ממצא פוזיטיבי בהשתק פלוגתא: הגדרה משפטית

כלל זה מבוסס על שני אדנים נפרדים, השתק עילה – שמשמעו כי התביעה הוכרעה כבר בעבר בין בעלי הדין על ידי בית משפט מוסמך, והשתק פלוגתא - שלפיו המחלוקת העובדתית שבין בעלי הדין הוכרעה בהליך משפטי קודם ביניהם או בין חליפיהם (ראה: ע"א 9555/02 זידאן ואח' נ' ברית פקוח ואח' פ"ד נט (1) 538; ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי תק-על 2005 (3) 3036; א' גורן "סוגיות בדין האזרחי" מהדורה תשיעית, עמוד 110).

לענין זה אחת היא אם חפץ בעל-דין להעלות על שולחן הדיונים אותה עילה ששמשה לו יסוד לתובענה הראשונה (השתק עילה), או אם הוא מבקש בתובענה שניה בעילה אחרת, להעמיד לדיון טענה העומדת בסתירה עם ממצא פוזיטיבי שנקבע במשפט הראשון (השתק פלוגתה), ראה ע"א 246/66, 247/66, [8].

לאחרונה נבחנה שאלת ה"קרבה המשפטית" בע"א 735/07 צמרת חברה לבניין בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות (פורסם במאגרים), שם הגדיר בית המשפט העליון מהי "קרבה משפטית" בין בעלי דין בשתי ההתדיינויות השונות: " "קרבה משפטית" לצורך מעשה בית דין מתקיימת כאשר קיימת קרבה עניינית הדוקה בין בעלי דין בשני ההליכים העומדים באותו צד של המיתרס, כנגד בעל דין משותף לשני ההליכים (ענין צוריאנו, בעמ' 681; ע"א 2360/99 בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ, פ"ד נה(4) 18, 24 (2001); ענין פוליבה, פסקה 35; ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, [פורסם בנבו] פסקה 23 21.2.2007); זלצמן, בעמ' 377).

...

לטענת הנתבעת, עובר לחתימת ההסכם הצהירו התובעים כי אכן ערכו את בדיקותיהם, ומצאו כי החנות היא לשביעות רצונם, ורק אז חתמו על הסכם הזיכיון, ועל כן דין התביעה להידחות.

המסקנה מכל האמור לעיל היא, שאילו קיבל בית המשפט את טענת ההגנה של התובעים לפיה הוטעו על ידי הנתבעת, הייתה תוצאתו של פסק הדין שונה בתכלית, וממילא היה בכך כדי להשליך על שאלת תוקפו של הסכם השכירות ועל זכותה של חברת הניהול לקבל את מלוא התשלומים הנובעים מאותו הסכם.

אלא שגם טענה זו דינה להידחות; על אף שהכלל בדבר מעשה בית דין חל על בעלי דין להם היה יומם בבית המשפט בהתדיינות הראשונה, מכירה הפסיקה בהרחבת הכלל גם על "חליפים" לבעלי הדין המקוריים, כאשר נמצאת להם "קרבה משפטית" לאחד מבעלי הדין.

לאור כל האמור לעיל, ומשמתקיימים כל התנאים לתחולתו של השתק פלוגתא, אני קובעת כי פסק הדין שניתן בתביעה האחרת הכריע במחלוקת בין הצדדים ויצר מעשה בית דין והשתק, באופן המונע בירורן של אותן הטענות, ומשכך - ואני מורה על דחיית התביעה.

שאלת ההגדרה המשפטית של יחסי הצדדים צריכה להתברר במסגרת ההליך העקרי על דרך של שמיעת ראיות, בירור אשר מצוי בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה, ולכן אין לקבוע בשלב זה כי לא היתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה.

בבר"ע (ארצי) 24381-09-18 טרה הנדסה ובניה בע"מ נ' ברקאת (21.01.2019) נקבע כי "השתק פלוגתא... מקים מחסום דיוני לפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין שוב באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם כאשר מבוססת ההיתדיינות השניה על עילת תביעה שונה". בבר"ע (ארצי) 21332-01-18 סעדו גוטאני נ' המוסד לביטוח לאומי (15.04.2018) נקבע כי הכלל המשפטי של השתק פלוגתא נועד למנוע פסיקה סותרת כאשר הוכרעה מחלוקת בשאלה עובדתית שאז מנועים הצדדים מלשוב ולהתדיין באותה מחלוקת.

ההיתדיינות הראשונה מסתיימת בהכרעה מפורשת או מכללא באותה פלוגתא תוך קביעת ממצא פוזיטיבי לגביה להבדיל ממימצא של חוסר הוכחה.

...

נפנה בהקשר זה לסעיף 34 לחוק זכות יוצרים, שדן ביצירה אשר נוצרה על ידי עובד וקובע כך: "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת". זאת ועוד, סעיף 52 לחוק זכויות יוצרים קובע כי הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה לפי פקודת הנזיקין, ומשעה שהתובע בתיק דנן משתית את עילות התביעה בין היתר על עילות נזיקיות אשר מצויות בסמכותו של בית הדין, כאמור לעיל, לא שוכנענו בשלב זה כי יש לסלק על הסף עילת תביעה זו (ראו גם בשא 724/13 ‏אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ נ' שטיין ואח', מיום 17.4.13; סע"ש (ת"א) 1639-11-13‏ ‏ דפנה נבארו נ' סלע מעבדות תוכנה בע"מ, 31.10.17; סע"ש (תל אביב-יפו) 10839-02-14 ברטה (ציונה) ימפולסקי נ' אגודת ידידי הבלט הקלאסי בישראל, מיום 16.9.18; ס"ע (י-ם) 31284-07-11 סלמאן אלאמיר עאמר נ' מינרווה יעוץ והדרכה בע"מ, 24.3.14).

סיכום מכל האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת באופן חלקי, כך שהתביעה בגין עילת גניבת עין מסולקת על הסף.

שאר טענותיו של הנתבע נדחות.

היתייחס לכך בפירוט כב' השופט דנציגר, בהסכמת כב' המשנה לנשיא (כתוארה אז) נאור וכב' השופט סולברג, בעיניין בן ברוך: "דוקטרינת מעשה בית דין מתחלקת לשני ענפים: השתק עילה מונע קיום היתדיינות נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם בעילה זהה שכבר נדונה בהליך קודם. השתק פלוגתא, לעומת זאת, מונע היתדיינות נוספת באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם כאשר ההיתדיינות השנייה מבוססת על עילת תביעה שונה [ראו: זלצמן, בעמוד 9; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584-583 (1968)]. מעשה בית דין, על שני ענפיו, קם רק כאשר מדובר בהכרעה משפטית סופית שניתנה על ידי בית משפט מוסמך (ראו: זלצמן, בעמוד 11). השתק פלוגתא קם בהצטברותם של ארבעה תנאים: הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; בין הצדדים היתקיימה היתדיינות בכל הנוגע לפלוגתא זו; ההיתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי (מההכרעה בעיניין וינשטיין עולה כי יש "לרכך" דרישה זו, ולכך אתייחס להלן); ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין הראשון [ראו: עניין גורה, בפיסקה 7 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל; זלצמן, בעמוד 141]".

מאחורי ההגדרות המשפטיות ניצבת העובדה הפשוטה – עמדת המשקיעים נדחתה מכל וכל.

...

כך נאמר בסעיף 14 לכתב התביעה הנוכחי: "תביעה זו מוגשת רק כעת בשל הימשכות ההליכים בתביעה שהוגשה בחודש ספטמבר 2012, ע"י הנתבעות 1 ו- 2 (ת.א. 2684-09-12) כנגד הבנק וכנגד בנק לאומי לישראל בע"מ ואשר מתנהלת בפני כב' השופטת אבניאלי בבית משפט נכבד זה. במסגרת התביעה טענו הנתבעות בין היתר כי יש לאכוף על הבנקים את הסכם הבנקים ובכלל זה הזרמת האשראי וביטול הערבויות נשוא תביעה זו [יודגש כי הבנק הכחיש את טענות התובעות וטען כי יש לדחות את התביעה]. מאחר ולהכרעת בית המשפט בתביעה הנ"ל ישנה השלכה גם על השאלות נשוא תיק זה, נמנע הבנק עד כה מהגשת תביעה זו וסבר שנכון יותר יהיה להמתין להכרעה בתביעה. יחד עם זאת ולאור הימשכות ההליכים (הצדדים מצויים בשלב של הגשת סיכומים) וכדי להימנע מטענת התיישנות מצד הנתבעים, נאלץ הבנק להגיש תביעה זו עוד בטרם ניתן פסק דין בתביעת הנתבעות 1 ו- 2". בהקשר זה ראוי לציין, כי נקפו הימים וניתן פסק דינה של כבוד השופטת ד"ר אבניאלי בתביעת המשקיעים, ביום 16.10.17.

בקשה מספר 10 הכוללת טענות סף ורשות להגן – נדחית בזה.

מן המקובץ לעיל, אני מוצאת כי לנתבע 3, גולדפינגר אין הגנה כנגד התביעה.

בקשה מספר 6 הכוללת טענות סף ורשות להגן – נדחית בזה.

בשים לב למסקנתה כי הצדדים להליך דנן הם בעלי "קרבה משפטית" או חליפים לצדדים להליך בעיניין חנון, סברה השופטת ברק-ארז כי על הצדדים להליך דנן חל השתק פלוגתא ביחס לתוקפו של רישום הבעלות בפנקס השיטריות.

בנסיבות העניין, השופטת ברק-ארז סברה כי המסגרת המשפטית המתאימה להגדרת זכויותיהם של המשיבים היא של רישיון במקרקעין.

כך, השופט סולברג ציין כי קביעה זו לא הייתה תולדה של ההסכמה הדיונית, אלא מקורה בהכרעה שיפוטית שניתנה לאחר חקירה ודרישה; כי בעיניין חנון בשלום ובעניין חנון במחוזי נקבעו ממצאים פוזיטיביים באשר למעמדם של המחזיקים כדיירים מוגנים; כי קביעה זו הייתה חיונית לצורך מתן פסק הדין בעיניין חנון, שלא יכול היה לעמוד על רגליו ללא היתייחסות לשאלת מעמדם של המחזיקים; וכי הפלוגתא בעניינינו זהה לפלוגתא שנדונה בעיניין חנון.

...

המשיבים, מצדם, סבורים כי דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר עיון בפסק הדין ובעמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

כך, אף שבעניין קלוז'נר הוגדר השתק הפלוגתא כחל בכל הנוגע להכרעה ב"שאלה עובדתית", ההגדרה הורחבה לחול גם בשאלות המערבות עובדה ומשפט: " הפסיקה החילה כלל זה אף על שאלות המערבות עובדה ומשפט וכן על מסקנות משפטיות (ע"א 53/74‏ בריסטול מייארס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד, פ"ד כט (1) 372, 376 (1974); ע"א 158/83 פינקל נ' נוימן, פ"ד לח(1) 17, 27 (1984); יששכר רוזן-צבי, ההליך האזרחי (2015)" (רע"א 1945/17 המועצה המקומית עראבה נ' פלוני (1.6.17)) לעומת זאת, התנאי שנקבע בעיניין קלוז'נר לפיה השאלה הוכרעה "בפירוש או מכללא" צומצם במהלך השנים, כך שהיום נידרש שהקביעה תיעשה בדרך של קביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא שנקבע עקב העדר הוכחה (ר' למשל ע"א 2576/03‏ וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (21.2.07), פסקה 24).

...

בנסיבות אלו, המסקנה היא כי לוּ מר נדב היה מתייצב למתן עדות, עדותו הייתה תומכת בגרסת הנתבע.

בנסיבות אלה, אני סבורה שהקביעה העובדתית לפיה התובע ידע על תוספות הבניה והסכים להם הסכמה שבשתיקה היא ממצא מחייב גם בהליך שבפני.

הנתבעים טוענים שהשתק הפלוגתא חל גם על המסקנה המשפטית של בית המשפט, דהיינו שהם דיירים מוגנים בתוספות, כשם שהם דיירים מוגנים בנכס המקורי, אלא שכאן נתפסים הנתבעים לכלל טעות.

" (ע"א 462/76 ש' חסיד בע"מ נ' ישראל ו-לאה קנופף, לא(2) 645 (1977)) בנסיבות אלה, ובהעדר קביעה מפורשת או משתמעת בפסק הדין שהתובע הסכים להעניק לנתבעים מעמד של דיירים מוגנים בתוספות הבניה בתמורה להשקעתם בבניית אותן תוספות בניה, איני סבורה שפסק הדין שניתן בתביעת הפינוי יוצר השתק בנקודה זו. לסיכום אין חולק שהנתבע 1 הוא דייר מוגן נגזר בנכס, וכי במהלך השנים הוא ביצע בו תוספות בניה.