מענק פרישה מוקדמת: תשלום חד-פעמי לעובד שפרש לפני גיל הפרישה

בסעיף 22 להסכם 2003 לעובדי מדינה ובסעיף 20 להסכם 2003 לעובדי הסכם נאמר כי אין בהסכם כדי לשנות את מערכת ההסכמים הקיימת בין הצדדים או להוות מקור פרשני לה. התובעת מפנה לסעיף 7.1 להסכם 2003, שעניינו עובדי הסכם, לפיו רכישת התוספת המשלימה לפער, אם קיים, בין הפנסיה המוקדמת לפנסיה המוקפאת של העובד בגין תקופת עבודתו בתעש תבוצע ביום שלפני הפרישה.

תעש שלמה למבטחים כדי שזו תמשיך לשלם למנוח מגיל הפרישה בדיוק אותה הפנסיה ששלמה בחודש האחרון לפרישה המוקדמת.

בעיניין אהובים הדגיש בית הדין הארצי כי הסכם 1995, המקביל להסכם 1999 שנידון בעיניין רייף, "קובע באופן מפורש וחד משמעי כי תעש תרכוש ממבטחים בתשלום חד פעמי וקבוע מראש סכום שישמש לצורך רכישת תוספת שקלית העתידה להתווסף לפנסיית הזיקנה של הפורשים לפנסיה מוקדמת, וזאת במעמד הפרישה המוקדמת של הפורשים." (ההדגשה במקור) הילכת רייף מדגישה את עליונות התקנון האחיד ואת חשיבות עיקרון השויון שבבסיסו.

כן נקבע באופן עיקבי כי בחישוב 35 שנות שירות הרלבנטיות לזכאות למענק שנים עודפות אין לקחת בחשבון "שנים רעיוניות" או "שנים וירטואליות" בהן שהה העובד בפנסיה מוקדמת עד הגיעו לגיל המזכה בפנסיית זקנה אלא רק את תקופת השרות בפועל בה התקבלו 420 תשלומים חודשיים מלאים לקרן הפנסיה.

...

לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים לא שוכנענו שקמה לתובעת עילת תביעה כנגד המדינה.

על כן בנסיבות אלה לא מצאנו להידרש לטענות בנקודה זו. אנו מקבלים את עמדת המדינה ונימוקיה ולפיכך התביעה למענק שנים עודפות – נדחית.

לסיכום התביעה נדחית במלואה.

בתקופה שבין חודש 1/96 לבין הגיעה לגיל פרישה שילמה לה מבטחים פנסיה מוקדמת, כנגד מימון חד פעמי ששולם למבטחים על ידי תע"ש והמדינה בסמוך למועד סיום עבודתה בתע"ש. החל מהגיעה לגיל הפרישה, החלה מבטחים לשלם לה פנסיית זקנה לרבות הישתתפות המדינה, כאשר לפנסיה זו התווספה גם תוספת בסכום קבוע מראש שנרכשה על ידי תע"ש בסמוך למועד סיום עבודתה.

כמו כן, לטענת מבטחים, לתובעת משולם "מענק שנים עודפות" בגין זכויות אשר נצברו בגינה מעבר לתקרת ה- 70% וזאת כנגד ההפחתה שבוצעה בהתאם לתקנון.

ברכישת הזכויות על ידי תע"ש שבוצעה בסמוך לפרישתה המוקדמת בתשלום חד פעמי בהתאם לתחשיב שנערך על ידי מבטחים, יצאה תע"ש ידי חובתה בכל הקשור להתחייבויותיה בעיניין זכויות הפנסיה של התובעת, וזאת כ- 14 שנים לפני הגשת התביעה דנן, שנים בהן לא היה כל קשר בין התובעת לבין תע"ש. במהלך תקופת פרישתה המוקדמת, עבדה התובעת אצל חברת רוזנברג והמשיכה להפריש כספים למבטחים בגין תקופת העסקתה שם. עם יציאתה של התובעת לפנסיית זקנה, עקב היותה עמיתה פעילה במבטחים כתוצאה מעבודתה אצל חברת רוזנברג, חישבה מבטחים מחדש את זכויותיה בגין כל תקופות ההעסקה בהן בוטחה במבטחים.

...

לאור האמור, מאחר ולא הוכח קיומו של חוב מעביד כלפי מבטחים בגין תקופת העסקתה של התובעת, אנו דוחים את טענות התובעת הנובעות מחוק הגנת השכר.

משזו קביעתנו מתייתר גם הדיון בטענת ההתיישנות שהעלתה תע"ש. לסיכום הפנסיה המשולמת לתובעת נקבעה כדין על ידי מבטחים על פי התקנון האחיד ותקנות הקרן, כאשר התשלומים שהופרשו עבורה למבטחים, במהלך תקופות העסקתה בתעשייה האוירית, בתע"ש ובחברת רוזנברג, מהווים בסיס לחישוב הקצבה ולכך הוספה התוספת השקלית שנרכשה על ידי תע"ש. לאור האמור, קצבת הזקנה המשולמת לתובעת על ידי מבטחים תואמת את הוראות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים ותקנון הקרן.

סוף דבר התביעה נדחית.

- השכר לצורך חישוב פצויי פיטורים, מענק הפרישה, מענק ההיסתגלות ותמורת הודעה מוקדמת יכלול את הרכיבים בגינם יש להפריש הכספים לגמל בקג"מ במועד הסמוך לסיום העבודה ("השכר הקובע").

- העובדים הפורשים יהיו זכאים לתשלום מענק היסתגלות חד פעמי, בהתאם לשנות עבודתם בהסתדרות, בשיעור השווה למספר החודשים הנקוב בטבלה הנקובה בסעיף 9.11 להסכם זה, בהתאם לוותקם.

אם כך, מלשון סעיף 9.9 להסכם 1998, עולה בבירור כי תחולתו הנה על עובדים אשר טרם הגיעו לגיל פרישה, והנם זכאים למענק הפרישה "עקב קיצור תקופת שירות מזכה בעבודה". הינה כי כן, כאשר זכות או הטבה מסוימת חלה על סוג מסוים של עובדים, או על נסיבות פרישה מסוימת, נכתב זאת מפורשות.

...

בנסיבות העניין, בהתאם לסעיף 18 לחוק הגנת השכר תשי"ח- 1958, ונוכח חילוקי דעות של ממש בדבר עצם זכאותה הנטענת של התובעת לאותם הרכיבים הנטענים על ידה, אנו סבורים, כי אין זה מסוג המקרים בהם יש לפסוק פיצויי הלנה לזכות התובעת.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: תוספת ותק בסך של 58,341 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

לפניי תביעתה של הגב' לאה אורן (להלן – התובעת), לקבלת "מענק וותק" במסגרת תוכנית פרישה מוקדמת אליה התקבלה ביום 2.6.16.

ביום 2.6.16 התקבלה בקשתה של התובעת לפרישתה לגימלאות ביום 30.6.16, ובמסגרת ההודעה שנשלה אליה על ידי יו"ר ועדת הפרישה, מר ציון לוי (להלן – מר לוי) נכתב כדלקמן: "לאחר דיון בפרישתה של העובדת, אנו מאשרים פרישה ב"ריענון" כדלהלן: מענק חד פעמי של 6 חודשי משכורת קובעת, לשם חפוש עבודה חילופית והיסתגלות.

המענקים הנ"ל ישולמו יחסית לחלקיות עבודתה המשוקללת של העובדת לכל תקופת עבודתה" התובעת טענה, כי חרף העובדה שבמסגרת חוזר נש"מ נקבעה זכאותה למענק וותק, לא שולם לה מענק זה, אשר עומד על סך 13,830 ₪, בהתאם לחלקיות משרתה.

לחוזר נש"מ, אשר כותרתו "תכנית רענון", קובע את התנאים לפרישה במסגרת זו כדלקמן: "....לעובדים העוסקים במתן שירות לקהל באופן ישיר ובתנאי שהנם בגיל 50 לפחות ובעלי ותק של 25 שנות שירות ברצף בשירות המדינה, כל יחידה תקבל אישור מראש למכסות הרענון...". אין חולק כי התובעת לא עומדת בתנאי הסעיף הואיל והיא לא צברה את הותק הנידרש (נספח א' לכתב ההגנה).

לא מצאתי כי המדובר בחריגה מסמכות או בהחלטה הלוקה בחוסר סבירות אשר מצדיקה התערבותו של בית דין זה. יצוין, כי אין חולק שהתובעת ידעה בטרם פרישתה כי היא לא תהיה זכאית למענק הותק ובחרה לפרוש על אף החלטת ועדת הפרישה.

...

ביום 2.6.16 התקבלה בקשתה של התובעת לפרישתה לגמלאות ביום 30.6.16, ובמסגרת ההודעה שנשלה אליה על ידי יו"ר ועדת הפרישה, מר ציון לוי (להלן – מר לוי) נכתב כדלקמן: "לאחר דיון בפרישתה של העובדת, אנו מאשרים פרישה ב"רענון" כדלהלן: מענק חד פעמי של 6 חודשי משכורת קובעת, לשם חיפוש עבודה חילופית והסתגלות.

לעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעת בכתב הגנתה לפיה בהתאם לסעיף ט 4 לחוזר נש"מ: "בסמכות ועדת הפרישה לאשר פרישה באופן מיוחד בהתחשב בתפקוד העובד ובמצבו האישי" ומכאן כי סמכות זו טומנת בחובה שיקול דעת אשר להחלת התנאים המפורטים בחוזר נש"מ. זאת ועוד, מהטבלה המפורטת בחוזר נש"מ עולה כי גובה המענק הוא בשיקול דעת.

מכל הטעמים שפורטו לעיל – תביעתה של התובעת נדחית.

לנוכח התוצאה, תשלם התובעת לנתבעת סך 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום.

בנוסף, תלוש 01/14 כולל תשלום "מענק יובל", שהוא תשלום חד פעמי המשולם עבור 25 שנות עבודה (עמ' 36, ש' 2).

בשים לב לשכר בתלושים של חודש אוקטובר ונובמבר 2003 (לאחר המעבר למחלקת כירורגיה ב'), לתשלומים החד-שנתיים שצויינו לעיל (אותם יש להעמיד על בסיס שנתי) ולתשלום החד -פעמי של מענק יובל (בו אין להיתחשב כלל לצורך קביעת בסיס השכר המשמש להערכת אובדן ההישתכרות לאחר הפגיעה), אני רואה להעמיד את בסיס השכר של התובעת על סך 8,000 ₪.

עוד יש לציין, כי מהראיות עולה כי מספר שנים לפני הניתוח, פנתה התובעת וביקשה לפרוש פרישה מוקדמת מהעבודה או לעבור לעבודה במשרה חלקית, פנייה שסורבה על-ידי בית החולים (תצהיר עדותה של גב' אירית גת ונספח ג' שצורף לו).

משכך, אף אין צורך לידון במחלוקת הנוספת בין הצדדים בדבר גיל הפרישה בו היתה עתידה התובעת לפרוש מבית החולים, ככל שלא היתה פורשת במועד בו פרשה.

הפסדי פנסיה: נוכח מסקנתי שלעיל בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין הפרישה המוקדמת, אין התובעת זכאית לפצוי בגין ההפרש בין שיעור הפנסיה ששולם לה לאחר הפרישה לבין השעור שהיה משתלם לו פרשה בשלב מאוחר יותר.

...

סבורני כי לא ניתן לראות בפניה בע"פ מעין זו, אף אם נניח שאירעה, משום פניה ממשית ורצינית של עובד לבחון אפשרות של פרישה מוקדמת לגמלאות.

סיכומם של דברים: התביעה מתקבלת.

כן ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות משפט בסך 35,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20% מהפיצוי שנפסק בצירוף מע"מ. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.