מעמד עובדת מדינה - יחסי עובד-מעביד

הנתבעת 2 העלתה טענת היתיישנות, שלפיה אין התובע זכאי לידרוש את מינויו כעובד קבוע בערייה לאחר שהסתיימו יחסי העבודה וזאת למפרע לתקופה שהחלה לפני כעשור.

בפרשת קרואני נקבע: "מאז שנת 1967 [המועד בו תוקן חוק הגימלאות בנוסחו הקודם], יכול ואדם יהיה עובד מדינה למטרות מסוימות, ולא יהיה 'עובד מדינה' למטרת חוק הגימלאות. ייאמר מיד כי אין בכך כדי ליצור מצב המעורר תימה כלשהי. ממהותה של מערכת גמלאות בשירות המדינה עולה שייתכן וייתכן שיהיו עובדים בשירות המדינה, עובדים זמניים, עובדים על-פי חוזים מיוחדים ועובדים בתנאים מיוחדים, שמעצם תנאי ההיתקשרות איתם עולה כי מערכת הגימלאות הכללית אינה תואמת אותם [...] מאז 1967, משבאים לקבוע אם פלוני הוא עובד המדינה לענין חוק הגימלאות, השאלה אינה, איפוא יותר אם בין פלוני לבין המדינה קיימים יחסי עובד-מעביד, אלא אם פלוני 'נתמנה לשירות המדינה לפי חוק המינויים'" (דב"ע לב/9-44 יוסף קרואני - מדינת ישראל פד"ע ה', 11, 16-17 (1973), להלן: פרשת קרואני).

עמדה זו חזרה והובעה במפורש בפרשת מורה (2011), שם קבע בית הדין כי הגם שניתן לראות בעובד כעובד במדינה הרשאי לגשת למכרזים פנימיים, אין בהכרה זו כדי להקנות מעמד של "עובד מדינה" על פי חוק המינויים הזכאי לזכויות לפי חוק הגימלאות (ע"ע 493/08 מדינת ישראל - עו"ד יואל מורה, 9.2.2011; להלן: פרשת מורה).

...

על כן, דין הסעד החליפי הכספי של התובע להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית – התובע אינו זכאי להיות משויך למסלול של פנסיה תקציבית במועד העסקתו בעירייה, ובהתאם לכך, גם במועד העסקתו במדינה.

מכאן שדינן של טענות הקיזוז של הנתבעות להידחות גם כן. בהתחשב בנסיבות וכי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

כמו כן, המאשימה הציגה את המוצגים הבאים: דו"ח פעולה מיום 5.9.2018 (מא/1); פרוטוקול חקירת חשוד באזהרה של מר חטב יואב, בעליה של חברת יואב מיום 5.9.2018 (מא/2); פרוטוקול חקירת עד של מר טרבלסי אשר, מנהל האולם (מא/3); דו"ח הילוות נתין זר בחשד לשהייה שלא כדין בישראל (מא/4); פרוטוקול חקירת חשוד באזהרה של מר חטב יואב מיום 9.1.2019 (מא/5); פרוטוקול חקירת חשוד באזהרה של הנאשם (מא/6); מכתב מחברת יואב לרשום בצרוף נספחים (מא/7); תעודת עובד ציבור – מעמד נתין זר (מא/8); פרטיה של הנאשמת במירשם החברות (מא/9); צלום דרכון (מא/10).

כך למשל, קבלן חשמל שאמור לבצע עבודות חשמל באתר בנייה – חזקה שהוא המעסיק של עובד שנימצא באותו אתר בנייה והמבצע עבודות חשמל שאמורות להיות מבוצעות על ידי אותו קבלן חשמל בלבד" [ע"פ (ארצי) 4602-07-14 מדינת ישראל נ' א.י.ל סלע 1991 בע"מ (פורסם בנבו (19.4.16)].

עוד יש להבהיר כי ממקרא חוות הדעת אין בה כדי לסייע לנאשמים, שעה שצוין בה במפורש כי "בראש ובראשונה יצוין כ המדיניות הכללית של הרשות לגבי העסקת מבקשי מקלט מדיני לא השתנתה ולפיה טרם העסקת העובד על המעסיק חלה החובה לבדוק האם אותו עובד מחזיק ברישיון ישיבה מסוג ב/1 ורישיון ישיבה מסוג ס' (2)(א)(5) תקף...". בהמשך, אף צוין כי המצב המשפטי ביחס לעובדים זרים שברשותם זימון לשימוע הוא כי לא ייאכף איסור העסקתם עד להכרעה בבקשתם – הוא ביחס לעובדים זרים שלהם אשרת תייר בתוקף.

...

לאחר עיון בכלל הראיות והעדויות, לא שוכנעתי כי הנאשמים הקימו ספק סביר לגרסת המאשימה, כפי שזו עולה מכתב האישום.

חרף האמור, בחר הנאשם לעצום את עיניו ולא להוסיף כל בירור בעניין זה. על יסוד כל האמור, החלטתי להרשיע את הנאשמת 1 בעבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק.

לאור האמור, החלטתי להרשיע את הנאשם 2 בהפרת אחריות של נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק, עבירה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק ועבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק.

לאור האמור, החלטתי להרשיע את הנאשם בהפרת אחריות של נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק, עבירה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק ועבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק.

מנגד טענה הנתבעת 2 כי "ככל שסבר התובע כי תהליכי המיכרז אינם חוקיים כי לא ניתן לכהן כרב שכונה ללא מערך יחסי עובד ומעביד הרי שאסור לו לגשת למכרז ו/או לכהן בתפקיד זה – 18 שנים – באותו מעמד ממש. ... אף הטענה כי הנתבעת 2 לא קיבלה היתר מהנתבע 3 אין בה ממש- אף אם הייתה נכונה כל שהיה עולה הנו כי המינוי לא נכון ולא ניתן לאשר תפקיד אשר כאמור." (ראו סעיפים 24-25 לסיכומים מטעם הנתבעת 2).

סעיף 16.611(ב) לתקשי"ר מגדיר מיתנדב כ"מי שתורם מרצון מזמנו או מרצו, למשרד או יחידה בשירות המדינה, ללא תמורת שכר או גמול אחר (מלבד החזרי הוצאות לפי פסקה 16.631) וללא יחסי עובד מעביד.

...

הנתבעים לא הציגו כל חישוב נגדי לחישובי התובע ברכיב זה. לאחר שבחנו את חישובי התובע, המבוססים על גובה ההפקדות שהיה על הנתבעים להעביר לו עבור הפרשות לפנסיה והפרשות לפיצויי פיטורים, בגין התקופה הנתבעת, קרי עבור 7 שנות העבודה האחרונות ובהתאם להוראות צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957 ובהתאם להוראת סעיף 23 לחוק הסכמים קיבוציים, תשל"ז-1957: "היו חלים על עובד יותר מהסכם קיבוצי אחד, הולכים אחר הוראה שהיא לטובת העובד", אנו מקבלים את תביעת התובע ברכיב זה וקובעים כי על הנתבעים לשלם לתובע הפרשות לפנסיה והפרשות לפיצויי פיטורים בסך של 43,264.51 ₪.

לאור כל האמור ובנסיבות המקרה הנידון, אנו קובעים כי דין התביעה להתקבל במלואה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה במלואה וקובעים כי על הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד סכום של 492,000 ₪ לפי הפירוט הבא: סך של 375,121.44 ₪ בשל אי תשלום שכר מינימום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (17.12.2017) ועד למועד התשלום בפועל.

לתאור המתכונת המשפטית לעיל יש לצרף נדבך משפטי נוסף, לאור העובדה שמחד, התובעת מבקשת מבית הדין לקבוע כי בינה לבין המשרד היתקיימו יחסי עובד מעסיק, אך מאידך, היא העידה (עמ' 9, ש' 12) שמעולם לא נגשה להליכי מיון במכרזים של נציבות שירות המדינה.

בטרם סיום לטענת ההתיישנות- בעיניין דחיית תביעה עקב טענת היתיישנות על עצם קביעת סטאטוס עובד קבע בית הדין הארצי בעע (ארצי) 1616/04 פיליפ טיברמן – מקורות חברת מים בע"מ (נבו 08.01.06) כדלקמן: "תביעה על עצם קביעת הסטאטוס של עובד וההשלכות הכספיות הנובעות מכך ככלל, לא תדחה מפאת טענת ההתיישנות, גם אם מערכת היחסים בין העובד והמעביד החלה שנים רבות לפני הגשת התביעה. כללי ההתיישנות יבחנו לאור העילות הנובעות מיצירת הסטאטוס החדש. כך למשל: תביעה לפצויי פיטורים נוצרת עם סיום יחסי העבודה וכללי ההתיישנות יבחנו מאותו מועד. כך גם אם העובד היה זכאי לתוספת שכר כלשהיא כתוצאה מקביעת מעמדו כ"עובד", כי אז יחולו כללי ההתיישנות באופן שאותו עובד יהא זכאי לאותן תוספות שבע שנים לאחור ממועד הגשת התביעה".

...

פיצוי בגין עגמת נפש- שוכנענו כי התובעת ידעה היטב כל העת כי היא מועסקת באמצעות מיקור החוץ, לא הלינה על כך ואף לא היתה מלינה על כך לו היתה ממשיכה לעבוד מול גבאי (ור' לענין זה ההחלטה בבקשה לסעד זמני).

אם כן , פיצוי בגין עגמת נפש שגם כך נפסק רק במקרים חריגים, ודאי אין מקום לפסוק לה והתביעה ברכיב זה נדחית.

העולה מן המקובץ התביעה מתקבלת במובן זה שנקבע כי קיימים יחסי עבודה בין התובעת לבין הנתבעת 1 בתקופה שמתחילת עבודתה ועד 1998 וכן החל מיום הגשת התביעה דכאן ואילך.

שכן -"העסקה בלא תמורה בלבד, כשלעצמה, אין די בה כדי לבסס מעמד של "מיתנדב"." (ראו עניין סרוג'י). גם משך ההיתקשרות הארוכה בין הצדדים (כ- 20 שנה) ועד היום והעובדה כי התובע נבחר לרב שכונה באופן אישי מעידה בהכרח על קיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים ולא יחסי היתנדבות". משקבע בית הדין כי קיימים יחסי עובד-מעסיקה נדרשה קביעת הקף משרתו לצורך תחשיב הזכאות.

לבסוף, בתקשי"ר, החל על עובדים בשירות המדינה, מצויה הגדרה שונה קמעה למתנדב, ולפיה מיתנדב הוא "מי שתורם מרצון מזמנו או מרצו, למשרד או יחידה בשירות המדינה, ללא תמורת שכר או גמול אחר (מלבד החזרי הוצאות לפי פסקה 16.631) וללא יחסי עובד מעביד" סעיף 16.611(ב)).

...

גם אם בסופו של יום שוכנענו שלא ניתן לתת לסוגיה מענה בדרך של קביעת יחסי עובד-מעסיק בדיעבד, הרי ששאלה זו ראויה למענה מוסכם ומכובד.

(ז) סוף דבר שני הערעורים מתקבלים, ופסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל.

משהערעור העלה שאלות ראויות לדיון, ובשים לב לתקופה הארוכה בה מילא המשיב תפקיד תורני-רוחני בקהילתו כמתנדב ללא תמורה בצידו– לא מצאנו מקום לחייבו בתשלום הוצאות משפט.