בהודעה נרשם:
"בשם הנהלת הפירמה ובשמי, ברצוני להודות לך על השקעתך ומסירותך ובהתאם לכך לעדכן את סוג משרתך למשרת שעות נוספות גלובאליות ואת שכרך רטרואקטיבית מחודש אוגוסט 2015 ל- 20,000 ₪ ברוטו ...: שכר הבסיס של העובד יהיה 14,241 ₪ ברוטו למישרה.. בנוסף למשכורת המצוינת לעיל יהיה זכאי העובד לתשלום תוספת שעות נוספות גלובאליות כתחליף לתשלום עבור שעות נוספות מדווחות בסך של 5,759 ₪ וזאת בתמורה לשעות נוספות אותן הוא נידרש לבצע במסגרת עבודתו... כמו כן, החל משכר מאי 2016 תהא זכאי לתוספת אחזקת רכב חודשית בסך 3,500 ₪ ברוטו לחודש. סכום זה מהוה ביטוי לכלל הוצאות הרכב והנסיעה לרבות נסיעה אל/ממשרדי הפירמה אל לקוחות... מוסכם כי אחזקת הרכב תהא במקום תשלום אותו מקבל העובד בגין החזר הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית...." (ר' נספח 2 לכתב ההגנה).
בחודש נובמבר 2017 ניהל התובע שיחה עם מנהל כ"א, מר שרון כץ, ועם מנהל בכיר בחברה, מר יורם הילברון, על תנאי העסקתו ובקש להעלות על הכתב את תנאי העסקתו בכתב בהסכם העסקה חדש.
כמו כן, הנתבעות לא הציגו כל ראיה, בדבר תעוד מזמן אמת בנוגע לטענות המקצועיות שעלו בהרחבה רק במסגרת הליך השימוע, ומשכך לא שוכנענו כי מדובר בטענות שיש בהן ממש, ונראה כי נימוקים אלו לא היו הנימוקים לסיום העסקת התובע והנימוק היחידי היה סרוב התובע לוותר על סכומים שחשב שמגיעים לו.
רביעית, עדותו של התובע שלא נסתרה מעלה כי קיבל ביום 15.5.18 הודעה ממנהלת התפעול בנתבעת 1 הגב' טלי מוזר, על כך שזכויות החניה שלו בחניון הנתבעת 1 מבוטלות, וכן נימסר לו בשיחה כי העסקתו הסתיימה.
...
דיון והכרעה
האם התובע זכאי לרכיב הבונוס
לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בכלל הראיות לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת התובע לפיה סוכם עימו כי הוא זכאי לתשלום נוסף בשיעור של 2% מהכנסות הנתבעת 2, וזאת מהנימוקים שיפורטו:
ראשית, עיון בתצהירו של מר רונן יפת מעלה כי נספח ב לתצהיר התובע, סיכום הפגישה מיום 25.8.15, כלל לא צורף לתצהירו וכן אין כל התייחסות ספציפית בנוגע לפגישה זו בתצהירו, למרות טענת התובע כי הסיכום בנדון היה מול מר רונן יפת.
כמו כן, מצאנו כי נפלו פגמים בזימון העובד לשיחת השימוע מבחינת משך ההתראה שניתנה לעובד, העדר פירוט נימוקי השימוע.
אולם, מנגד הנתבעת לא פירטה מספיק את הנדרש הימנה לגבי תלונות על אופן מקצועיותו של התובע וזאת מעבר לעובדה כי לא שוכנענו כי יש בטענות אלו ממש, שעה שלא הועלו בזמן אמת ושעה שמנגד הנתבעות הציעו לתובע להמשיך לעבוד וזאת ככל שיוותר על כספים להם טוען כי מגיעים לו. נוכח כל האמור שוכנענו כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק הלא ממוני אותו תבע בשל פגמים שנפלו בהליך הפיטורים בפיצוי על סך של 35,000 ₪.
סוף דבר
בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין ישלמו הנתבעות לתובע ביחד ולחוד:
הפרשי שכר בסך 78,750 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 20.2.18 (מחצית התקופה שמחודש נובמבר 2017 ועד לסיום העסקה) ועד יום התשלום בפועל.
