מעידה על מדרכה עקב אבני ריצוף בולטות

החבות התובעת מתארת בתצהירה את נסיבות התאונה, בזו הלשון: "ביום 4.1.2013 בשעה 09:30, לערך, הלכתי בקרוב רחוב הסוכה 6, מול רחוב סמדר 2 בראשון לציון, כאשר לפתע נתקלתי במרצפות שבורות ו/או בולטות במדרכה המיועדת להולכי הרגל... בעקבות ההיתקלות במפגע כאמור, נפלתי בחוזקה על המדרכה תוך שידיי וברכיי נחבטו בעוצמה במדרכה..." התובעת הותירה רושם אמין בעדותה.

לדבריה, היא הבחינה בגורם הנפילה מיד לאחר המעידה: "אני זוכרת את זה בבירור. אני לא יכולה לשכוח את היום הזה. ראיתי את המפגע. גם אם אהיה שם היום אצביע על המקום" (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 31-30).

כך, מעיון בתמונות ניתן להתרשם כי מדובר במדרכה באיזור מיושב – מצדה האחד בתים ומן הצד האחר כביש – שצפויים להלך בה אנשים רבים ("מרכזו של כרך סואן" – לשון הנתבעות בסיכומיהן); המדרכה מרוצפת אבנים מישתלבות, ככלל ללא פגמים בולטים, אך במיקום המסוים שבו נפלה התובעת ישנו איזור עם שבושם, לרבות אבן אחת בולטת ואחרת שקועה.

...

אלא מאי? התובעת מאשרת כי קיבלה שכר מלא על חשבון ימי המחלה שהיו צבורים לזכותה (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 25-17), ובתשובה לשאלה ישירה של בית המשפט העידה בהגינותה: "אני מאשרת לשאלת ביהמ"ש כי בגלל שלא ניתן לצבור יותר מ 90 ימים, איני יכולה להצביע על חסרון כיס בתקופת אי הכושר" (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 3-2).

לאור כל אלה, התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין תקופה זו. גם עתירתה של התובעת לתשלום פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר עקב ירידה בתפוקה – דינה להידחות.

אני מקבל את טענתה של התובעת, כי עבודתה מצריכה שימוש ביד וכי הפגיעה מהווה הפרעה מסוימת.

שונה המסקנה לגבי הפסדי שכר בעתיד: כאמור לעיל, אני מקבל את טענתה של התובעת, כי אופי עבודתה מצריך שימוש ביד, וכי נכותה גורמת לה הפרעה מסוימת (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 13-12).

תוצאה סוף דבר: הפיצוי המתקבל בגין ראשי הנזק כולם הוא סך של 139,000 ₪, ולאחר הפחתת 25% אשם תורם מתקבל פיצוי בסך של 104,250 ₪.

לא זו בלבד שלא נרשם במסמכים הרפואיים הנ"ל סיפור של מעידה על גבי מיכשול או מפגע כלשהם, לא ברחוב ולא בכלל, במסמך הסיכום של חדר המיון נרשם, פעמיים, סיפור של חולשה פתאומית ותחושת עילפון, על סף אבדן הכרה, שקדמו לארוע הנפילה.

(עמ' 15 ש' 15 עד 22) התובעת היתייחס לליקוי ספציפי במדרכה בשוליים של מכסה של שוחת ביוב והיא אף צרפה לתצהירה תמונות של מכסה הביוב הספציפי, בהן ניתן לראות אבן ריצוף אחת שקועה בשולי מכסה הביוב.

ראה למשל ע"א 4344/97 (י-ם) כהן ג'ני נ' עריית רמת גן (21/1/98), שהדברים שנאמרו שם יפים גם לענייננו: "...רחובות ומדרכות עיר אינם 'משטח סטרילי' ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים בליטות ו'גלים' של שיפועים כאלו או אחרים...זו מציאות הכרחית....מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על ידי עשרות אלפי אנשים...מצרך המוני כזה נועד להקל על מעבר אנשים סחורות וכלי רכב ממקום למקום ולא להיות מודל גאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס...". וכן ע"א (מרכז) 1391-08-07 כפיר נ' המועצה המקומית גני תקווה (30/12/2007): "המשיבה אינה מצוה לתור אחר בליטות או שקערוריות נקודתיות שגובהן ½1 ס"מ במדרכה (כך הוא אף שעה שהבליטות הן בגובה של ½2 ס"מ כבפרשת כהן הנ"ל). אין למצוא התרשלות (ואין לומר כי הופרה חובת הזהירות הקונקרטית) מצד המשיבה בשל כך שלא שלחה צבא של אנשי פקוח מצוידים בכלי מדידה לבחון בקפידה כל מדרכה ומדרכה וכל אריח ואריח. בליטה נקודתית של ½1 ס"מ, במדרכה אינה בגדר מפגע, המצריך תיקון על אתר. דומה כי הוצאות המניעה במקרה כגון זה, עולות על תוחלת הנזק." כלומר, גם לו הייתי מוצא שהתובעת נפלה במקום שהיא טוענת שנפלה שם, לא מדובר בנפילה שהיא תוצאה של מעשה או מחדל רשלני של הנתבעת.

...

סוף דבר נוכח כל הנ"ל, אני קובע שלא עלה בידי התובעת להוכיח את גרסתה בדבר נסיבות האירוע אשר במהלכו נפגעה, לרבות מקום הנפילה והגורם לה, ולא הוכחה רשלנות מצד העיריה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,000 ₪.

בית משפט קמא הפנה להגדרת המונח "מדרכה" בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") ולפסיקה, ולאחר שעיין בתמונות ושמע את עדויות הפקחית והנאשם, קבע כי המקום בו החנה המערער את רכבו מופרד הפרדה של ממש מהכביש ומסומן אדום- לבן, כי צבע המדרכה השונה בין המקום בו החנה המערער את רכבו לבין מקום פנימי יותר אינו מעיד על שימוש אחר, כי מדובר במדרכה אחת רחבה עליה יכולים ללכת הולכי רגל כאשר במרחק מוערך של כ- 10 מטרים קיים מעבר חצייה וכי חניית רכבו של המערער במקום סיכנה והפריעה להילוכו של אדם.

באת כוח המשיבה הציגה תמונות שצולמו על ידי הפקח וצורפו לדו"ח וטענה כי תמרור המתיר פריקה וטעינה ממילא אינו מתיר חניה על המדרכה לצורך פריקה וטעינה ועל כן אינו מסייע למערער, וכי מדובר במדרכה הן על פי מבחן המיקום והן על פי מבחן הייעוד.

על פי ראיות אלה, החנה המערער את רכבו על חלק מרוחבה של דרך המופרדת מהכביש שלצידה באופן בולט, מוגבהת ממנו, מרוצפת באבנים מישתלבות ותחומה בצבעי אדום- לבן כאשר לצידה ובנפרד ממנה מפרצי חניה מוסדרים המיועדים לחניית רכבים.

...

אשר על כן, אני סבור כי בדין הורשע המערער בגין עבירה של חניה אסורה.

מסקנתי היא שלא היה מקום לערעור שלפני, הוא מיותר, ולפיכך ראוי לחייב המערער בהוצאות משפט לנוכח הזמן השיפוטי היקר שהושחת ללא כל סיבה ובסיס.

אני מחייב את המערער בהוצאות משפט בסך של 1,500 ש''ח. המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

מספר שניות לאחר מכן, שמעה התובעת את חגית, בתה, אומרת בקול רם, שהתובעת נפלה בגלל אבן בולטת שיצאה בחלקה מהמדרכה.

סיכום נסיבות התאונה עולה מהמקובץ כי התובעת מעדה בשעה שצעדה על מדרכה מרוצפת באבנים מישתלבות, ונתקלה באחת האבנים אשר הזדקרה באופן ניכר מעל פני המדרכה.

יחד עם זאת, בעניינינו מצאתי שלא הייתה זו מעידה טבעית, אלא מעידה שנגרמה בשל מיכשול בולט וברור בדמות בליטה שגובהה מספר ס"מ מעל פני המדרכה.

עולה מהראיות כי התובעת פסעה על המדרכה בשעות החשיכה, ונתקלה באבן מישתלבת בולטת, אחת בודדה מתוך משטח רחב ידיים של מדרכה, אשר נבלעה בכלל מראה המדרכה, שלא ניתן היה לצפות להימצאותה בזוית שכזו.

...

סיכום נסיבות התאונה עולה מהמקובץ כי התובעת מעדה בשעה שצעדה על מדרכה מרוצפת באבנים משתלבות, ונתקלה באחת האבנים אשר הזדקרה באופן ניכר מעל פני המדרכה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאותיה, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4%.

הרקע ותמצית טענות הצדדים לפי גרסת התובעת, ביום 02.06.19 בעת שהלכה במדרכה בדרכה מבתה חזרה הביתה, נתקלה באבני ריצוף שהתרוממו, נפלה ונפגעה בכתף שמאל (להלן: התאונה).

לסיכום עניין זה, אני קובעת כי התובעת הלכה במעבר בין ערוגה גדולה החוצצת בין "כביש הולנדי" לבין חומה סמוכה, ותוך כדי הליכתה בשביל הקיים במקום, נתקלה במרצפות בולטות במדרכה, נפלה ונפגעה בכתף יד שמאל.

העובדה שעד הנתבעות מבקר במקום מידי שבוע ולא ראה את המפגע, אינה מעידה על כך שלא היה קיים, בסיכון הולך וגדל, משבוע לשבוע.

...

בנסיבות אלו, אני קובעת את הנכות הרפואית של התובעת לפי מיצוע הנכויות שקבעו מומחי הצדדים בשיעור 22.5%, המהווה נכות תפקודית בשל הקושי בתנועות הכתף.

לעתיד, ועד לסוף תוחלת חייה, כ- 11 שנים נוספות (ובהיוון מתאים), אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 112,000 ₪.

אני קובעת את הפיצוי המגיע לתובעת בהתחשב בנתונים אלה, בגילה ובשיעור נכותה, בסכום של 120,000 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים: עזרה – עבר ועתיד 168,000 ₪ הוצאות וניידות – עבר ועתיד 7,000 ₪ כאב וסבל 120,000 ₪ סה"כ 295,000 ₪ בניכוי 25% בגין אשם תורם (במעוגל) (74,000 ₪) יתרת הפיצוי המגיע לתובעת 221,000 ₪ בניכוי תגמולי המל"ל 11,000 ₪ יתרת הפיצוי 210,000 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 210,000 ₪.