מסוכנות סטטוטורית בעקבות התעללות בבעלי חיים

אלא מאי, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את אמתות האמור בפוסט זה. הנתבעת הצהירה במסגרת תצהירה, כי כמה שעות לאחר הפירסום שלה, פנה אליה הבעלים המקורי של הכלב בפירסום, המדובר במר חוני, שטען כי מסר לתובע את הכלב לפני כחודש לאחר שהתובע הביע עניין באימוץ הכלב, והבטיח לתת לו חיים מצוינים במיתחם הצימרים שלו, אלא שמר חוני נדהם לגלות שהכלב אותו העביר לתובע מועמד למכירה כשהוא פצוע, רזה ובמצב נפשי ופיזי קשה ויום לאחר פירסום הפוסט שלה, הכלב שב למר חוני בזכות סיוע של משטרת ישראל ובעניין זה הפניתה לנספח 3 לכתב ההגנה וטענה כי הגישה תלונה במישטרה בגין היתעללות בבעלי חיים.

בנסיבות העניין, פרסומיה של הנתבעת הם פרסומים שפורסמו ביודעין ובמכוון בכדי לפגוע בתובע ומשכך הוא זכאי לפצוי הסטאטוטורי בגין כל פירסום ופירסום בנפרד.

בצד כל אלה, בית המשפט עשוי להיתחשב לצורך פסיקת פיצויים בנתונים שיובאו לפניו בדבר שמו הרע של הנפגע, או בדבר אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו ככל שאלה נוגעים במישרין ללשון הרע (ראה: ת"א 60132-06-16 דלעיל והפסיקה ששם) הלכה למעשה, הנתבעת לא ניסתה להיתנצל בעדותה על שייחסה לתובע אלא רק על מילים מסוימות: "יש מילים מסוימות כגון: בן אלף שזו שפת רחוב שהיא פחות מייצגת אותי. אבל הטענה הבסיסית שהוא מתעלל, מזניח כלבים, סוחר בגזע מסוכן שהוא עובר על החוק כשהוא לא מעקר ולא מסרס כחלק מחוק צער בעלי חיים, מאחורי כל זה אני עומדת ולכן מהמועצה הגיעו והחרימו לו את הכלבים" (ראה: עמ' 22 לפרוטוקול).

...

מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את הגנתה.

מנגד, טענה הנתבעת בסיכומיה, כי יש לדחות את התביעה, התביעה הוגשה על הרף הגבוה בגין 5 פרסומים מינוריים שאינם מהווים לשון הרע, חלקם מורכבים מקללות שאינן מהוות לשון הרע וכל השאר מפרסומים החוסים תחת הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב.

בסיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, ואגרות משפט (מחצית ראשונה ומחצית שנייה).

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של עבירות אלימות כלפי קטינים, ובכלל זאת 2 עבירות של החזקת קטין בתנאי עבדות, לפי סעיף 375א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); 2 עבירות של היתעללות בקטין או בחסר ישע על ידי האחראי עליו, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; מספר עבירות של תקיפת קטין או חסר ישע, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין; עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לגבי מכונות שבפיקוחו, לפי סעיף 338(4) לחוק העונשין; וכן עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק העונשין.

בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחס למשיב, וכי מאחר שהעבירות המיוחסות למשיב כוללות עבירות אלימות חמורות כלפי בני מישפחה, תוך שימוש בנשק קר, קמה בנסיבות העניין עילת מעצר מכוח חזקות המסוכנות הסטאטוטוריות הקבועות בסעיפים 21(א)(1)(ג)(4) ו-21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים.

עיון בתסקיר המעצר אשר הוגש לבית המשפט ביום 8.4.2019 מעלה כי שירות המבחן התרשם כי המשיב בעל יכולות תפקודיות תקינות בדרך כלל, ובעל שאיפות נורמאטיביות להתקדם בחייו.

...

במקרה דנן, אני סבור כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא רבה.

משכך, בנסיבות העניין כאשר פרשת ראיות התביעה הסתיימה, אני סבור כי קצב התקדמות ההליכים לעת הנוכחית אינו מטה את הכף לעבר שחרורו של המשיב ממעצר.

לנוכח כל האמור, אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 1.12.2019 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 523-03-19 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

המשיבות 3-4 נענו להצעה וטסו לחו"ל, שם קיבלו מזודה שהכילה 6.990 ק"ג סם. האישום השני מייחס למשיבה הידברות עם מעורבות נוספות בשם חיה ביטון ולביאה אילוז (להלן: "המעורבות"), במטרה לייבא ארצה סם מסוכן.

שירות המבחן התרשם כי בתקופה הקודמת למעצרה, ניהלה המשיבה אורח חיים המאופיין בהיעדר מסגרת יציבה ובהתערות בחברה שולית, תוך שהתקשתה להציב גבול להתנהגותה המאופיינת בדפוסים של ריצוי ותלות בגורמים חצוניים, כמו גם בחיפוש אחר רווחים מידיים.

עוד צוין כי הליך המעצר גרם למשיבה להצפה רגשית ולחרדה, בין היתר כתוצאה מהתנכלויות במסגרת בית המעצר.

אכן, כהפניית המבקשת, העבירות המיוחסות למשיבה הן חמורות ביותר, יש בהן כדי להקים חזקת מסוכנות סטאטוטורית והן נמנות בין העבירות המיוחדות שהמחוקק הורנו מפורשות כי ראוי לעצור בגינן, בהתאם להוראת סעיף 21א(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים") (ר' בש"פ 1986/94 מדינת ישראל נ' עמר (21.9.94); בש"פ 2746/11 פלוני נ' מדינת ישראל (11.5.2011)).

...

אשר לאם, אינני מקבל את טענת המבקשת, לפיה אין לאשרה כמפקחת לאור ידיעתה על הקשר של המשיבה עם המשיב 1.

אינני סבור ששירותה בצה"ל, בגינו התראתה עם המשיבה אחת למספר שבועות, יש בו כדי לפגוע ביכולתה לתפקד כמפקחת אפקטיבית וסמכותית עבור המשיבה וגם כאן, שוכנעתי כי אין מניעה מלקבל את התרשמות שירות המבחן בעניינה.

לאור המקובץ ונוכח שקיימת חלופה הדוקה למעצר ממש בעניינה של המשיבה, אני מורה כי המשיבה תיעצר בפיקוח אלקטרוני בתנאים המצטברים, הבאים - מעצר בפיקוח אלקטרוני, בבית הוריה אשר ברח' הפלמ"ח 68, צפת (להלן: "הבית").

תוקף הסכם הגירושין בהסכם הגירושין קבעו הצדדים חלוקה מפורשת של רכוש הצדדים, תשלום מזונות, זמני שהות וכיו"ב, כתוצאה מפרידת הצדדים, כאשר בפרק ה"הואיל" הוסכם בזו הלשון: "הואיל וקשר הנישואין שבין הצדדים על על שרטון והצדדים הגיעו להחלטה כי אינם מעוניינים להמשיך לחיות כבעל ואשה, ולאחרונה הגיעו למסקנה, כי ברצונם להפרד זה מזה בגט פיטורין כדת משה וישראל; והואיל והצדדים מעוניינים באמצעות הסכם זה להסדיר ולקבוע את דרך הפרדותם זמ"ז בגט פיטורין כדמו"י, ולקבוע בהסכמה שבהתאם למפורט בהסכם זה להלן את כל העניינים הנוגעים לכרוך והנובע מהגירושין". כאמור לעיל, הסכם הגירושין נערך ונחתם לקראת מציאות של חיים בנפרד.

לנוכח דברים אלו, לא יהיה זה מופרך להניח, כי בן זוגה של האשה הוא "הרוח החיה" מאחורי הגשת התביעה כנגד האיש מלכתחילה, בשונה מעמדת האשה, נכון לאותה עת, לפחות ע"פ הצהרותיה שלה, בפני האיש בהתאם לתמלולי ההקלטות שצורפו על ידה.

אשר על כן, עותר האב לחייב את האם לשלם לו סך של 300,000 ₪ כפצוי סטאטוטורי ו/או בגין עוגמת הנפש, הכאב והסבל שנגרמו לו, כתוצאה מהתנהלות פושעת של הסתה וניכור על ידי האם, אשר הובילה לסרבנות קשר רבתית ואף לשאט נפש ושנאה של ממש של שני הילדים ק' ות', כנגד אביהם.

היתנהגות האם והילדים במהלך השנים וכפי שניתן ללמוד מהתסקיר, מלמדת על כך שהאם, ובעלה החדש, העצימו סיטואציות וקבעו אצל הקטינים נראטיב על-פיו האב הוא רשע, מסומם, אלים, מסוכן ומתעלל.

בנוסף, נוספו הוצאות טפול גבוהות בקטין מ', עקב בצורךבטיפולים רבים, עקב מצבו הרפואי (עקב אלרגיה מסכנת חיים לחלב) והנפשי (עקב היתעללות רבת השנים של האב בו).

...

טענת המשיבה שבמשך השנים המערער נתן לה מזונות במסגרת הסכם הגירושין אינה מקובלת עליי.

לפיכך אני מורה כי הטיפול המשפחתי יתקיים כפי שנקבע אצל הגב' ל' ג', ויפה שעת אחת קודם.

שתי התביעות ההדדיות של הצדדים לביטול המזונות ולהגדלת המזונות נדחות.

התביעה הכספית בגין לשון הרע שהגישה האישה נדחית, לאחר שנמצא כי האישה לא הוכיחה כי האיש עוול בעוולת לשון הרע ומנגד האיש הוכיח, כי קיימת לו הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות ודין התביעה להידחות.

בסעיף 3ד נכתב כדלקמן: (א) הפירסום הראשון – פירסום בדבר ביצוע מעשי פריצות או מעשים לא מוסריים, לרבות שימוש או צריכה של סמים מסוכנים.

למען השלמת התמונה אומר כי למעשה נטען שכל אחד מהתובעים זכאי בגין כל אחד מתשעת הפרסומים לכל היותר לכפל פיצוי סטאטוטורי המגיע נכון להיום לכ-.

וכן, התובעים אף טענו כי הבקשה לא מצביעה על העדר עילה, וכי נטל ההוכחה רובץ על כתפי המבקש אשר לא עמד בו. התובעים טענו כי מתקיימת עילת פירסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, כי מתקיימת עילת הפגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), וכי מתקיימת עילת הטרדה מינית והתנכלות לפי חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק למניעת הטרדה מינית").

שכן, בתביעת לשון הרע הבסיס העקרי להקמת עילת התביעה מתבטא במילים שנאמרו ושנכתבו לכאורה ע"י הנתבע, ואף במעשים שנעשו לכאורה ע"י הנתבע (שנהר, עמ' 420-421; גורן, עמ' 229; רע"א 2291/12 מרדכי הלפרין נ' חיים איצקוביץ, פס' 6 (25.6.2012) (להלן: "עניין הלפרין"), יש להעיר כי בפסק דין זה הגיעו להסכמות שלא היוו שינוי חזית בנגוד לעניין שלפניי ולכן הבקשה נדחתה; עניין סוריאנו, פס' 30, 37-38 לפסק דינה בדעת יחיד של השופטת עינת רביד, פס' 1 לפסק דינו בדעת רוב של אב בית הדין סגן הנשיא שאול שוחט).

לעניין הסתירות העובדתיות והעדר התצהירים (רוזן-צבי‏, עמ' 168-169), אפנה לתקנה 27 שכותרתה "הסתמכות על עובדות שונות" ושבה נקבע כי "בעל דין אינו רשאי להעלות בכתבי הטענות טענה שבעובדה סותרת או חלופית, זולת אם אימת בתצהיר כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לו". נראה כי תקנה 27 חלה בעיניין שלפניי מכוח תקנה 180(ג)(1) שבה נקבע כי על הליכים שניפתחו ערב יום התחילה יחולו הוראות פרק ג' אשר כוללות את תקנה 27.

...

על כן, נוכח כל האמור והמחדלים הרבים שמקורם בתובעים, ונוכח זאת שבגין כל אחד ואחד מהמחדלים ניתן למחוק את התביעה באופן עצמאי – דין התביעה להימחק מכוח תקנות 41(א)(1), 41(א)(3) ו-41(א)(4).

למעלה מן הצורך אבהיר כי נראה שגם פרשנות מקלה ביותר לטובת התובעים וגם הגישה לפיה יש למחוק רק במקרי קיצון – כל אלו לא היו מסייעים בידי התובעים, ונראה שדין התביעה להימחק.

סוף דבר מורה על מחיקת התביעה.