מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית

החטיבה להתיישבות הוכרה במסגרת תיקון מספר 2 לחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית לא"י, התשי"ג-195 (להלן: "חוק המעמד") כאחת מזרועות הבצוע למימוש ייעודה של ההסתדרות הציונית העולמית, ופועלת בתחום פיתוח ההתיישבות בישראל, וכן בסיוע למתיישבים באזורים בהם פועלת החטיבה עפ"י החלטות הממשלה.

...

בתמלול זה, התובע מספר למר אריאל על ההבטחה שניתנה לו לכאורה לקבלת המענק וכי קיבל אותה ממר קריצ'מן ויש פרוטוקול המוכיח זאת, ושבסופו של דבר מר נצר קיבל ממנו את כל המסמכים שביקש.

לסיכום, אני מורה על דחיית התביעה, וכן דחיית ההודעה לצד שלישי.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪, והנתבעת תשלם לצד ג' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

נטען, כי אך עם חקיקתו של חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"ג -1952 הפכה הסוכנות היהודית לאישיות משפטית בעלת כשרות משפטית (במקורו היה חוק זה, חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית- הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"ג-1952, והוא תוקן בשנת 1976, בעקבות הפרדותן של ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית, לנוסחו דהאידנא (ספר החוקים 790 תשל"ו, 49)).

...

נקבע בסיכומו של דבר כי הסוכנות היהודית אינה "גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין", ושאלת התחולה של המשפט הציבורי על הסוכנות היהודית הותרה בצריך עיון.

סוף דבר, לטעמי נכון איפוא כי הסוכנות תחיל עליה את עקרונות חובת המכרזים.

המערערת תשלם הוצאת הסוכנות בהליך זה בסך כולל של 15,000 ₪.

חוקים אחרים שאינם מזכירים במפורש את הצירוף "מדינה יהודית ודמוקרטית", מלמדים אף הם באופן מובהק על אופייה של המדינה כמדינה יהודית, ובראשם חוק השבות, התש"י-1950; חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980; וחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, התשי"ג-1952 (להלן: חוק מעמד ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית)).

...

המסקנה היא כי סעיף ההתיישבות היהודית – המתיר הקצאה מפלה של משאבי קרקע במדינה על בסיס השתייכות לאומית – פוגע באופן קיצוני בליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה.

לסיכום, הוראות סעיפי העקרונות, השפה וההתיישבות היהודית פוגעות אנושות בעקרונות-על המצויים בליבה של הערכים של המדינה כמדינה דמוקרטית, עד כדי שלילתם והפיכתם "פלסתר". חוק הלאום שולל את המאפיינים הגרעיניים של המדינה כמדינה דמוקרטית, באופן המצדיק התערבותו של בית משפט זה. כפי שפורט לעיל, מעבר לפגיעה האנושה בליבת הדמוקרטיה הישראלית, את הליך החקיקה של חוק הלאום אפיינו מאפיינים שאינם הולמים הליך חוקתי מן המעלה הראשונה, ואשר אין בכוחם להשיג את התכליות והרציונלים שהליך חוקתי נועד לקדם.

סוף דבר המיעוט (הערבי והדרוזי) בישראל – מיעוט ילידי, שאינו גר תושב או זר, הרואה במדינת ישראל את מולדתו בה מבקש הוא לחיות את חייו כשווה בין שווים, מתקומם על הדרתו ועל שלילת היותה של מדינת ישראל גם מדינתו.

לגופו של עניין קבע בית־הדין כי לעניין חוק הגנת הדייר והתקנות על־פיו – הרי הסוכנות היא בגדר תאגיד צבורי שהוקם על־פי דין, כאמור בחוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ ישראל, התשי"ג–1952 (להלן: חוק המעמד).

השתק פלוגתא מתיק ש 21/95 – בית־הדין קובע כי הוא רואה עצמו כבול לקביעה המשפטית שקבע בית־דין קודם בעיניין הצדדים ולפיה מעמדה של הסוכנות היהודית בא בגדרה של תקנה 1(14) לתקנות הגנת הדייר.

...

סוף דבר התוצאה היא כי בית־הדין מצא, כקודמיו, כי דמי השכירות שהוסכמו בין הצדדים מצויים במתחם הסבירות הרחב המוצב על־ידי שיקולים אלה, גם כאשר נשקלים השיקולים שהועלו על־ידי השמאים.

בית־הדין לא שוכנע מחוות־הדעת של השמאי מטעם ראש רחביה כי הערכים הכלכליים שנבעו מן ההסכמה דאז השתנו ב"שינוי נתונים" מפליג עד כדי התערבות בהסכמה זו. לאור כול האמור, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות השמאות כנגד קבלה, וכן שכ"ט עו"ד המחושב על־פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, בסך 17,767 ש"ח. סכומים אלה ישולמו בתוך 90 יום, ולאחר מכן ישאו הפרשי ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.

(לעניין מעמד הסוכנות ראו סעיף 2א' לחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תשי"ג-1952 וה"אמנה בין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית לארץ-ישראל" מיום 28.6.1979 (י"פ תשל"ט 2172); לעניין כפיפות החלטה בתלונה על הטרדה מינית לכללי הבקורת על החלטה מינהלית ראו בג"ץ 6840/01‏ פלצמן נ' ראש המטה הכללי, פ''ד ס(3) 121, פסקה 15 לפסק הדין) בהתאם לכללי המשפט המנהלי, על החלטה מינהלית להיתקבל על יסוד תשתית עובדתית רלבאנטית, על בסיס שיקולים עינייניים ועליהם בלבד, בהגינות, בסבירות ובמידתיות (בג"ץ 4267/93 אמיתי – אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז (5) 441, 461 (1993)).

...

מכאן, שלא ניתן לעמוד על הגרסות שמסרו הצדדים לממונה ועל בסיסן ערכה את הדו"ח. במצב דברים זה, על אף שלא ניתן להגיע למסקנה שתוצאה הבירור אלמלא הרשלנות הייתה שונה, די בכך שגרסת הנתבעת והתובע לא פורטו בדו"ח כדבעי ובכך שהתרשומת הפנימית של הממונה אינה בנמצא, בכדי לבסס קביעה בדבר נזק ראייתי שנגרם לתובע (על-ידי הסוכנות), ואינו מאפשר בחינה האם אלמלא הרשלנות בבירור תלונת הנתבעת הייתה תוצאת הבירור שונה.

לעניין זה ראו דברי כבוד השופט (בדימוס) א' ריבלין בע"א  1457/07 עיריית הרצליה נ' ארי כץ (14.1.2009), פִסקה 16): "נפסק כבר כי התרשלות הפוגעת ביכולתו של התובע להוכיח את הקשר הסיבתי, כיוון שהיא עצמה מונעת את התממשות סדר הדברים הלא-רשלני, עשויה להביא להעברת הנטל לנתבע לשלול את קיומו של קשר סיבתי (ראו: ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5) 54,  66-61 (2004)). אפשרות זו יושמה בעבר בתיקים של רשלנות רפואית אך כפי שנקבע ביחס לפן הראייתי של דוקטרינת הנזק הראייתי, אין הצדקה עניינית להגביל את תחולתה רק לתחום זה. (ראו: ע"א 361/00 ד'אהר נ' סרן יואב, פ"ד נט(4) 310, 330-327 (2005); ע"א 6279/04 עזבון אבו צבחה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.5.2007)). בענייננו, התרשלות המערערים הותירה תחת עמימות את השאלה ההיפותטית – האם לולא ההתרשלות היה המשיב 1 פועל כפי שפעל. בנסיבות העניין נראה לי כי נטל השכנוע היה מוטל על כתפי המשיבים לשלול את הקשר הסיבתי בין התרשלותם לבין הנזק." בענייננו, לא עמדה הסוכנות בנטל להוכיח היעדר קשר סיבתי בין התרשלותה לבין הנזק שנגרם לתובע.

ה - סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה נגד הסוכנות מתקבלת בחלקה.