מעורבות בשני מעשי שוד כלפי קשישות

סמוך לשעה 8:00 באותו יום, הגיעו השניים לרחוב החלוץ בחיפה, שם שכנה חנותו של המתלונן, קשיש כבן 83, אשר יצא מהמקום ועשה את דרכו לעבר סניף בנק סמוך במטרה להפקיד את הפדיון השבועי של החנות.

אשר למדיניות הענישה הנהוגה, צוינו פסקי דין שונים בהם נדונו מעשי שוד שבוצעו כלפי קשישים, וכן העונשים שהושתו בגדרם.

אשר לחומרת נסיבות ביצוע העבירה, ציין בית משפט קמא את גילו של המתלונן, קשיש בן 83, וכן את העובדה כי נפל קרבן למעשה שוד בעודו צועד לתומו בטבורה של עיר, לאחר שיצא מחנות שבבעלותו, והוכה ללא רחם על-ידי המערער והמעורב הנוסף.

...

לאחר עיון בגזר דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור ונימוקיה, ולאחר שמיעת הצדדים, הגענו למסקנה כי המקרה שבפנינו אינו מנוי על אחד החריגים דלעיל, ואינו מגלה טעות כלשהי המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. כמפורט לעיל, עסקינן בעבירת אלימות קשה ואכזרית.

משכך, ומאחר שלא מצאנו כי יש בטענות בא-כוח המערער כדי לשנות ממסקנות הפסיכיאטר המחוזי, אין מקום להידרש לטענותיו בעניין זה. אשר לטענה כי לא ניתן משקל מספק להעדרו של תכנון מקדים ממשי עובר לביצוע עבירת השוד, נראה כי בית משפט קמא שקל כדבעי נתון זה, ולא מצאנו כי נפלה טעות כלשהי בשיקול דעתו.

אין בידינו לקבל גם את טענת בא-כוח המערער לפיה לא ניתן משקל מספק לקולא לנסיבותיו האישיות.

סוף דבר, הערעור נדחה בזאת.

זה לא מכבר, בהתייחסי לפשעים מן הסוג הזה, אמרתי את הדברים הבאים: "מעשי שוד אלימים, המבוצעים כלפי נשים המתגוררות בגפן, קשישים בודדים וחסרי ישע אחרים - שמידת פגיעותם גדולה ויכולתם להיתגונן מוגבלת - מהוים תופעה עבריינית בלתי נסבלת. וככל שמתרבים חסרי הלב והמצפון, המוכנים והמסוגלים לבצע פשעים מתועבים כאלה, מתחזק ומתעצם הצורך להגן על הציבור מפניהם; על הציבור בכלל, ועל החלשים והיותר מועדים להפגע מידם במיוחד. וצורכי ההגנה על הציבור, מפני שודדים ואנסים אלימים, אינם יכולים לבוא על סיפוקם אלא בכליאת העבריינים לתקופות ארוכות; הן לשם הוקעתם, הרחקתם ומניעת רעתם והן לשם הרתעת הרבים מפני ביצועם של פשעים נתעבים" (ע"פ 501/93 בורוחוב נ' מדינת ישראל, דינים-עליון לט 345, בפסקה 4 לפסק הדין).

אכן, נסיבות המעשים שנגולו בפרשת בורוחוב, שכללו מעשי שוד של נשים בודדות בתוך בתיהן ואינוס אחת מהן, היו חמורות בהרבה מנסיבות ביצועו של מעשה השוד כלפי המתלונן בפרשתנו.

גם אילמלא סברתי שעלינו להתערב בעונשו של הקטין, ולנוכח פער הגילים בין השניים, לא הייתי מוצא מקום להפחית את עונשו של שמשונוב, שאף כי לא לקח חלק בתקיפתו הפיזית של המתלונן היה שותף פעיל לקשירת הקשר ולבצוע השוד ונשא באחריות מלאה למעשי חבריו ולתוצאותיהם.

בשיחותיו עם קצינת המבחן לנוער הכחיש הקטין כי היה מעורב במעשה השוד ואת הודאתו בעבירות ייחסו, הוא והוריו, לחשש שלנוכח עדויותיהם של האחרים לא יאמין בית המשפט לגרסתו.

...

חרף מאמצי סניגורו של הקטין, שעשה כמיטב יכולתו לשכנענו כי העדפת דרך השיקום עולה בקנה אחד עם טובת הציבור ושקבלת ערעורה של המדינה עלולה להצמיח רעה תחת טובה, הגעתי לכלל מסקנה כי ביחס לקטין אין גזר-דינו של בית המשפט המחוזי יכול להישאר על כנו.

נמצא שיש לקבל את ערעור המדינה ולהשית על הקטין מאסר בפועל.

התוצאה הינה, אפוא, כי יש לדחות את ערעורי המערערים בע"פ 5090/99 ובע"פ 5207/99.

ענינו של האשום הראשון עבירות של תקיפה לשם גניבה בצוותא, גניבה בצוותא והחזקת סם לצריכה עצמית, זאת בנסיבות בהן בתאריך 31.10.06 בסביבות השעה 11:00 ברח' ברנר בפ"ת הבחין הנאשם ביחד עם אחר בסבטלנה סמירנוב ילידת 1938 ובבעלה ויקטור סמירנוב יליד 1937 כאשר השניים יושבים על ספסל זה לצד זה במקום.

בע"פ 5165/92 דורון בן דוד סויסה נ' מדינת ישראל, תק-על, 94 (2) 783, אומר בית המשפט: "חיוני הוא להחדיר לתודעת כל האנשים בעלי נטיות עברייניות מהסוג הנידון, שאם מתנפלים הם על עוברי אורח תמימים, ובמיוחד על אנשים קשישים, חסרי ישע, ושודדים את רכושם תוך הפעלת אלימות, הרי צפויים להם בגין מעשים כאלה עונשים כבדים ומכאיבים." ועוד על חומרת מעשי שוד שמבוצעים כלפי נשים וקשישים ראה ע"פ 501/93 מדינת ישראל נ' בורכוב ואח' תק-על, 95 (1) 849: "מעשי שוד אלימים, המבוצעים כלפי נשים המתגוררות בגפן, קשישים בודדים וחסרי-ישע אחרים-שמידת פגיעותם גדולה ויכולתם להתגונן מוגבלת-מהווים תופעה עבריינית בלתי נסבלת....

ואכן לא אחת נתקל ביהמ"ש במעשים קשים של חטיפות תיקים שמבוצעים ברציפות וביחוד כלפי קשישים אשר קצרה ידם מלהתגונן נגד מעשים אלה כאשר העבירות מבוצעות לממון הסם.

עוד מביאה אני בחשבון את הנסיבות האופפות את בצוע העבירות כפי שפורט על ידי הסניגורית ובין השאר באשר לחלקו של הנאשם במכלול הארועים, מול חלקם של המעורבים האחרים.

...

לאחר ששקלתי מכלול הנסיבות לחומרא וכן מכלול הנסיבות לקולא כפי שפורטו על ידי הסניגורית וכן בתסקירים – מחליטה אני שלא למצות את הדין עם הנאשם ואני גוזרת עליו את העונשים הבאים: שישה חודשי מאסר בפועל אשר ימנו מיום מעצרו 31.10.06.

נירה דסקין, שופטת החלטה נעתרת אני לבקשת הסניגורית ומורה כי הפיצויים ישולמו בשישה תשלומים חודשיים שוים ורצופים, שהראשון שבהם ישולם 30 יום לאחר שחרורו מהמאסר, והיתרה בכל 15 לחודש לאחר מכן.

ענינו של האשום הראשון עבירות של תקיפה לשם גניבה בצוותא וגניבה בצוותא, זאת בנסיבות בהן בתאריך 31.10.06 בסביבות השעה 11:00 ברח' ברנר בפ"ת הבחין הנאשם ביחד עם אחר בסבטלנה סמירנוב ילידת 1938 ובבעלה ויקטור סמירנוב יליד 1937 כאשר השניים יושבים על ספסל זה לצד זה במקום.

יש לברך על כך שהארוע הסתיים כפי שהסתיים אך הנאשם אינו יכול לזקוף לזכותו עובדה זו כבר נאמר רבות על ידי בתי המשפט באשר לחומרת מעשי חטיפת תיקים מעוברי אורח תמימים, כאשר נופך של חומרה נוסף כשמדובר באנשים קשישים חסרי ישע אשר שודדים את רכושם תוך הפעלת אלימות.

יתירה מזו, גם שירות המבחן מתרשם כי מדובר במי שקיים אצלו סיכון גבוה להישנות העבירות, וזאת על רקע מעורבותו השולית, וכן על רקע קשייו כמפורט בתסקיר שירות המבחן.

...

עוד לענין מצבו הנפשי של הנאשם, אני מפנה לסיכום ודיון בחווה"ד הפסיכיאטרית שנערכה ביום 12.11.06, ואשר הוגשה על ידי הסניגורית – סומן נ/2.

יחד עם זאת, בסופו של דבר, בשיקלול ההבדלים וההבחנות ובמאזן הסופי, הרי שלמרות החומרה הרבה הנעוצה בבצוע העבירות במהלך פיקוח קצין מבחן שהוטל בגין עבירות מאותו תחום, מחליטה אני שלא להחמיר בענישתו של הנאשם שבפני.

לאחר ששקלתי מכלול הנסיבות לחומרא וכן מכלול הנסיבות לקולא כפי שפורטו על ידי הסניגורית וכן במסמכים שהוגשו – מחליטה אני שלא למצות את הדין עם הנאשם ואני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 1.

לעניין זה ביקש הסניגור לאבחן מקרה זה ממקרים אחרים של מעשה שוד כלפי קשישים.

להערכת השרות, בשל מאפייני אישיותו, חשיפה לחברה שולית ואינטנסיביות רבה, יש בה כדי להעמיק את מעורבותו השולית, לדלדל את כוחותיו המתפקדים ולפגוע בהליך הטיפול שהחל בו הנאשם בשירות המבחן, ועל כן ממליץ השרות להעדיף את ההיבט השיקומי על עונש מוחשי, בדמות הטלת צו מבחן למשך שנה.

לא בלי היתלבטות, החלטתי במקרה זה, לבכר את שקולי השקום על פני שקולי ההרתעה והגמול הן מהטעמים המפורטים בשני התסקירים שגובשו בעיניינו של הנאשם והן מהטעמים שמנה ב"כ הנאשם, בתקווה שמדובר בארוע חריג לאורחות חייו של הנאשם.

...

עוד נקבע בפסיקה: "בכל מקרה ומקרה, חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שראוי להעניק לו לכל אחד מהשיקולים המונחים בפניו כאשר לעתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" של השיקולים שיש להביאם בחשבון.

לא בלי התלבטות, החלטתי במקרה זה, לבכר את שיקולי השיקום על פני שיקולי ההרתעה והגמול הן מהטעמים המפורטים בשני התסקירים שגובשו בעניינו של הנאשם והן מהטעמים שמנה ב"כ הנאשם, בתקווה שמדובר באירוע חריג לאורחות חייו של הנאשם.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, התלבטתי לא מעט, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, והיתרה על תנאי, למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירות מסוג פשע.