בנסיבות אלה, נטען, הארכת תקופת החכירה בשטח החניה הנה "עניין פורמלי בלבד" והחברה נעדרת סמכות להיתנגד להארכה זו. בהקשר זה נטען כי החברה מתפקדת בחיי היום יום כ"ועד הבית" של הבניין ותו לא, כי היא נעדרת סמכויות מהותיות, וכי הסרוב להאריך את החכירה נובע מחמדנות של הדיירים, שחפצים לגזול את שטח החניה ולהופכו לרכוש משותף של כל דיירי הבניין.
בית המשפט ציין כי בשים לב לאמור לעיל אין לראות ב"חברות בית" כ"חברות עסקיות", אלא ככאלה שנועדו רק לעקוף את האיסור המשפטי דאז ולשמש בפועל מעין "ועד בית" לניהול הבניין ותו לא. עוד צוין כי בית משפט זה כבר פסק בעבר כי היחסים בין בעלי המניות ב"חברות בית" דומים יותר ליחסים שבין בעלי דירות בבית משותף מאשר ליחסים שבין בעלי מניות בחברה "רגילה", ולכן הדין המהותי שצריך להחיל עליהם הנו, ככלל, דין הבתים המשותפים.
בית המשפט המחוזי דחה את טענתה החלופית של החברה כי יש להתנות את הארכת החכירה למשיבה בתשלום חובותיו של בלס ז"ל בגין השמוש בחניה בתום תקופת החכירה החוזית ובגין השמוש שעשה בשטחי החצר של הבית בסך של 500,000 ש"ח. נקבע כי מדובר בטענה סתמית שהחברה לא הוכיחה – לא לעניין השמוש הנטען עצמו ולא לעניין גובה דמי השמוש – ומשכך דינה להדחות.
משכך, זכות החכירה של המשיבה בשטח החניה כפופה לזכות החברה (המחכירה) להודיע על סיום החכירה בתוך זמן סביר בהתאם לסעיף 19 לחוק השכירות ולכללים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה. לשם הנוחות, איחזור על הנקודות העיקריות שהביאוני למסקנה זו:
(א) לנוכח העובדה שבלס ז"ל המשיך להשתמש ולהחזיק בשטח החניה במשך שנים רבות – על אף שתקופת החכירה המקורית שנקבעה בחוזה החכירה הסתיימה, וללא היתנגדות של ממש מצד החברה – יש לראות את הצדדים כמי שבחרו להמשיך בדרך של היתנהגות בקיום חוזה החכירה, ואת בלס ז"ל כמי שלא חל שינוי במעמדו כחוכר בשטח החניה.
...
סוף דבר
המסקנה מכל האמור לעיל הינה כי בנסיבות העניין זכות החכירה שרכשה המשיבה מידי יורשי בלס ז"ל בשטח החניה אינה כוללת זכות להאריך את החכירה למשך 999 שנים ככל שהחברה (המחכירה) אינה מסכימה להארכה כזו.
משכך, זכות החכירה של המשיבה בשטח החניה כפופה לזכות החברה (המחכירה) להודיע על סיום החכירה בתוך זמן סביר בהתאם לסעיף 19 לחוק השכירות ולכללים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה. לשם הנוחות, אחזור על הנקודות העיקריות שהביאוני למסקנה זו:
(א) לנוכח העובדה שבלס ז"ל המשיך להשתמש ולהחזיק בשטח החניה במשך שנים רבות – על אף שתקופת החכירה המקורית שנקבעה בחוזה החכירה הסתיימה, וללא התנגדות של ממש מצד החברה – יש לראות את הצדדים כמי שבחרו להמשיך בדרך של התנהגות בקיום חוזה החכירה, ואת בלס ז"ל כמי שלא חל שינוי במעמדו כחוכר בשטח החניה.
סוף דבר; אציע לחבריי כי נקבל את הערעור ונקבע כי המשיבה אינה זכאית לדרוש מהחברה להאריך את החכירה בשטח החניה למשך 999 שנים, וכי זכות החכירה של המשיבה בשטח החניה כפופה לזכות החברה להודיע על סיומה בתוך זמן סביר.
