מענק פרישה לפי חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות

" הינה כי כן, על פי חוקת העבודה, בהיותו עובד בדרוג המח"ר, הרטום היה זכאי, עקרונית, למענק יובל, עת הועסק בדרוג דרגה, וכפועל יוצא מכך בגימלה המשולמת לו בחלקה בעד תקופת עבודתו בדרוג דרגה.

ותק לעניין המענק כולל ותק עבור שירות בצה"ל" בנספח י"ג להסכם 1994 הוסכם בין הממונה על השכר אותה עת (מר שלום גרניט ז"ל) לבין מזכ"ל הסתדרות המח"ר אותה עת (מר יעקב אוניקובסקי ז"ל) על החלת הסכם 1994 גם על העובדים המדורגים בדרוג האקדמאים במח"ר המועסקים ברשות השידור, רשות שדות התעופה, המוסד לביטוח לאומי, רשות הדואר ושרות התעסוקה.

עניינו של המכתב הוא יישום הסכם 2000, שהצדדים לו מצד המעסיקים הם, בין היתר, מרכז השילטון המקומי והסוכנות היהודית לארץ ישראל "בשמה ובשם ההסתדרות הציונית העולמית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד", ומצד ארגון העובדים הסתדרות המח"ר. בסעיף 2 למכתב זה מפורטת רשימת המעסיקים "ששנות עבודה בשירותם מובאות בחשבון לצורך מענק יובל" ואלו הם: " - שירות המדינה (כולל צה"ל, מישטרה ושב"ס);

מכל מקום, משהטענה לא הועלתה ולא נדונה בבית הדין האיזורי לא מצאנו מקום להכריע בה. סיכומו של דבר – משהוכח כי עובר למעבר להעסקה בחוזה בכירים, בחודש יולי 1999, צבר הרטום ותק העולה על 30 שנה, הרטום זכאי למענק יובל הן בעד השנה שבה פרש לגימלאות (על פי סעיף 26.828 (1) לחוקת העבודה) ובעד כל שנה שלאחר מכן (על פי סעיף 26.828(2) לחוקת העבודה).

...

הצדדים הרחיבו בטיעוניהם לעניין תקופת עבודתו של הרטום בשיכון ופיתוח, והאם יש לראות בתקופת עבודה זו כתקופת עבודה במשרד השיכון, והרטום אף ביקש להגיש ראיות נוספות בעניין זה. נוכח המסקנה אליה הגענו, כי די בתקופת עבודתו של הרטום בהסתדרות הציונית ובקק"ל על מנת להקים לו זכאות למענק יובל, אין לנו צורך להידרש לטיעוני הצדדים בעניין זה. איננו מוצאים גם מקום להתייחס לטענה שהעלתה העירייה שלפיה ספק אם יש להביא בחשבון בוותק הנצבר לעניין תשלום מענק יובל תקופת עבודה במקומות העבודה המזכים שבהם היה הרטום במעמד של עובד ארעי.

מכל מקום, משהטענה לא הועלתה ולא נדונה בבית הדין האזורי לא מצאנו מקום להכריע בה. סיכומו של דבר – משהוכח כי עובר למעבר להעסקה בחוזה בכירים, בחודש יולי 1999, צבר הרטום ותק העולה על 30 שנה, הרטום זכאי למענק יובל הן בעד השנה שבה פרש לגמלאות (על פי סעיף 26.828 (1) לחוקת העבודה) ובעד כל שנה שלאחר מכן (על פי סעיף 26.828(2) לחוקת העבודה).

סוף דבר הרטום זכאי לתשלום מענק יובל הן בעד השנה שבה פרש לגמלאות ובעד כל שנה שלאחר מכן.

עפ"י חוקת העבודה, הנך מוזמן להשמיע את דבריך בקשר עם הנושא בפני ועדת השימוע אשר תתקים ביום ה' 9.8.2015 בשעה 13:30 בלישכת מנכ"ל הערייה.

נרשם בפרוטוקול - "פה אחד החליטו כולם שהנ"ל לא יכול לצאת לפנסיה מאחר ולא הגיע לגיל פרישה". לפיכך ביקשה נציגת ההסתדרות לשבץ את התובע כמלווה בהסעות, אך גזבר העיריה ציין כי הדבר בעייתי בגלל בעיות השמיעה של התובע.

נציגת ההסתדרות שבה וביקשה למצוא לתובע תפקיד חלופי, "למרות כל המכתבים שבתיק האישי לתת לעבוד היזדמנות נוספת להוכיח את עצמו". במענה לכך ציין מנכ"ל הנתבעת שניתנו לתובע הזדמנויות רבות ו"אין מה ללכת לועדה פריטטית, עם כל המכתבים שיש בתיק האישי הועדה תפסוק לטובת הערייה".

נציגת ההסתדרות הסכימה לדברים ופנתה לתובע ואמרה לו לפנות לייעוץ משפטי על מנת לתבוע את המוסד לביטוח לאומי ואת קרן הפנסיה.

לעומת זאת, התובע הפנה בסיכומיו (סעיף 119) להוראת סעיף 52 לחוקת העבודה, הקובעת כדלקמן: "באם בגלל מחלה נשללה מהעובד לפי תעודת רופא האפשרות לחזור לעבודתו הקודמת ואין באפשרות הרשות להעסיקו בעבודה מתאימה אחרת, רשאית הנהלת הרשות המקומית לפטרו והעובד זכאי לקבל פיצויים או גמלה בהתאם למגיע לו". על פי החלטת המרפאה התעסוקתית מיום 29.7.15, לא נשללה אפשרות העסקתו של התובע בתפקידו כאב בית באופן גורף, אלא נקבע שהתובע אינו כשיר לבצע רק חלק מן המטלות הכרוכות בתפקידו.

זאת ועוד - מפרוטוקול השימוע עולה שהנתבעת התחשבה במצבו הכלכלי של התובע ועם פיטורי התובע, שולמו לו כספים מעבר לזכאותו על פי הדין (הודעה מוקדמת בת חודשיים ומענק היסתגלות).

...

משלא מצאנו להורות על ביטול הפיטורים ועל החזרתו של התובע לעבודה, אין התובע זכאי לשכר עבודה לתקופה שלאחר פיטוריו.

מסקנה זו מתיישבת עם הנתונים בתלוש השכר האחרון (נספח ב' לתצהיר הנתבעת).

משהנתבעת הוכיחה כי אכן יתרת החופשה של התובע (81.67 שעות) שולמה במסגרת גמר החשבון, מצאנו לדחות רכיב זה. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2015 ועד התשלום בפועל.

ב"הסכם להבטחת רציפות זכויות פנסיה לעובדים העוברים מקרנות הפנסיה של ההסתדרות לרשויות מקומיות ולהיפך" מחודש מרץ 1975 (להלן – הסכם הרציפות או הסכם רציפות הרשויות), אשר הוחל על המערער לפי בקשתו בסמוך לפרישתו מעבודתו בערייה, נקבע כי בעת פרישה תשולם הפנסיה בגין תקופת העבודה הכוללת במוסדות השונים על ידי המעסיק האחרון ("המוסד המשלם" בלשון הסכם הרציפות), אך "כל מוסד יהיה אחראי בנפרד עבור הזכויות הקשורות בו בהתאם להוראות הנהוגות בו, אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה" (סעיף 5 להסכם הרציפות.

לגישת המערער, בה תומכת גם ההסתדרות הכללית החדשה (להלן – ההסתדרות), אין מקום להבחין לעניין תחולתה של הילכת קוריצקי בין עובדים הפורשים לגימלאות משירות המדינה, עליהם חלה ההלכה, לבין עובדי רשויות מקומיות הפורשים לגימלאות אשר אף עליהם חל חוק הגימלאות מכוח אימוצו בחוקת העבודה של העובדים ברשויות המקומיות בישראל (להלן – חוקת העבודה) המהוה הסכם קבוצי.

המערער נסמך על מכתב הקרן לעירייה מיום 25.11.2013 (להלן - מכתב הישתתפות 2013), בו קיימת היתייחסות למענק שנים עודפות, בגדריו צוין כי "השכר הקובע" עומד על 8,862.13 ש"ח בעוד שבמכתב ההישתתפות הראשון צוין כי "השכר הקובע" הוא 8,151.80 ש"ח ו"שכר המינימום" הוא 6,862.13 ש"ח. המערער עתר בתביעתו להעמיד את השכר הקובע על הסכום של 8,151.80 ש"ח מכאן ואילך ולשלם לו הפרשים בגין העבר.

...

סוף דבר הנה כי כן, כל הרחבה של מעגל הזכאים להטבות שאינן עולות בקנה אחד עם התקנון האחיד פוגעת בתכליות התיקון לחוק הפיקוח ובשוויון בין העמיתים.

מתן הזכות העודפת לעובדי המדינה מהווה פועל יוצא של הוראות חוק הגמלאות ממנו הסכם הרציפות במדינה "יונק את כוחו" ואין להרחיבה אלא מקום שאין מנוס לעשות כן מכוח החלה ישירה של הוראות חוק.

הערעור נדחה.

בנוסף עתרה התובעת לחיוב המועצה בפיצויי פיטורים ובתשלום זכויות נוספות לפי חוקת העבודה לעובדי רשויות מקומית או בהתאם לתקשי"ר, ובהם דמי היסתגלות, מענק פרישה, תשלום שכר בגין חודשים הקיץ בגין אותם שנים בהם לא שולם רכיב זה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו ועוד.

עוד נטען כי חוקת העבודה אינה חלה על העסקת התובעת בהיותה עובדת הוראה, שכן תנאי עבודתם של עובדי הוראה המועסקים בשלטון המקומי מוסדרים בהסכמים שנחתמו עם הסתדרות המורים או ארגון המורים, לפי העניין.

תכליתו של מוסד ההתיישנות היא "לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאנטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003), וליצור שיווי משקל "בין פתיחת שערי בית המשפט בפני תובע לממש את זכותו המהותית, לבין הצורך החברתי לברר תביעות תוך זמן סביר ולהציב מחסום בפני תביעות שחלף זמנן" (ע"ע 393/05 זוהיר טהה - מקיאס בע"מ (10.1.05)).

...

לא שוכנענו שפיטורי התובעת בחודשי הקיץ במהלך חלק מתקופת העבודה עולה כדי הטעיה או העלמת עובדות.

לטעמנו, גם טענה זו דינה להידחות.

על יסוד האמור והמפורט עד כה, נדחית מחמת התיישנות התביעה בהתייחס לרכיבים הבאים: שכר עבודה בגין חודשי הקיץ בתקופה שבין השנים 1995 – 2001; דמי הבראה לשנים 1995 – 2001 ו- 2003; פיצוי חלף הפקדות לקרן השתלמות בגין התקופה שקדמה לחודש 6/12; דמי ביגוד לשנים 1995 – 2001; דמי חגים לשנים 1994 – 2001; פיצוי בגין הלנת שכר.

] בהמשך לכך, ביום 12.3.12 קיבל התובע מהמכון סימולציית מענק פרישה לפיה הוא זכאי להשלמת פצויי פיטורים בשיעור 2.33% מהשכר הקובע, בסך 202,343.15 ₪, ולסכום נוסף בסך 216,193.54 ₪ עבור פדיון ימי מחלה.

וכך נקבע:[footnoteRef:17] [15: ע"ע (ארצי) 1123-02 פנחס אופנר - המרכז הרפואי "שערי צדק", פס' 10 (10.6.04) הקובע כי "פסק דין ירחמיאל דן במקרה שפנסיה שולמה מכוח הסדר קבוצי, חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, בה נמצא הסדר פנסיה מקיפה באמצעות קרן פנסיה... בפסק הדין נקבע כי בנסיבות הללו פרישתו לגימלאות אינה פיטורים המזכאים בפיצויי פיטורים. שונה המקרה לפנינו, שכן לא הוכח כי ביטוח מנהלים הנו הסדר פנסיה מקיפה ששווייה אינו נופל מזה של תכנית הפנסיה התקציבית של בית החולים".] [16: סעיף 39 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התשל"ב-1970.

...

התובע יכול היה להביא ראיות לסתור את הנתונים מהטבלה של המכון על הוצאות שלטענתו הוא לא ביצע, אך הוא לא עשה כן. לפיכך, התביעה להשלמת תשלום קרן פדיון מדע נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: מענק פרישה בסך של 205,645 ₪.

לאור תוצאת ההליך, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.