה, בהתאמה, כי יש לנכות על חשבון פצויי פיטורין סכום של 89,486 ₪ וסכום של 90,399 ₪), בעוד שהנתבעות טענו כי "מתשלום השלמת פצויי הפיטורים אשר ישולם לה לפנים משורת הדין בסך 49,483 ₪ יקוזז חוב בגין עלויות אחזקה" (סע' 63 לכתב ההגנה המתוקן מיום 28.5.2023) וכי "על פי נתוני חברת קבקוב החל מיום 1.1.07 הפרישה המעסיקה את מלוא פצויי הפיטורים (כ- 8.33%) לקרן פנסיה. מכאן שסכום הפיצויים אליו עותרת התובעת בכתב התביעה מופרך ומפורז מסך פיצוי הפיטורים שהיא זכאית להם. יובהר, כי כלל פצויי הפיטורים להם זכאית התובעת אשר התפטרה שוחררו לטובתה בחודש אוקטובר 2021" (סע' 79 ו-80 לכתב ההגנה המתוקן).

בגין רוב חודשי העבודה הועברו לחברת כלל ביטוח ופיננסים תשלומי מעסיק הן למרכיב התגמולים, הן לרכיב פצויי פיטורים והן לאובדן כושר עבודה וכן תשלומי עובד למרכיב התגמולים.

עם זאת, סעיף 14 לחוק קובע לאמור: "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה לא יבואו במקום פצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר." ואכן, "ככלל, תשלומי מעסיק לקופת גמל אינם באים "במקום" פצויי פיטורים, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קבוצי או בצו של שר העבודה.

. (2) מי שבמועד הקובע או לאחריו מבוטח או שמעבידו מחויב לבטחו, מכוח הסכם לביטוח פנסיוני, בהסדר בטוחי הכולל לרבות באופן נילווה או כנספח גם ביטוח למקרה פטירה וביטוח למקרה אבדן כושר עבודה בקופת ביטוח, המבוססים על תשלום כספי תגמולים ופיצויי הפיטורים, ובילבד שחלק המעסיק לתגמולים אינו נופל מ-5% משכר העובד, חלק המעביד לפצויי פיטורים אינו נופל מ-5% משכר העובד; .

מכל מקום יודגש ויובהר, כי בהיעדר הוראה בחוזה עבודה אישי או בהסכם קבוצי או בכל מקור נורמאטיבי אחר על פי דין, המעסיק אינו מחויב לתת לעובד זמן התארגנות מעבר לתום תקופת ההודעה המוקדמת על מנת להתארגן לקניית רכב חלופי, והכל כמובן בכפוף לחובת תום הלב החלה בין הצדדים ליחסי עבודה, לרבות בסיומם.

...

דיון והכרעה הערות מקדימות לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובעת לגבי זהות מעסיקתה, כמו גם לגבי תחילת תקופת העסקתה להתקבל.

נוכח האמור לעיל לא מצאנו לפסוק לטובת מי מהצדדים פיצוי בשל העדר חובת תום הלב.

אנו סבורים כי אי תשלום פיצויי פיטורים במלואם, אינו נובע מטעות כנה מצדה של גב' רובנר ו/או חברת קבקוב.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בעיקרה וטענת הקיזוז של גב' רובנר מתקבלת במלואה.