"מניעת פגישה בין עצור לבין עורך דינו"-כך נפסק-"הנה פגיעה קשה בזכות העצור. פגיעה כזו נסבלת רק כאשר הדבר חיוני מבחינתם של צורכי הבטחון והכרחי מבחינתה של טובת החקירה" (דברי הנשיא ברק בבג"צ 6302/92 רומחיה נ' משטרת ישראל, פ"ד מז(1) 209, 213 (1993)).
כל אחד מגורמים אלה, לא כל שכן היאספם יחד, מביאים לכך שחקירות חשודים בעבירות בטחון הן חקירות מורכבות המצריכות לא אחת זמן ורצף של פעולות חקירה ולעיתים מתבצעות בסד זמנים (וראו גם: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים)(עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת בטחון-הוראת שעה), התשס"ו-2005, ה"ח 206.
יודגש כי העורר לא תקף בעניינינו את חוקתיות סעיף 35 לחוק המעצרים, שעניינו מניעת מפגש עם עורך דין (וראו גם סעיף 35 (ז) לחוק המעצרים המאפשר לקיים דיון עם העצור וסניגורו בנפרד).
כדברי הנשיא ברק בבג"ץ הוועד הצבורי נגד ענויים שציטט חברי "לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור" (עמ' 895; ראו גם ע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)-פסקה 30; בג"ץ 7052/03 עדאלה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (בעיקר פסקות 58-55, 85-82; בג"ץ 951/06 שטיין נ' מפכ"ל המישטרה (לא פורסם); בג"ץ 7957/04 מראעבה נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם)-פסקה 29; בג"ץ 7862/02 דאהר נ' מפקדת כוחות צה"ל ביהודה ושומרון (לא פורסם)-פסקה 8-7).
אמנם, לאחר ההיתנתקות מעזה נוספו נחקרים, שהדין הישראלי (לא זה של האזור כמקודם) חל על חקירתם, אך אין סיבה שלא להחיל עליהם את הכללים שחלו עובר להוראת השעה.
על עמדת המשפט העברי באשר לנוכחות בעל דין במשפטו י"ח. חברי המשנה לנשיאה בחן לעניין נוכחות בהליכי מעצר את עמדת המשפט המשוה, בנוסף לדין הישראלי על פי החקיקה והפסיקה.
...
כחברי המשנה לנשיאה סבורני, כי אין להבחין בעניין זה בין נוכחות במשפט לבין נוכחות בהליכי מעצר.
חרף זאת סבורני כי ערכי ההליך ההוגן, למי שאמנם עלול להימנות על העבריינים הכבדים, אך עודנו בחזקת חף ואף לא הוגש נגדו כתב אישום, מטים את הכף בגדרי מידתיות.
סוף דבר כ"ח. מתוך כל אלה, מצטרף אנכי לחוות דעת חברי המשנה לנשיאה, ואחזור על האמונה והתקוה כי מערכת הביטחון תמצא פתרונות ראויים לקושי שעליו הצביעה, עם שכנראה היקפיו המעשיים של קושי זה מצומצמים.
