מעמד ביטוחי של עצמאית שאינה עונה להגדרה וחיוב בדמי ביטוח

על היתייחסות לעסקו כעסק עצמאי למד התובע ממסמכי הנתבע אשר נשלחו אליו מפעם לפעם ונשאו את הכותרת "מעמד עצמאי". בתצהירו ציין רואה החשבון כי לא היה ביכולתו להעריך את הכנסות התובע לשנים 2010- 2011 על כן צוין בשומת 2009 כי אינו חב בדמי ביטוח.

עוד צוין כי עבור שנת 2010 חויב בשיעורים של עצמאי שלא עונה להגדרה ושילם את ההפרשים בתאריך 17.11.11.

בתאריך 15.7.11 שילם התובע כ- 2000 ₪ דמי ביטוח בהתאם למעמד עצמאי שאינו עונה להגדרה.

...

על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי בזמן אמת התובע ורואה החשבון מטעמו הצהירו כי עבד בשנים הרלבנטיות שנים 2009-2011 – 5 שעות שבועיות.

סבורני כי נסיבות מקרה זה שונות מעניין פאלח .בענייננו, אין מדובר במצב בו התובע קיבל מכתבים ופנקסים מהמוסד בהם צוין כי הוא עובד עצמאי, נסמך על דברים אלה ולא עשה דבר בנדון.

על יסוד האמור לעיל , דין התביעה להידחות.

למותר לציין, כי התובעת לא פעלה כנדרש ממנה במכתב הנתבע מיום 28/1/09, בו נימסר לה במפורש, כי מעמדה נכון לאותו מועד היה עצמאית שאינה עונה להגדרה בחוק ובתור כך היא אינה מבוטחת כעובדת עצמאית לענפים דמי לידה ונפגעי עבודה, וכי במידה ויחול שינוי בהכנסת התובעת או במספר שעות עבודתה, יהא עליה לדיווח על כך לנתבע "ללא דיחוי" על מנת שתהיה מבוטחת לענפים אלה (נספח ב' לסיכומי הנתבע).

בתיק בל (נצ') 2628/04 שלבי נטליה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 14/6/06 (להלן: "עניין שלבי"), אליו מפנה הנתבע בסיכומיו, נדון עניינה של מבוטחת שהודיעה לנתבע במכתב על רצונה לפתוח תיק עצמאי מ- 7/2003 כרופאת שיניים עצמאית אך לא ננקטה כל פעולה בעיניינה על ידי הנתבע, הגישה טופס דין וחשבון רב שנתי למחלקת הגביה ב- 30/1/04 ובו הודיעה, כי היא עצמאית מ- 7/2003, חויבה בדמי ביטוח ב- 3/2/04 והסדירה את חובה ב- 10/2/04, כחודש לאחר הלידה מיום 11/1/04; משכך נדחתה תביעתה לתשלום דמי לידה.

...

עיקר טענות התובעת: התובעת אינה חולקת על התשתית העובדתית בתיק אלא שלטענתה פרשנות הוראת סעיף 50(ב)(5) לחוק הביטוח הלאומי מביאה למסקנה, לפיה יש לראות בה כמי שעמדה בתנאים המזכים בדמי לידה, שכן עד ליום 15/5/16 בדף מצב החשבון שלה אצל הנתבע כלל לא הופיע, כי על שמה חוב כלשהו; נהפוך הוא, התובעת היתה ביתרת זכות בסך של 846 ₪, כך שאם היתה משלמת את חובה לפני ה- 15/5/16 היה נרשם בדף החשבון, כי היא נמצאת ביתרת זכות, עת במערכת הגבייה של הנתבעת יתרות זכות מוחזרות למבוטח.

" אמנם נסיבות העניין שלפנינו נבדלות מעניין שלבי בכך שעובר למועד הקובע ננקטה בעניין שלפנינו פעולה על ידי הנתבע והוצאה דרישה לתשלום חוב דמי הביטוח של התובעת כעצמאית, בעד התקופה מחודש 01/2015 עד 02/2015- אלא שאין בכך כדי לשנות ממסקנתנו, לפיה, עניינה של התובעת אינו נכנס בגדרו של סעיף 50(ב)(5) לחוק הביטוח הלאומי, ונבאר.

במצב דברים זה, אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית.

ביום 31.12.15 הגישה התובעת מסמכים לשינוי מעמדה לעצמאית שעונה להגדרה, ובהתאם לכך חויבה בדמי ביטוח.

ביום הלידה - 24.12.15 - התובעת הייתה מוגדרת כעצמאית שאינה עונה על ההגדרה, שכן השינוי נעשה רק עם הגשת הבקשה לשינוי מעמד והתשלום של דמי הביטוח היה ביום 31.12.15.

כפי שמקובל בתהליכים בתחום של בטחון סוצאלי, אין צו להוצאות.

...

לכן, אנו סבורים כי התובעת לא הייתה מבוטחת לדמי לידה כעצמאית במועד הקובע ודין התביעה להידחות.

טענת התובעת בתמצית: לטענת התובעת שגה התובע עת חייב אותה בדמי ביטוח כ"עצמאית", זאת בעוד שהחל שנת 2013 סטאטוס התובעת היה "נישום שלא עונה על קריטריון", והיה מקום לחשב את דמי הביטוח בהתאם.

וראו לעניין זה עב"ל (ארצי ) 16519-11-15 רחל ברוך קונפינו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 26.12.2017), שם קובע בית הדין הארצי את חשיבות הדיווח בזמן אמת לעניין מ עבר לסטאטוס של "עצמאי שאינו עונה להגדרה" עקב קשיי ההוכחה– "למעבר מסטטוס של "עצמאי" ל"עובד" או ל"אינו עובד ואינו עובד עצמאי" שקל יותר לאימות, כגון באמצעות מיסמכי סגירת עסק, שינוי הסטאטוס מ"עצמאי" ל"עצמאי שאינו עונה להגדרה", עת המבוטח ממשיך לעסוק באותו עיסוק, קשה לאימות בדיעבד, ועל כן במקרים אלה הנטייה היא שלא לאשר שינוי המעמד בדיעבד; המערערת נהנתה מזכויות ביטוחיות במהלך השנים, ואין לאפשר לה לקבל את דמי הביטוח בדיעבד.

...

לאור כל האמור לעיל, לטענת התובעת, יש לקבל את בקשתה לשינוי סטטוס בדיעבד ולבטל את דרישת החוב.

וראו לעניין זה עב"ל (ארצי ) 16519-11-15 רחל ברוך קונפינו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 26.12.2017), שם קובע בית הדין הארצי את חשיבות הדיווח בזמן אמת לעניין מ עבר לסטטוס של "עצמאי שאינו עונה להגדרה" עקב קשיי ההוכחה– "למעבר מסטטוס של "עצמאי" ל"עובד" או ל"אינו עובד ואינו עובד עצמאי" שקל יותר לאימות, כגון באמצעות מסמכי סגירת עסק, שינוי הסטטוס מ"עצמאי" ל"עצמאי שאינו עונה להגדרה", עת המבוטח ממשיך לעסוק באותו עיסוק, קשה לאימות בדיעבד, ועל כן במקרים אלה הנטייה היא שלא לאשר שינוי המעמד בדיעבד; המערערת נהנתה מזכויות ביטוחיות במהלך השנים, ואין לאפשר לה לקבל את דמי הביטוח בדיעבד.

לאור כל המקובץ לעיל, היות והתובעת לא הרימה את הנטל לסתור את החזקה כי הייתה בגדר "עובדת עצמאית" בשנת 2013, ולא דיווחה במועד על שינוי בהיקף פעילותה, מתייתר הצורך להידרש לשאלת הפעלת שיקול הדעת של הנתבע בנוגע לשינוי הסטטוס בדיעבד.

אחרית דבר לאור כל המקובץ לעיל – התביעה נדחית.

במכתב שנשלח לתובעת ביום 16.4.12 (מוצג נ/2), אושרו הנתונים שמסרה התובעת בדבר הקף עבודתה והשתכרותה, והודע לה כי אינה עונה להגדרת עובד עצמאי כפי שנקבעה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, ואינה "מבוטחת לענפים נפגעי עבודה ודמי לידה כעובדת עצמאית". עוד הודע לתובעת כי: "אם יחול שינוי בהכנסתך או במספר שעות עבודתך, יהיה עלייך לדיווח על כך ללא דיחוי ע"מ שתהיי מבוטחת לענפים אלו...". התובעת עברה טפולי הפריה שונים, אשר הסתיימו בהריון מרובה עוברים.

על פי הנתונים שמסרה התובעת, נקבע מעמדה כעובדת עצמאית שעונה להגדרה, והיא חויבה בתשלום דמי ביטוח בסך 1,204 ₪ ששולמו על ידה ביום 9.5.13.

כלומר, הכוונה להמנעות כתוצאה מנסיבה אובייקטיבית, ולא בשל סיבות כגון אי ידיעה על חובת הרישום או התשלום, טעות, שכחה, או מעשים ומחדלים של המבוטח או מטעמו.

...

על גבי טופס התביעה ציינה, בין היתר, את הדברים הבאים: "חשבתי שהוראת הקבע שאני משלמת לביטוח לאומי מכסה את דמי הביטוח שלי לצורך זכאות לדמי לידה. הסיבה שלא שיניתי את דמי ביטוח לאומי כי הייתי בשמירת הריון". תביעתה של התובעת להענקה מטעמי צדק נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 11.6.13 בזו הלשון: "בהסתמך על סעיף 387 לחוק הביטוח לאומי ותקנות בדבר מתן הענקה מטעמי צדק נדחית בקשתך, הובהר כי אינך עונה לאף תנאי מן התנאים המפורטים בתקנה 3, לתקנות הענקה מטעמי צדק ומשכך לא נבחנה כלל תקנה 4..." (כתב תביעה מפורט, נספח א).

דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות, ואפרט.

וראו בהקשר דומה גם עניין לוי גרין, והאסמכתאות המוזכרות שם. לאור כל האמור, הערעור נדחה.