טענות המבקשים:
המבקשים טוענים כי הבקשה עונה על דרישת הספציפיות שבתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סד"א), כי המסמכים שגילוים מבוקש רלוואנטיים וחיוניים לצורך הוכחת טענותיהם, וכי גילוים בשלב זה יחסוך זמן שפוטי יקר, יקצר את שלב שמיעת הראיות ויחסוך בעלויות כספיות של הצדדים, וגם אם מדובר בכמות גדולה של מסמכים – אין בכך כדי להגביל את זכותם של המבקשים.
לעניין זה, נא ראו: ע"א 5792/99 תיקשורת וחינוך דתי-יהודי מישפחה (1997) בע"מ – עתון "מישפחה" נ' אס.בי.סי פירסום שיווק וקידום מכירות בע"מ – עתון "מישפחה טובה" [פורסם בנבו 23.5.01], שם קובע כבוד השופט מ. חשין:
"בראש ובראשונה שומה עליו על תובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירותים שהוא מציע לציבור, לאמור: כי הציבור מזהה את הטובין או את השירותים שבהם מדובר עם עסקו של התובע-הנפגע (לנוחות הדיון נדבר להלן אך בטובין, ודברים שנאמר יחולו, בשינויים המחויבים, על שירותים אף-הם). פירוש הדברים הוא, שעל התובע להוכיח כי נתקיים בטובין אופי מבחין מיתר הטובין של העוסקים בענף. באין הבחנה בין טובין של התובע לבין טובין של זולתו, לא ניתן לומר כי קם לו מוניטין ייחודי כנדרש. נזכור כי על דרך העוולה של גניבת עין יכול תובע שירכוש מונופולין בטובין מסוימים; מונופולין, על דרך הכלל, אינו אהוד, ובצדק כך; חונק הוא תחרות חופשית, מסגיר הוא את הציבור בידיו של בעל-המונופולין, ומכאן התביעה הבלתי מיתפשרת כי התובע – הנפגע, לטענתו – יוכיח תחילה שהציבור מזהה את הטובין שבהם מדובר (על דרך של שם, של כינוי של סימן) דוקא עם הטובין שלו. לא יעמוד בנטל זה – לא תקום עילה של גניבת עין. ובלשונו של המלומד א' ח' זליגסון בספרו דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם [37], בעמ' 118:
בהקשר זה, יש לתת את הדעת לקביעותיו של כבוד השופט בעז אוקון בבר"ע 1078/05 סלון ירושלים מוצרי חשמל בע"מ נ' כלליר תפעול ואחזקה בע"מ, [פורסם בנבו] (22.3.06):
"אין להטביע את הערכאה הדיונית, בגדרם של הליכים מוקדמים, במשימות ומטלות בלתי נדלות, אשר מקשות על הבשלת ההליך ומונעות את קדומו. הערכאה הדיונית רשאית, בגדריו של קדם משפט, לנקוט בהליכים הנראים לה נחוצים כדי לקדם ההכרעה בסכסוך העקרי. אגב כך, רשאית הערכאה הדיונית להכריע בדרך מקוצרת בשאלות דיוניות של מה בכך, ובילבד שאין בכך כדי לשנות לרעה את מצבו של אחד מבעלי הדין. סדרי הדין הם עבד יעיל, אך אדון מסוכן, ואין להאחז בהם כאמצעי להארכת הליכים שלא לצורך (ראו: רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730). על כן, ברור שלא ניתן לחייב את הערכאה הדיונית להדרש לכל אחת ואחת מעשרות רבות של שאלות, אם התרשמותה הכוללת היא שהשאלון הוא מכביד ובלתי רלבאנטי. לא הערכאה הדיונית היא זו החייבת להפריד בין הבר לבין התבן והקש. גם אם אין הגבלה על אורכו של שאלון - הוא חייב כמכלול לשאת אופי עינייני, רציני ומעשי. אם השאלון אינו עונה על תנאי סף זה - רשאית הערכאה הדיונית לפסול אותו בכללותו."
שאלון – מטרתו אינה התשתו של בעל הדין שכנגד, אלא מיועד הוא לחדד את השאלות השנויות במחלוקת, לקבל מידע שיסייע למציג השאלון בהוכחת טענותיו או בסתירת עמדתו של בעל הדין שכנגד.
...
מבלי לקבוע, לעת הזו, את מידת המשקל שיש ליחס לטענת המכירה של שלט הניאון לעניין מכר סימן המסחר והמוניטין לידי המבקשים, כפי טענתם – הרי שאיני רואה, לעת הזו, כי לא קיימת כל רלוונטיות לנתון זה.
על כן, אני מורה למשיבה לגלות ולמסור העתק מהסכם המכר של הציוד הקבוע שבינה לבין בעל המניות לרבות העתק טופס הפחת הרלוונטי לעסקה זו, וזאת בתוך 14 יום ממועד מתן החלטה זו.
באשר לדרישת גילוי המסמכים שהמשיבה נדרשה לגלות במסגרת השאלון – לאחר עיון בשאלון ובמסמכים שנדרשו בו, אשר רובם מתייחסים למסמכים שנדרשו במסגרת הבקשה דנן לגילוי מסמכים – לא מצאתי כי יש מקום להורות על גילוים של מסמכים נוספים כלשהם.
יובהר, כי תקנה 107 לתקנות סד"א קובעת לעניין רלבנטיות השאלות, כי הרשות תינתן רק לשאלות הקשורות לעניין שבנדון:
"בית המשפט או הרשם, בהחליטו בדבר בקשת הרשות, ישקול כל הצעה שתבוא מצד הנשאל למסור לו פרטים או להודות בעובדות או להראות מסמכים הנוגעים לדברים הנדונים, כולם או מקצתם, והרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לענין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה."
לפיכך, ובשים לב להחלטתי לעיל בנושא הגילוי והעיון במסמכים שהתבקשו, ולאחר שעיינתי ברשימת השאלות שהמבקשים עתרו כי אחייב את המשיבה לענות עליהן – לא מצאתי כי יש בסיס בדין להוסיף ולחייב את המשיבה במתן תשובות לשאלות הנ"ל. ביחס לחלק מן השאלות ברשימת השאלות – ניתנו תשובות על ידי המשיבה וביחס לחלק הגדול של השאלות שלא נענו או שנטען כי אינן רלוונטיות – מצאתי כי עמדת המשיבה נכונה היא בנסיבות העניין ואין לחייב את המשיבה להוסיף וענות על השאלות שפורטו בסעיף ב' עמ' 2 לבקשה.
סוף דבר:
הבקשה ברובה – נדחית, כמפורט לעיל.
