בשים לב למועד היבחרו של התובע לרב עיר, חלות עליו תקנות בחירות רבני עיר, תשל"ה-1974, הקובעות כי כהונתו של רב עיר תיפסק בהגיעו לגיל 75 אולם מועצת הרבנות הראשית רשאית להאריך את גיל הפרישה למשך תקופה נוספת שלא תעלה עד חמש שנים – דהיינו עד הגילו של הרב לגיל 80 (להלן: "תקנות 1994").
בעיניין זה מקובלת עלינו עמדת המדינה, אשר נתמכת גם בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, לפיה תפקידה ומעמדה של המדינה כרגולטור, אינה מקימה יחסי עובד ומעסיק בינה לבין הרבנים המועסקים על ידי המועצות הדתיות המקומיות והאזוריות.
מכאן, החבות על פי פסק דין זה תחול על המועצה הדתית, בלבד ,כמעסיקה.
עמדת המדינה, המבקשת להשוות את המכסה המאקסימאלית לתשלום בגין מענק שנים עודפות בין רבני עיר לבין עובדים אחרים, ראוי לה שתבוא לידי ביטוי בחקיקה או במקור נורמאטיבי מחייב אחר, שכן מדיניות כזו לא ניתנת ליישום יש מאין.
על יסוד השכר הקובע כפי שנטען על ידי התובע ולא הוכחש על ידי הנתבעים, והוא שעמד ממילא בבסיס חישוביהם בתשלום המענק ששולם, מגיע לתובע מענק שנים עודפות בסך 359,000 ₪, לפי החישוב שלהלן:
35,894 ₪ (השכר הקובע) X 13.46 שנים = 483,133 ₪.
...
נוכח האמור, טענותיה של המדינה לאי תחולתו של סעיף 39(ו) בעניינו של התובע, נדחות.
סוף דבר
אשר על כן, הנתבעת 1 תשלם לתובע מענק שנים עודפות בסך 359,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2015 ועד לתשלום המלא בפועל.
התביעה נגד המדינה נדחית, ללא צו להוצאות.