מענק נכות ממשרד הביטחון בגין פגיעה בצבא

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 53410-01-18 סאלח נ' שר הביטחון ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט מנחם רניאל עותר ריזק סלאח משיבים 1.שר הביטחון 2.ועדת למ"ד 3.מנכ"ל משרד הביטחון 4.סמנכ"ל ור' אגף שקום נכים 5.מנהל מחוז שקום חיפה והצפון פסק דין

קודם לכן, היה מוכר כנכה בגין פגיעה בעמוד השדרה, פתח עסק עצמאי לעבודות עפר ופירנס את משפחתו.

לדבריו, אף כי יש מקום להעניק לו את הסיוע כמענק, הרי לו היה הסיוע מאושר כהלוואה, היה יכול לעמוד בהחזרי ההלוואה ומחליף את התשלום השוטף לקופת הכנוס בתשלום הלוואה למשרד הביטחון, בצד קבלת סיוע לדיור.

חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"), אינו מקנה לנכי צה"ל זכות לסיוע כלכלי לכסוי חובות.

...

אני דוחה את טענתו האחרונה של העותר.

על פי כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה של ועדת למ"ד כאמור לעיל.

אני דוחה את העתירה.

ו. תימוכין לאמור ניתן למצוא בנפסק (השופט יצחק אליאסוף בדב"ע נד/189 יצחק בן ארי – המשיב לביטוח לאומי, (א פורסם), באשר לכפל זכאויות לגימלת מענק נפגעי עבודה ולקיצבת נכות כללית.

יתכן מקרה בו תהאלנפגע האיבה נכות רפואית עקב פגיעת האיבה בשיעור של 50% למשל ונכות רפואית בנכות כללית בשיעור של 100% והזכאות לקצבת נכות כללית אפשר שתקום בנפרד, גם עקב פגיעת האיבה וגם עקב הנכות שאיננה קשורה לפגיעת האיבה.

. כאמור בפגישתנו מאחר שהינך מקבלת פנסיה ממשרד הבטחון כאלמנת נכה צה"ל, אינך זכאית לקצבת שארים מהמוסד לביטוח לאומי.

...

לאור האמור הרינו להודיעך כי החלטנו לסגור את התיק בעניינך בלישכתנו לאחר מתן ייעוץ משפטי".

על כן דין התביעה להידחות .

לאור האמור, ועם כל הצער, בעניינה של התובעת, פעל המוסד לביטוח לאומי על פי הוראות החוק ודין התביעה להידחות.

במהלך השנים נקבעו לעותר אחוזי נכות שונים בגין פגיעתו, בשלה נאלץ לעבור שני ניתוחים (האחד ב-1997 והשני ב-1998).

לאחר הדברים הללו מציינת ב"כ העותר כי : "ברי, כי על חופשת מחלה עקב הניתוח להיות מוכרת ע"י משרד הביטחון ומרשי זכאי לתשלום עבור ימי המחלה בגין הניתוח אותו עבר עקב שרותו הצבאי." ביום 28.5.13 השיב הרופא המרחבי, ד"ר אילן אדם במכתב לב"כ העותר ודחה את העירעור.

ב. טענות המשיבה המשיבה טוענת כי על אדם שניפגע "תוך ועקב" שרותו חלים דיני התגמולים והשיקום, הקבועים בחוק הנכים, תקנותיו והוראותיו הפניניות של אגף השקום, לטענתה אדם המוכר כנכה צה"ל זכאי לתגמולים אך ורק בהתאם להוראות דינים אלו, ואניו זכאי לתגמול או פיצוי שלא נזכר בהם.

המשיבה טוענת עוד לחוסר סמכות עניינית, חוסר סמכות מקומית ושיהוי כטענות סף. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי משזכאי העותר למענק, לאור העובדה שדרגת הנכות שנקבעה לו היא בין 10% ל-19%, אין הוא זכאי לכל גמול נוסף, לרבות ימי מחלה.

...

כאשר מדובר בבית המשפט לעניינים מנהליים אין לאפשר התנהלות זו שתעקר מתוכן את התקנות ואת החובה לפעול ללא שיהוי עם קבלת ההחלטה המנהלית.

דברים אלו יפים שבעתיים כאשר העותר היה מיוצג ע"י אותה באת כוח מהיום הראשון, כשלא חל כל שינוי בנסיבות, ולמעשה מדובר באותה פנייה עצמה (ראו החלטתי מיום 8.9.16 בעת"מ 29554-08-16 סלע הנדסה, תעשייה וייצור בטון בע"מ נ' מדינת ישראל (משרד הבטחון)).

סוף דבר העתירה נדחית בשל השיהוי שנפל בהגשתה.

מענק הבראה לנכי צה"ל מוסדר בשתי הוראות: הוראה 53.13 שכותרתה "מענק הבראה לנכים" (להלן: "הוראה 53.13") והוראה 53.16 שכותרתה "הפניה להבראה מטעמים רפואיים" (להלן "הוראה 53.16").

סעיף 25 להוראה 53.16 קובעת כי נכה המוכר על ידי משרד הבטחון על פגיעה נפשית (בסימול 33, או 34) הזכאי לימי הבראה במסגרת הזכאות בהוראה 53.13 ואינו יכול מפאת מצבו הרפואי לצאת להבראה בגפו, יכול הרופא המחוזי לאשר הפניה למלווה למשך ימי ההבראה להם זכאי הנכה בהתאם להוראה 53.13.

לפיכך, על בסיס סעיף 29א להוראת אגף השקום 53.16 על משרד הבטחון לממן את ההבראה עבורו ועבור המלווה ולא רק עבור המלווה וזאת בנוסף למענק ההבראה שמשולם לו. בעתירה מבקש העותר לחייב את המשיב בתשלום ההבראה עבורו ועבור המלווה.

כאמור, בהתאם לטבלה ב' בהוראה 53.16 המפרטת את סמכויות הרופא המחוזי לאישור ימי הבראה לנכים פגועי נפש, העותר אינו זכאי להבראה מטעמים רפואיים, על אף שהוכרה נכותו בגין פגיעה נפשית.

...

העותר אישר בדיון כי מאז 2007 הוא מקבל אישור למלווה הממומן על ידי משהב"ט והוא נדרש לשלם רק עבור עצמו "אני מקבל 11 יום בשנה. יש לי 66% נכות .....אני לא יודע לפי איזה סעיף. תמיד קיבלתי 11 יום בשנה, אני תמיד מזמין דרך אשת טורס, תמיד צריך לצאת שני אנשים, תמיד שילמתי בשביל אדם אחד, לא יודע בשביל מי אבל מתוך שניים שילמתי אחד" (עמ' 1 ש' 11 – 14).

עוד הובהר בתשובה שנשלחה לעותר כי המלווה ימומן על ידי משרד הביטחון ואילו העותר ישלם עבור ההבראה ממענק ההבראה לו הוא זכאי (ראה נספח 2 לתגובה).

לאור האמור העתירה נדחית.

היינו, במקרים בהם קמה למדינה חסינות מפני תביעות, מחיל סעיף 7ב חסינות זו גם על מי שבגללו הייתה המדינה אחראית בנזיקין, כאשר בהגדרה זו נכלל על פי חוק הנכים גם כל מוסד רפואי אליו נשלח החייל על ידי הצבא לשם קבלת טפול רפואי בגין פגיעה במהלך השרות ועקב השרות, שכן על פי חוק הנכים, אחראית המדינה לפצות את הנפגע גם על נזק שניגרם לו בגין רשלנות המוסד הרפואי שטיפל בו. מאיסוף התעוד הרפואי בעיניינו של התובע עולה כי הוא הוכר באגף השקום של משרד הבטחון כסובל מהנכות בגינה הוגש כתב התביעה ובגינה אף קיבל מאגף השקום מענק חד פעמי בסך של 54,000 ₪.

...

מכאן הרי המדובר באותה עילת תביעה, ובשל יחוד העילה, דין טענת התובע בענין זה, להידחות.

לאור המפורט לעיל, אני קובעת כי אין לתובע עילת תביעה בנזיקין כנגד מדיטון.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1, מחמת ייחוד העילה.