מסירה אישית על ידי עורך דין בהוראת רשם בית המשפט

ביום 17.6.2020 הודיעה המבקשת, כי שעה שאין לה כל ידיעה בדבר מצבו הכלכלי של מר יצחק סלע (להלן: "מר סלע"), מקבלת היא את הצעת בית המשפט, אך בתנאי כי מר סלע ימסור הצהרת עושר אישית מאומתת על ידי עורך דין או רואה חשבון.

כפי שניתן לראות בתדפיס רשם החברות, השיעבוד הגדול מכולם נעשה לטובתו של תאגיד בנקאי זר. מדובר, לטענת המבקשת, בהתחייבות מעוררת דאגה.

המסגרת הנורמאטיבית המבקשת מבססת את בקשתה על הוראות סעיף 353א לחוק החברות, אשר קובע: "353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." סעיף זה הוסף במסגרת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005.

...

ראשית, מקובלת עלי טענת המשיבות, שלפיה שעה שהמשיבה 2 התחייבה לשאת בהוצאות המשפט שתיפסקנה לחובת המשיבה 1 במסגרת הליך זה, ככל שתיפסקנה, כפי שעולה מנספח א' לבקשה, וכן נוכח הסכמתה להמציא התחייבות כאמור המופנית כלפי המבקשת, אין מקום להידרש למצבה הכלכלי של המשיבה 1.

סוף דבר הבקשה לחיוב המשיבות בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת נדחית.

המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

כך לפי הוראות תקנה 473(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: "בעל דין שמייצגו עורך דין רשאי להחליף את עורך דינו בכל תובענה או ענין, או לסלקו, ובילבד שנמסרה הודעה על כך לבית המשפט הדן בהם והומצא העתק ממנה לכל שאר בעלי הדין; כל עוד לא נעשה כן, ייחשב עורך הדין הקודם כעורך דינו של בעל הדין עד לסיומה הסופי של התובענה בערכאה שבה היא נדונה ובכל הערכאות שפורשו ביפוי הכוח שניתן לו". (ראו גם: ע"א 136/92 ‎ביניש-עדיאל - עורכי-דין‎ ‎נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 124 (1993)).

יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטיים וכוח אדם בע"מ , פ"ד נז(3) 220, 237 (2003): "תובענה הייצוגית מביאה בכנפיה גישה חדשה וחדשנית למהותה של היתדיינות. היא מהוה אתגר לשיטה האדברסרית. במרכזה עומד סיכסוך כלכלי, נטול צביון אישי, כאשר במקומו של העקרון המבטיח לכל בעל-דין את יומו בבית-המשפט, בא עיקרון הייצוג, שנועד להבטיח כי עניינם של חברי הקבוצה שלא נטלו חלק פעיל בהליך בפני בית-המשפט, ייוצג באופן הולם. ניהול ההליך המשפטי יוצא מידיהם של הצדדים ונשלט על-ידי אנשי המשפט: עורכי-דין ושופטים. במסגרת התובענה הייצוגית מתחלף ההליך האדברסרי המתנהל תוך עימות חזיתי בין גירסאות שונות של צדדים מסוימים, ובו נעשה צדק אישי, בהליך של צדק קואופרטיבי קבוצתי. אנשי המשפט העומדים במרכזו של הליך זה נוטים לסיימו בפשרה שתהא הוגנת כלפי כלל בעלי העניין המעורבים" [ההדגשות לא במקור – ש.ע.].

עוד אוסיף כי לא מן הנמנע כי מתן זכות "וטו" למבקש המייצג תוך הפקעת הכוח בשאלת הגשת ההליך הערעורי מידיו של בא-הכוח המייצג, עלולה לפגוע בתמריציו של בא-הכוח המייצג להגשת ההליך הייצוגי, אשר כאמור, במרבית המקרים משמש כיזם של ההליך וכמנהלו (השוו: אריאל פלביאן "מינוי והחלפה של עורך דין על ידי בית המשפט במסגרת תובענה ייצוגית" דין ודברים ט 331, 345-344 (2016)).

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש בהתנגדותו של המערער להגשת ההליך כדי להביא לסילוקו של העירעור על הסף כבר בשלב זה על-ידי רשם בית המשפט.

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש בהתנגדותו של המערער להגשת ההליך כדי להביא לסילוקו של הערעור על הסף כבר בשלב זה על-ידי רשם בית המשפט.

אשר על כן, הבקשה למחיקת הערעור על הסף נדחית.

החלטתי זו תתויק גם בתיקי השופטים.

ערעור על פסק דין מיום 28.2.2020 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' הרשם הבכיר אבי כהן, ת"א 59964-11-19) בגדריו ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המערער והוא חויב בתשלום סך של 250,000 ₪ בתוספת שכר טירחת עורך דין בסך של 30,963 ₪ וכן סך של 6,250 ₪ הוצאות משפט.

כך גם בית המשפט במקרה כזה אינו נידרש להנמקה של פסק דין, בודאי כאשר מדובר בפסיקתא הכוללת רק הוראות אופראטיביות ללא הנמקה.

כותב על כך יששכר רוזן-צבי, בספרו "הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים", אלון הוצאה לאור, (2021) בעמוד 546 ה"ש 76 (להלן: ספרו של רוזן צבי על הרפורמה): "... תקנה 475א לתקנות הישנות שקבעה כיצד יש להמציא כתב בי דין כאשר בעל דין מיוצג על ידי עורך דין, ולפיה אם "לא הורה בית המשפט על מסירה אישית, ישלח בעל הדין את כתב בי-הדין בדואר רשום עם אישור מסירה", ומוסיף ומסביר רוזן צבי בספרו הנ"ל בהקשר להמצאה כזו באמצעות הדואר הרשום כי ההמצאה תיחשב תקפה "זאת על מנת למנוע מבעלי דין לחמוק מהליכים משפטיים... באמצעות סרוב לקבל דואר רשום" (עמוד 546).

...

לסיכום, אין מחלוקת שתקנה 97 מסמיכה את בית המשפט ליתן פסק דין על יסוד התביעה בלבד, וזאת בין כהודאה ואז נראה בכתב התביעה "אמת", לפי גישת זוסמן, ובין כסנקציה לכך שלא הוגש כתב ההגנה במועד וללא קשר לאמת שבכתב התביעה, לפי גישת רוזן צבי.

למעלה מן הנדרש, גם לו היינו סבורים כי עלינו להעביר תחת שבט ביקורתנו את הסכום שנפסק, הרי שלא מצאנו שבנסיבות אלה נפלה טעות שמצדיקה התערבותנו בפסק הדין של בית המשפט קמא.

סוף דבר אנו דוחים את הערעור המערער ישלם למשיב הוצאות בסך של 30,000 ₪.

תשובת התובע הוריתי על מתן תשובות התובע-הזוכה - הן לבקשת עיכוב ההליכים והן לבקשת הארכת המועד ולהתנגדות עצמה.

(ב)(1) המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית-דין לפי תקנות סדר הדין; לענין זה, הסמכויות הנתונות בתקנות סדר הדין לבית המשפט או לרשם, יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל; הינה כי כן, בררת המחדל היא המצאת אזהרה על ידי לישכת ההוצאה לפועל.

תקנה 475א(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר כותרתה היא "המצאה על ידי בעל דין" קובעת: היה בעל דין מיוצג על ידי עורך-דין, יומצא כתב בי-הדין באחת מן הדרכים המפורטות להלן: (1) הורה בית המשפט להמציא את כתב בי-הדין במסירה אישית, ימציא בעל הדין את כתב בי-הדין באמצעות עורך דינו, פקידו או שליח מטעמו בהקדם האפשרי, זולת אם קבע בית המשפט מועד מסירה; (2) לא הורה בית המשפט על מסירה אישית, ישלח בעל הדין את כתב בי-הדין בדואר רשום עם אישור מסירה, לא יאוחר מחמשה ימים מיום שהוגש הכתב לבית המשפט או מיום שניתנה ההחלטה שלפיה על בעל דין להמציא כתב בי דין.

...

קלישות בקשת ביצוע השיק חרף השלב המקדמי שבו מצוי ההליך, אין מנוס מלהתייחס בקצירת האומר לגופו של השטר.

התוצאה נוכח בטלות המסירה הנטענת של האזהרה, אני מורה כי ההתנגדות הוגשה במועד.

בהתאם אני מורה על ביטול ועיכוב כל ההליכים בתיק הוצאה לפועל 518743-01-22 וכן עיכוב כספים בו. התובע יישא בהוצאות בקשת הנתבע בסך של 2,000 ₪ לאלתר וללא תלות בתוצאת ההליך העיקרי ניתנה היום, י"ג תמוז תשפ"ב, 12 יולי 2022, בהעדר הצדדים.

לפני בקשת רשות ערעור, על החלטות בית משפט השלום (כב' הרשם הבכיר ש' צרפתי) בת"א 53302-02-13 מן הימים 21.12.22 ו-27.12.22.

הם טענו כי כתב התביעה נימסר פעמיים כדין, במסירה אישית לנתבע 1, בשלושה ביקורים שנעשו על ידי עורכי דין בבית מגוריו, כאשר אף אחד מבני משפחתו לא פתח את הדלת ולכן ההמצאה בוצאה כדין בהדבקה על הדלת.

בהחלטה שניתנה לפני מספר חודשים, שגם בה נדחתה בקשת רשות ערעור תוך יישום הסעיף הנזכר לעיל, הוסיף בית המשפט העליון וציין שהוראות הסעיף מתיישבות עם ההלכה הפסוקה, לפיה ככלל אין ערכאת העירעור מיתערבת בהחלטות הערכאה הדיונית, שמשמעותן המעשית היא בירור ההליך לגופו (רע"א 3433/22 לנגר נ' עזור (31.5.22)).

כפי שצוין בפרשת ברנשטיין הנזכרת לעיל, בחירת המחוקק לחסום את אפשרות ההשגה נעשתה למרות ש"מרבית ההחלטות מן הסוגים המנויים בצו בתי המשפט עשויות, בנסיבות בנסיבות המתאימות, להיות בעלת השפעה של ממש על זכויות הצדדים; אולם מכיוון שלרוב הן אינן כאלו, ומכיוון שבלאו-הכי מדובר בהחלטות דיוניות שערכאת העירעור תמעט מלהתערב בהן, נקבע על-ידי מחוקק-המשנה כי במצב זה עדיפה היעילות והרציפות הדיונית על פני מתן אפשרות להתערב בכל החלטה והחלטה תוך כדי ההליך; סופה של היעילות, במצבים אלו, לקדם את עשיית הצדק ולהגבירו, ולא לבוא על חשבונו [.

...

כך גם ההפניה לרע"א 1049/19 פלינטנשטיין נ' רבינוביץ (13.8.20), שעסק בהחלטה שלא להתנות רשות להתגונן בתנאים, דן בקשר בינה לבין האיסור שבצו להשיג על החלטה ליתן רשות להתגונן, וקבע שאין לאפשר עקיפה של האיסור האמור באמצעות טענה לקביעת תנאים, שמשמעותם המעשית היא שלילת הרשות להתגונן.

הכרעה בקשת רשות הערעור נדחית.