מספר פסילות חוקי כנסת בידי בג"צ

כמו כן, ששה חברי כנסת מהאופוזיציה פנו במכתב אל יו"ר הכנסת, ובו ביקשו כי בשל הפגמים אשר נפלו בהליך החקיקה, יודיע יו"ר הכנסת "על ביטול הליך החקיקה הפסול של פרק 'מס ריבוי דירות' בחוק ההסדרים ועל דיון מחודש בחוק זה בועדת הכספים". יו"ר ועדת הכספים לא ראה לנכון להיענות לבקשת יו"ר הכנסת, באומרו: "הגענו ללילה. הגענו למצב שבו החוק חולק שעה וחצי או שעתיים – אני חושב ששעתיים – לפני שהתחיל הדיון. הוא חולק באמצע הלילה [...] מדובר בפרק זמן שלדעתי, אינו מספיק, יחסית לחוק הזה [...] דברתי עם השר באריכות, וגם הוא הסביר לי באריכות למה לדעתו צריך לעשות את זה ולא לחכות; להמשיך בדיונים ולהמשיך עם זה, וכל מה שנילווה לעניין. נעתרתי לבקשתו [...] היה דיון, והדיון שינה את החוק – אפשר לומר אפילו באופן דרמאטי. האם ההליך היה נכון, האם כך מחוקקים? אמרתי – אני חושב שלא. אבל הדיון היה דיון" (פרוטוקול מס' 582 של ועדת הכספים, הכנסת ה-20 (18.12.2016)).

למרות זאת החליט יו"ר הועדה לקיים את הדיון ועיון בפרוטוקול מגלה כי הוא מתאפיין לכל אורכו בכך שנציגי הרשות המבצעת "נושפים בעורפם" של חברי הועדה ומאיצים בהם להתקדם ולסיים את הדיון בלא עיכובים "מיותרים" (לכוחה העודף של הרשות המבצעת על הכנסת ולסכנות הטמונות בכך ראו מיכאל איתן "מעמדה של הכנסת בעתירות לפסילת חוקים בעקבות בג"ץ 8276/05 עדאלה נ' שר הביטחון" הארת דין ד(1) 91, 104 (התשס"ז); יגאל מרזל "חובת האמון של הממשלה כלפי הכנסת" חובות האמון בדין הישראלי 1, 13 (2016); בג"ץ 4374/15 התנועה למען איכות השילטון בישראל (ע"ר) נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 8 לחוות דעתי (27.3.2016)).

במאמר מוסגר יצוין כי במהלך הדיונים שקיימנו בעתירות ולנוכח עמדת הכנסת כי למרות הפגם היורד לשורש ההליך מן הראוי להסתפק ב"התראת בטלות", עלתה השאלה האם יש כלל בידי הכנסת כמשיבה לטעון לבטלותו של חוק שנחקק על-ידה.

...

תוכן עניינים נושא עמוד רקע 4 עיקרי התשתית העובדתית 5 העתירות 10 עיקרי טענות העותרים 11 עיקרי תגובת הכנסת 12 עיקרי תגובת הממשלה 14 עיקרי תשובות העותרים לתגובות המשיבים 16 דיון והכרעה 16 ביקורת שיפוטית על הליך החקיקה 16 המסגרת הנורמטיבית, הפסיקה והשתלשלותה 20 עקרון ההשתתפות 24 אמות המידה לביקורת שיפוטית על הליך החקיקה 26 הדיון הפרלמנטרי – מהותו וחשיבותו 28 עקרון ההשתתפות במשפט העברי 34 דיון כדבעי 37 חוק ההסדרים – חוק וסדר 39 מן הכלל אל הפרט 41 הסעד 45 אחר הדברים האלה 48 סוף דבר 52 רקע הסדר מס ריבוי דירות (להלן: הסדר המס), המעוגן בפרק י"ב לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (להלן: חוק ההתייעלות הכלכלית), מטיל מס יעודי על בעלי מספר דירות ששיעור החזקתם בהן עומד על 249% או יותר.

בנוסף, נוכח המסקנה האופרטיבית של חברי לענייננו, מקום בו התנהל הליך חקיקה לאורך קרוב ל- 5 חודשים, והתקיימו שני דיונים בוועדת הכספים שנמשכו כ- 10 שעות, ברור לטעמי כי אין מדובר אך בהגנה על זכותם של חברי הכנסת ליטול חלק בהליך החקיקה ולאפשר להם לגבש עמדה.

ההצבעה בסופו של דבר על החוק דנן, כמו על שאר רכיבי חוק ההסדרים הייתה, כצפוי וכנהוג בהצבעות מסוג זה, על בסיס שייכות קואליציונית.

סוף דבר: נוכח כל המפורט לעיל אילו נשמעה דעתי היינו דוחים את העתירות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 240/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. ח"כ זהבה גלאון 2. ח"כ אבשלום וילן נ ג ד המשיבים: 1. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-18 כב' המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין 2. משה פייגלין עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד דפנה הולץ-לכנר ][]פסק-דין

האפשרות לפסול אדם מלהיות מועמד בבחירות לכנסת, במובחן מפסילתה של רשימת מועמדים, נוספה בשנת 2002 (חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 35)).

לענייננו חשובה הוראתו של סעיף 63א(א) לחוק הבחירות לכנסת, שזו לשונו: "בקשה לקבוע כי מועמד מנוע מלהשתתף בבחירות לכנסת לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, תחתם בידי שליש מחברי הוועדה המרכזית [ועדת הבחירות המרכזית לכנסת - א' ג'] ותוגש לוועדה המרכזית לא יאוחר מ..." כלומר, על פי חוק הבחירות לכנסת לא ניתן לידון בבקשה למנוע מועמדות של מועמד מסוים לכנסת בגין אי עמידה בדרישותיו של סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, אלא אם הוגשה לשם כך בקשה חתומה על ידי שליש מחברי ועדת הבחירות המרכזית.

...

דין העתירה להידחות מחמת חוסר עילה.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

וכדברי הנשיא ברק בבג"ץ 9070/00 ח"כ לבנת נ' יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, פ"ד נה(4) 800, 808: "פעולותיה של כל רשות מרשויות השילטון - ובהן גם פעולות של הכנסת או של אחד האורגנים שלה - אינן חסינות מפני ביקורת שיפוטית". בה-בעת, ובהיותו עד למערכת היחסים המורכבת בין שלוש רשויות השלטון הראשיות - הכנסת, הממשלה ובית-המשפט - טָוָוה בית-המשפט והקים סביב עצמו סייגים, ריסונים וכבלים לעת שמתבקש הוא להפעיל סמכות פקוח על הכנסת ועל רשויותיה.

לאחרונה נתקבל בכנסת ופורסם ברשומות חוק הכנסת (תיקון מס' 17), התשס"ב2002- (סה"ח לשנת תשס"ב, 502).

בידי בית המשפט לפסול חקיקת משנה אם פרצה היא את גבולות ההסמכה שקבע לה החוק או מחמת אי סבירות גלויה וברורה.

...

גם אני סבור איפוא כי כוחם המצטבר של הפגמים שנפלו בהחלטת ועדת הכנסת וחוסר הסבירות הטבוע בה (כשהם נבחנים לאור רף הביקורת השיפוטית שהגדרנו לעיל) מחייבים את המסקנה כי ההחלטה נגועה באי-חוקיות.

עם זאת, גם אני סבור כי ראוי למתן את תוצאות הצו שאנו עושים באופן אותו מציע חברי השופט מ' חשין.

נחה דעתי, כדעת שני חברי, כי על רקע אופיה ותכנה של ההחלטה, ובהתחשב במצב של חשש ניגוד עניינים בו עמדו חברי הוועדה כשהחליטוה, ראוי שבית משפט זה יפעיל את סמכותו ואת זכות הביקורת השיפוטית המוקנית לו לביטול ההחלטה.

גם כאן, על אף שהדברים יגרמו לכך שהחלטה זו תתארך מעט, ראיתי לנכון לצטט את ההחלטה שניתנה ביום ט חשון תשס"ט (7.11.08) במלואה (עמ' 4, שורות 26-11): "צר לי אבל אין בידי להיענות לבקשת המבקשת. כפי שעולה מכותרת הבקשה – הבקשה הנה למעצר, תוך הסכמה לתנאי שיחרור מגבילים. לא יתכן שבית המשפט יתן צו כמבוקש, אפילו לא לשלב הביניים, בנסיבות שבהן המשיב משוחרר ולא היתה לו הזדמנות לעיין בחומר הראיות עד כה. בית המשפט לא קבע שיש ראיות לכאורה, ממילא לא ניתן להגיע לשלב השני, בסדר הרגיל של הדברים, של קביעת עילת מעצר, ככל שהיא קיימת וממנה לשאלת התנאים לשיחרור המשיב.

בהמשך, מתייחס קדמי למספר סוגי החלטות ביניים, וקובע כי אין בהן זכות ערעור (שם, עמ' 1327), למעט מקרים ספציפיים, כמו: טענת פסלות שופט.

עניין זה נקבע, באופן ברור וחד משמעי, בפסק הדין של בית המשפט העליון בעיניין חוק ההתנתקות (בג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל פ"ד נט (2) 481).

למותר לציין, כי לשיטתו של כב' השופט אדמונד לוי (שופט המיעוט בפרשה הנ"ל), חלים חוקי היסוד על המתיישבים בחבל עזה, שכן הוא פסל את חוק הכנסת, בין היתר, בשל היותו סותר את סעיף 1 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, בכך שאין הוא מתיישב עם העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל (שם, בעמ' 765 ואילך), וכן בשל הפגיעה הקשה בזכות הקניין, הקבועה בסעיף 3 לחוק היסוד האמור (עמ' 794 ואילך), והכל לאחר ניתוח סעיף 8 לחוק היסוד (שם, בעמ' 801 ואילך).

...

מי, שבסופו של דבר, חותם על ההחלטה או על פסק הדין, אינו ב"כ צד זה או אחר, אלא השופט.

ייתכן ובשל כך, לא בכל תיק ניתנות החלטות באולם על אתר, אלא נדחות לעיון.

אולם, מי שבחר בדרך זו, כמוני, מבקש כל יום, להמשיך לצעוד באותו נתיב, ללא סטיה ימין או שמאל, כאשר בסופו של כל עיון, התלבטות והתחבטות, מגיע אני למסקנה, אשר אותה אני מעלה על הכתב, קורא אותו שוב ושוב, ורק כאשר היא טוענת השקפתי ואת מסקנותיי המשפטיות, אז ורק אז, אני חותם עליה.

כמו כן, יש לזכור כי ניתן לשנות את החוק באופן שירחיב את הסמכויות המצויות בידי שרים (היועצת מציגה כדוגמה בהקשר זה את החוק לתיקון פקודת המישטרה (מס' 37), התשפ"ג-2022 שהרחיב לאחרונה את סמכויות השר לבטחון לאומי ובעניינו תלוי ועומד הליך בבית משפט זה – בג"ץ 8987/22 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' הכנסת).

מקובלת עליי הגישה העקרונית שמובאת בחוות דעתם של חבריי, גישה שעליה עמדנו לא אחת בעבר, ושלפיה נקודת המוצא היא שבית המשפט יפנה לפסילת חוק (לא כל שכן חוק יסוד) כ"מוצא אחרון" בלבד (בג"ץ 8948/22 שיינפלד נ' הכנסת, פסקה 14 לפסק דיני וההפניות שם (18.1.2023); כן ראו והשוו: בג"ץ 5119/23 התנועה לטוהר המידות נ' הכנסת, פסקה 31 לפסק דיני (26.10.2023) (להלן: עניין התנועה לטוהר המידות)).

לאחר שנבחר לכהן כשופט, חזר הנשיא שמגר על עמדתו בדבר רבונות הכנסת, ואי-הגבלה על יכולת החקיקה שבידיה, וציין כי "חוקי הכנסת אינם נתונים לבקורת שיפוטית באשר לחוקיות תוכנם [...] בכפוף לבקורת אפשרית של חוק שהיתקבל בדרך שסתרה הוראה משוריינת", תוך שהוא מרבה באסמכתאות לביסוס עמדתו-זו (בג"ץ 669/85 כהנא נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מ(4) 393, 400 (1986)).

...

מסקנתי היא אפוא, כי דינה של טענה זו של העותרים, לגבי סמכותה של הוועדה ליזום את הצעת-החוק – להידחות על כל צדדיה.

8 מחברַי קבעו כי אין מנוס מביטול חוק-היסוד.

נוכח אותם טעמים, נקבע כי אין מנוס מלהורות על ביטול התיקון לחוק-היסוד.

כשלעצמי סבורני, כי אין זה סוף הדרך.

ניטיב אפוא לעשות, אנו השופטים, אם נוסיף ונאמר בשולי פסק הדין: "אכן, בצעד חריג וחסר-תקדים, נאלצנו ברוב דעות להורות על פסילתו של חוק-יסוד. באופן פורמלי, לא היה מנוס מלהורות על ביטולו המוחלט של דבר החקיקה, אף בנוסחו ה'רזה', שכן אין זה בסמכותנו לכתוב את דבר החקיקה מחדש. יחד עם זאת, מקבלים אנו את מרותו של המכונן, את מרותו של העם שאֵלו הם נציגיו. נעשה כמידת יכולתנו, על מנת להגשים את רצונו של המכונן. לפיכך, משקבענו כי נוסח 'רזה' של החוק, לא היה נפסל על-ידנו, אזי אין אנו רואים צורך להמתין לחקיקתו של חוק-יסוד חדש שיקבע הסדר דומה. בהעדר מגבלה חוקית, ומשהדבר מצוי בגדרי סמכותנו, נודיע עתה, כי מעתה והלאה, נסיג את הגלגל לאחור. לא נשתמש עוד בעילת הסבירות בעניינן של החלטות הממשלה ושׂריה, אלא אם כן נקבע כי ישנם נתונים חד-משמעיים, המלמדים כי אותה החלטה כה בלתי-סבירה, באורח קיצוני, עד ששום ממשלה סבירה לא היתה יכולה לקבל החלטה שכזו. אותו מבחן ותיק וטוב, שהיה באמנה איתנו מראשית הדרך ועד לפסק הדין בעניין דפי-זהב; סבירות נוסח 'וונדסברי'". 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא, ובכל הככרות הריעו רק שלום'.

אשר על כן, העתירות מתקבלות במובן זה שיוכרז על בטלותו של תיקון מס' 3 לחוק-יסוד: השפיטה.