אשר לטענה, כי הנזק שניגרם לילדי המנוח כולל הפסדי תמיכה והפסד שירותי המנוח ולא הפסד של מענק לימודים, הרי שתכליתו המובהקת של מענק הלימודים הוא לתמוך בילדי המנוח שנותרו במשפחה חד הורית ומשכך, ניתן להסיק שהוא בגדר גמלה ברת ניכוי בתביעת התלויים והיורשים ומאידך מדובר בסכום בר שבוב, שעה שהמוסד לביטוח לאומי משלם לתלויי המנוח מקצת מהפסדי התמיכה בדרך זו. באופן דומה, גם מענק פטירה, קצבת שירותים מיוחדים, קצבת ניידות, קצבת שארים, קצבת סיעוד ושלל קיצבאות אחרות אינן ניכנסות לגדר ראשי נזק מובהקים ולניזוקים אין עילה לתבוע בגין הפסד קצבה, כפי שאין להם זכות לתבוע בגין הפסד מענק לימודים ואולם עדיין קיצבאות אלה ברות ניכוי ובמקביל גם ברות שבוב על ידי המוסד לביטוח לאומי, נוכח מהותן והחלל אותו הן באות למלא.
...
אין מחלוקת, שהנתבעת חבה בהחזר תגמולי ביטוח ששילם התובע בהתאם לתנאי ההסכם בין הצדדים ואכן מכוח אותו הסכם הנתבעת שילמה בהתאם לדרישת התובע, סך של 1,407,096 ₪ סכום המהווה 55% מהתגמולים ששילם וישלם התובע לשארי המנוח בגין התאונה הכל בהתאם להסכם בין הצדדים, אולם סרבה לשלם את מענק הלימודים ששילם התובע לשארים.
משמע, התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתקף מלשון ההסכם ומנסיבות העניין, מובילה למסקנה ברורה לפיה ההסכם מעניק לתובע את הזכות לדרוש מחברות הביטוח שיפוי בגין מענקי לימודים (ראו בהקשר זה, להבדיל, עניין סהר בפסקה 37 ואילך, שם לא הוכחה דרישת שיפוי עקבית של התובע במהלך השנים ומשכך נדחתה טענת התובע).
סוף דבר
אשר על כן ומכל הנימוקים המפורטים לעיל, אני קובעת, כי הנתבעת חייבת בהשבת מענק הלימודים לתובע.
סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,803 ₪ בערכם נכון למועד פסד הדין בצירוף ריבית הסכמית נכון למועד הגשת הסיכומים שמהווים 4,720 ₪, וכך עד למועד התשלום בפועל, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪.
