מניעת ניגוד עניינים בוועדות קבלה

הועדה החליטה ברוב קולות שלא להתיר את העסקתה של התובעת, ונימקה החלטתה כדלקמן: "5.1 על אף העובדה שמדובר בתפקיד זוטר יחסית לא נימצאו נימוקים מיוחדים המצדיקים חריגה מהכלל לפיו העסקת קרובי מישפחה אסורה, אין המדובר בתפקיד שיש קושי לאייש אותו, מטרת האיסור להעסקת קרובים ברשות המקומית אינו נובע רק מהחשש לניגוד עניינים בו עלולים להמצא הקרובים, אלא גם ממניעת נפוטיזם, שמירה על עקרונות השויון ואמון הציבור;

האחת החלה את העסקתה בתפקיד סייעת בשנת 2009 עוד בטרם החלה כהונתו של קרוב משפחתה, ראש המועצה, ולפיכך סברה הועדה כי קטן החשש להשפעה זרה בקבלה לעבודה.

...

לאור הנימוקים אשר פורטו לעיל, אנו סבורים כי הוועדה בחנה את מכלול השיקולים הרלוונטיים ואיזנה בין האינטרסים השונים באופן סביר ושקול.

סיכום על יסוד האמור לעיל, מצאנו כי החלטת הוועדה אינה חורגת ממתחם הסבירות ומשכך אין מקום להתערב בה. לפיכך, דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם הוצאות למדינה בסך 3,000 ₪.

נימוק ועדת הבחינה לבחירתה לפיו המועמדת הייתה מועסקת בעבר בתפקיד וזאת בטרם היתקבל אישור ועדת מינהל השרות – אינו מהוה נסיבה או נימוק מיוחד המצדיק העסקת קרוב מישפחה; (ג) יש לתת משקל לאופן בו נתפס מינוי של קרוב מישפחה של ראש הרשות כעובד במועצה בעיני הציבור, ולפגיעה באמון הציבור בשירות הצבורי; (ד) עוד ציינו חברי הועדה כי הרכב ועדת הבחינה מעורר שאלות וציינו את העובדה שבועדה לא ישבו אנשי מיקצוע; (ה) חברי הועדה מציינים כי ועדת הקבלה בחרה כשירות נוספות, משכך פעילות הרשות לא אמורה להפגע; בנסיבות המתוארות לעיל, קבעה הוועדה כי יש ליתן עדיפות לאנטרס הצבורי בשמירה על מינהל תקין, הנראות הציבורית ואמון הציבור על פני האנטרס האישי של המועמדת.

שלישית, הוועדה שקלה כדין את השיקול של הנראות הציבורית, כאשר העקרון של מניעת חשש לניגוד עניינים אינו רלוואנטי רק לשלב התיפקוד של העובד, בכפיפות כזו או אחרת לקרוב משפחתו, אלא גם בעצם הבחירה של העובד ובמעורבות קרוב המשפחה בשלב הבחירה.

...

אנו סבורים כי די באמור לעיל בכדי להגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות.

עיינו ביתר טענות התובעת ואף בהן לא מצאנו ממש או הצדקה להתערב בהחלטת הועדה.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל החלטנו לדחות את התביעה.

רמ"י הבהירה מפורשות (ראה בסעיף 31 שם): "המועד הרלוואנטי לבחינת בקשות להקצאת מיגרשי בניה למגורים בהרחבה בישובים חקלאיים שהם מושב עובדים...הוא מועד אישור העיסקאות להקצאה". הטענה כאילו המומלצים הסתמכו על ההמלצות והפסידו כספים בגין עליית מחירים עד היום, לא רק שאינה נכונה במישור של מועד תאריך ההסתמכות (שהרי עד שלא הוקמה האגודה הקהילתית ממלא לא יכולה הייתה ועדת הקבלה לאשרם והאגודה החקלאית לא הייתה יכולה להעביר את שמות המומלצים), אלא שבכל מקרה ,מבחינת המומלצים לא נעשה דבר עד מתן צו המניעה בהליך זה ומאז, הרי ידעו ש"יש בעיות" עם ההרחבה וכי יש טענות כנגד הליך ההרחבה ויכלו לכלכל צעדיהם בהתאם.

גם בעיניין זה אפנה לדבריו הממצים של המותב הקודם בהחלטתו לעניין הסעד הזמני: "יחד עם זאת, בעניינינו תהליך ההקצאה הפך להיות רלוואנטי למבקשים, עם סיומו של ההליך הקודם והקמת האגודה הקהילתית. דוקא פניה לביהמ"ש לפני התפתחויות אלו הייתה לכאורה מיותרת ואף במידה רבה תאורטית. כל עוד תהליך ההקצאה, החל מהקמת האגודה הקהילתית והעברת המומלצים לועדת הקבלה, לא התחיל המבקשים, כך נראה על פני הדברים, לא יכלו לדעת כי בפניהם ובפני אחרים הדרך הנה חסומה." (שם, בסע' 35).

בעיניין זה כבר נקבע כי האיסור על ניגוד עניינים חל אף מקום שמדובר בגוף שסמכותו הנה אך להמליץ לגוף המוסמך לקבל החלטה בנושא (בג"ץ 5734/98 עזריאל נ' ועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל, פ"ד נג(2) 8, 19 (1999); עע"מ 3030/03 לב נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה באר שבע, פ"ד נט(1) 851, 861-860 (2004)).

...

לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה וזאת כדלקמן: אני מורה כי ההליך לבחירת מומלצי האגודה להקצאת מגרשי המגורים בהרחבה בפטור ממכרז שעל בסיסו רשימת המומלצים, נתבעים 5-49, והחלטת האגודה המאפשרת הסבת הזכות להיות מומלץ, מבוטלים.

לא מצאתי להיעתר לסעדים הנתבעים ביחס לאגודה הקהילתית- כפי שנקבע, הגורם הממליץ הוא האגודה החקלאית.האגודה הקהילתית אינה רשאית לבצע הקצאה בעצמה, או לקבוע את המומלצים והמדובר בגוף שהוקם ע"פ הוראות רמ"י לצורך הקצאה בפטור ממכרז גרידא.

אשר להוצאות- שוכנעתי כי הגורם המרכזי לפעילות להקצאה במסלול ללא מכרז באופן שאינו בהתאם לנהלים ובניגוד לכללים של שוויון ותקינות, הינו האגודה.

קביעת העבירה נועדה גם למנוע שחיתות מידות בקרב מנהלים ואת ביסוס האמון בהם מצד בעלי המניות (ע"פ 121/88 מ.י. נ' דרוויש (1991), פסקה 36; ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מ.י. (2008), פסקה 235); ללא כל כוונה להמעיט בחומרתה של עבירה זו, מן הדין לשוב ולהדגיש את ההבדל המהותי בין מערך הערכים המוגן בה - שפורט לעיל - לבין זה המוגן בעבירה המקבילה של מירמה והפרת אמונים על-ידי עובד ציבור, לפי סעיף 284 לחוק - שיפורט להלן: הבטחת פעילותם של עובדי הציבור לטובת הציבור ובמסגרת תפקידם ביושר, שויון, הגינות וענייניות (תקינות המנהל); מניעת מצבים של ניגוד עניינים ופעולה משיקולים זרים (טוהר המידות); ושמירה על אמון הציבור בשירות הצבורי, ובכך גם שמירה על הלכידות והיציבות בחברה (דנ"פ 1397/03 מ.י. נ' שבס (2004), פסקה 74 לדברי הנ' ברק; עפ"ג 34767-11-14 מ.י. נ' לחיאני (2015)).

מאליו יובן, כי ההבדל במערכי הערכים מקרין על מגמות הענישה; אף לעניין עבירה זו, שלא במפתיע, יש לקבוע כי הנאשם פגע פגיעה קשה בערכים המוגנים: 1) הנאשם העמיד את טובתו האישית לפני טובת התאגיד, משנקט בפעולות מירמה, זיוף והטעייה באופן מתמיד וחוזר, תוך ניצול חולשתם של מנגנוני הפיקוח והביקורת שהיו מוכרים לו היטב מתוקף תפקידו, ותוך ניצול חולשת הבקורת עליו שנבעה ממעמדו בחברה; 2) הנאשם הטה לצרכיו שלו את משאבי הקרן, תוך סיבוך של הקרן, נושאי המשרה בה ועובדיה במסכת ההטעיה; 3) הנאשם לא נרתע ממרמה ישירה, אקטיבית, ברורה ומפורשת, כשהסווה את מהות המעשים ומסר מידע שקרי למנכ"ל גיל ולמבקר הפנימי אבני, כששאלו אותו לעניין הוצאותיו[footnoteRef:5]; [5: הכרעת הדין, ע' 32-33;] 4) למעשה, גם לאחר חשיפת מעשיו עוד ניסה הנאשם להמשיך בהטעיית גופי התאגיד, כשטען בכזב בפני ועדת הבקורת ש"מרבית הקבלות [של השופרסל] שניתנו היו בגין אירוח"[footnoteRef:6]; [6: הכרעת הדין, ע' 32;] זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ועשיית שימוש במסמך מזויף: העבירות הללו אוסרות למעשה את הטעיית הזולת תוך שימוש ב"מיסמך", החפץ שבתרבותנו הנו הסמן העקרי לרצינות ולאמינות (מ"תביא פתק" ועד "איפה זה כתוב", והדברים ידועים).

...

"עבירה שיש עמה קלון" היא עבירה שמתוך נסיבות ביצועה עולה המסקנה, כי בהתנהגותו גילה איש הציבור רמה מוסרית כה נמוכה, עד כי אין הוא ראוי עוד לשאת במשרתו הציבורית.

חלק שישי - סוף דבר: אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: שישה חודשי מאסר שירוצו על-דרך עבודות שירות, החל מיום 25.6.15, באתר הנצחה יהוד.

הקנס ישולם עד ליום 1.8.2015, אלא אם תינתן החלטה אחרת; אני קובע, לפי סעיף 20(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה- 1975, כי יש עם מעשיו של הנאשם קלון.

הועדה למניעת ניגוד עניינים ברשויות המקומיות מטעם משרד המשפטים (להלן: "הועדה לניגוד עניינים") קיימה בדיקה בעיניינו של התובע וקבעה כי קיים חשש לניגוד עניינים בין עיסוקיו השונים.

משתי הבדיקות הנ''ל עלו ממצאים חמורים בדבר ניגוד עניינים חריף בו מצוי התובע בעיסוקיו השונים, אף כי מבקר המדינה לא פירסם דו''ח סופי, אלא רק טיוטה שלפי מידע שיצא מלשכת ראשת עריית חיפה (להלן: ''ראשת העיר''), היא קבלה העתק ממנה.

...

כאמור, עדות זו אינה קבילה בהתאם לס''ק 30 לחוק מבקר המדינה, ולפיכך הבקשה בדנון נדחית.

לסיכום, הבקשה נדחית ביחס להזמנתו של מר טוביה בירן למתן עדות במשפט, כמו גם להזמנת ראשת העיר למתן עדות ביחס לממצאי חקירת מבקר הדינה אליהן נחשפה כמו גם לעניין פנייתה למבקר המדינה בעקבות קבלת טיוטת דו''ח המבקר, ככל והיתה.

מנגד, הבקשה מתקבלת להזמנת ראשת העיר למתן עדות ביתר העניינים כמפורט בבקשה, כמו גם להזמנתם של עו''ד קליין, מר גור ועו''ד זכאי.