רקע והליכים קודמים
כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשת 1, עדנה ארז-כהן (להלן: עדנה), הנה חברה במושב אבן ספיר מאז שנת 1956, והמבקש 2, עלה ארז, הנו בנה ובעל מעמד של בן ממשיך במשק וחבר מושב משנת 2000.
כמו כן, לא מצאתי כי היתקיים במקרה דנא עוות דין המצדיק היתערבות ערכאה זו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן זה בחן את טענות המבקשים והכריע בהן לגופן תוך יישום פסיקת בית משפט זה.
למעלה מן הצורך, אציין כי צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי הטעות בפסק השני לה טוענים המבקשים אינה עולה כדי "טעות הגלויה על פני הפסק". ברע"א 6726/96 אבו נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נה(5) 166 (2001), נידרש בית משפט זה לשאלה מהי אותה טעות הגלויה על פני הפסק.
...
המבקשים, לאחר שהגיעו לידיהם שמועות ומסמכים שונים, סברו כי סכום זה, שצריך היה להתחלק שווה בשווה בין כל חברי המושב, לא חולק באופן שווה בסופו של דבר ולכן פנו למשקם כדי שייתן פסק סופי שיחייב את המשיבה לקזז מחובם גם את חלקם בסכום זה. המשיבה טענה כי סכום זה חולק באופן שווה לכל חברי המושב, וכי הבלבול של המבקשים נובע מכך שבתחילה החליט ועד המושב בהחלטה מיום 13.10.1991 לחלק לכל החברים סכום שווה של 21,605.70 ש"ח, כאשר מי שנמצא ביתרת חוב כלפי המשיבה, יקוזז תחילה חובו כנגד סכום זה (להלן: ההחלטה הראשונה).
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבה.
מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מעיון בטענות המבקשים ובנספחים אליהם הפנו, נחה דעתי שהטעות לה טוענים המבקשים אינה עונה על הגדרה זו. יתרה מכך, בית המשפט לא עצר מלאכתו בקביעה זו ואף המשיך ובחן את הדברים לעומקם כאשר קבע לאחר דיון מעמיק שהטעות לה טוענים המבקשים לאו טעות היא.
אשר על כן הבקשה נדחית.
