מכתב אישור זכאות לדמי אבטלה מביטוח לאומי

כל התביעות אושרו על ידי הנתבע, שהסתמך על תלושי השכר שאותם הגיש התובע, ובהתאם לכך שולמו לתובע דמי אבטלה בכפוף להוראות חוק הביטוח הלאומי.

פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "מבוטח", לעניין דמי אבטלה, כדלקמן: "... עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו...". על כן, ברי כי התובע הוא זה שמוטל עליו הנטל להוכיח שהוא עבד בתקופות הרלבנטיות לתביעה, וכי היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין מעסיק/יו הנטענ/ים. מעבר לכך, על התובע גם מוטל הנטל להוכיח כי החלטת הנתבע בעיניינו היא שגויה.

עם זאת, עיון בתביעות דמי האבטלה של התובע, ואשר צורפו על ידי הנתבע לכתב ההגנה, מעלה כי צוין בהן שהתובע פוטר מהסיבה של "צמצומים בעבודה", או "עקב צימצום בהקף העבודה". ודוק – לא הובאו לפנינו על ידי התובע מכתבי גמר חשבון ו/או עדות לתשלום פצויי פיטורים.

] בהקשר זה, ראו קביעתה של כב' השופטת גליקסמן: "גם הכלל שלפיו אין לחייב בתשלום הוצאות בתביעה למימוש זכות מתחום הבטחון הסוצאלי, בעיקר בהליכים כנגד המוסד לביטוח לאומי אינו מוחלט. במקרים המתאימים, בהם מבוטח פעל בחוסר תום לב או ניסה להונות את המוסד לביטוח לאומי, יש מקום לחייב את המבוטח בתשלום הוצאות"[footnoteRef:43].

...

הוצאות – באופן רגיל, בית הדין אינו נוטה לחייב מבוטחים בהוצאות לטובת הנתבע, בתביעות למימוש זכויות סוציאליות, וגם כאשר התביעה נדחית.

[42: ראו למשל עב"ל (ארצי) 43031-08-11 ביטון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.6.2013: "אכן, מדיניות בית הדין בתביעות לביטחון סוציאלי היא שלא לחייב את המבוטח בהוצאות. אולם, בנסיבות המקרה כפי שתוארו לעיל, משהתברר שנמסרה גרסה לא נכונה בעניין עו"ד טלמור, ומשלא ניתן הסבר מדוע המערער לא בדק את אמיתות טענתו בעניין עו"ד טלמור במועד מוקדם להגשת הערעור ולכל המאוחר קודם למועד הדיון, אנו סבורים כי יש לחייב את המערער בהוצאות. לפיכך, המערער ישלם למוסד לביטוח לאומי הוצאות בסך של 5,000 ₪". ראו גם עב"ל (ארצי) 14496-06-12 ג'בארין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.7.2014.

בנסיבות אלה, נחה דעתנו כי יש מקום לחייב את התובע בהוצאות גבוהות.

כל התביעות אושרו על ידי הנתבע, שהסתמך על תלושי השכר שאותם הגיש התובע, ובהתאם לכך שולמו לתובע דמי אבטלה בכפוף להוראות חוק הביטוח הלאומי.

פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "מבוטח", לעניין דמי אבטלה, כדלקמן: "... עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו...". על כן, ברי כי התובע הוא זה שמוטל עליו הנטל להוכיח שהוא עבד בתקופות הרלבנטיות לתביעה, וכי היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין מעסיק/יו הנטענ/ים. מעבר לכך, על התובע גם מוטל הנטל להוכיח כי החלטת הנתבע בעיניינו היא שגויה.

] דא עקא, שעיון בתביעות דמי האבטלה של התובע, ואשר צורפו על ידי הנתבע לכתב ההגנה, מעלה כי צוין בהן שהתובע פוטר מהסיבה של "צמצומים בעבודה". ודוק – לא הובאו לפנינו על ידי התובע מכתבי גמר חשבון ו/או עדות לתשלום פצויי פיטורים, ולפי תשובותיו בדיון ההוכחות, הוא אף לא דרש זאת.

] בהקשר זה, ראו קביעתה של כב' השופטת גליקסמן: "גם הכלל שלפיו אין לחייב בתשלום הוצאות בתביעה למימוש זכות מתחום הבטחון הסוצאלי, בעיקר בהליכים כנגד המוסד לביטוח לאומי אינו מוחלט. במקרים המתאימים, בהם מבוטח פעל בחוסר תום לב או ניסה להונות את המוסד לביטוח לאומי, יש מקום לחייב את המבוטח בתשלום הוצאות"[footnoteRef:40].

...

הוצאות – באופן רגיל, בית הדין אינו נוטה לחייב מבוטחים בהוצאות לטובת הנתבע, בתביעות למימוש זכויות סוציאליות, וגם כאשר התביעה נדחית.

[39: ראו למשל עב"ל (ארצי) 43031-08-11 ביטון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.6.2013: "אכן, מדיניות בית הדין בתביעות לביטחון סוציאלי היא שלא לחייב את המבוטח בהוצאות. אולם, בנסיבות המקרה כפי שתוארו לעיל, משהתברר שנמסרה גרסה לא נכונה בעניין עו"ד טלמור, ומשלא ניתן הסבר מדוע המערער לא בדק את אמיתות טענתו בעניין עו"ד טלמור במועד מוקדם להגשת הערעור ולכל המאוחר קודם למועד הדיון, אנו סבורים כי יש לחייב את המערער בהוצאות. לפיכך, המערער ישלם למוסד לביטוח לאומי הוצאות בסך של 5,000 ₪". ראו גם עב"ל (ארצי) 14496-06-12 ג'בארין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.7.2014.

בנסיבות אלה, נחה דעתנו כי יש מקום לחייב את התובע בהוצאות גבוהות.

כפי שציינו, גם אם מסרה שהיא תיעדר בשל טיסה במועד קרוב, לנתבע זכות לא לאשר את ההעדרות אולם היתנהלותו לאחר מכן וגירושה של התובעת מהמפעל על ידי הזמנת מישטרה חסימת רכבה ופרוק הגלגל של רכבה, בצרוף דבריו לתובעת בשיחה הטלפונית מיום 5.11.2018 וכן דבריו לשוטר בדו"ח הפעולה, מחזקים את מסקנתנו כי הנתבע גמר אומר לסיים את העסקתה של התובעת.

על כן הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,390 ₪ בגין רכיב זה. פיצוי בגין אובדן ימי אבטלה התובעת טוענת כי לאחר פיטוריה לא נימסר לה מכתב פיטורים ומשכך לא יכולה היתה למצות את זכותה לדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי.

...

לאור ההתנהלות המתוארת לעיל, מצאנו כי נסיבות מקרה זה מהוות עילה מוצדקת להרמת מסך כלפי הנתבע ביחס לכלל חיובי הנתבעת.

סוף דבר על יסוד המפורט לעיל, אנו קובעים כי הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: · פיצוי בגין הפרשי שכר ושעות נוספות בסך 18,420 ₪.

נציין כי התרשמנו שבין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה המפורטת בהרחבה לעיל, ועל כן מצאנו להעמיד את הפיצוי על אי ביצוע התשלומים במועד על שווי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.12.2018 ועד למועד התשלום בפועל- וזאת ביחס לכלל הרכיבים שנפסקו.

במועד הגשת התביעה לדמי אבטלה ב 29.12.2020 היה התובע בעל שליטה בחברת מעטים כמשמעותה בסעיפים 32 ו-76 לפקודת מס הכנסה ועל כן לא היה זכאי לדמי אבטלה בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי.

[1: יצוין כי בעיניין סמואלוב לא הוגשה בקשה מפורשת להארכת מועד, וכב' בית הדין הארצי דן בשאלה אם להאריך את המועד להגשת התביעה על יסוד טענות המערער בסיכומיו ראו עבל (ארצי) 51805-06-19 יוסף סמואלוב נ' המוסד לביטוח לאומי (30.8.2020)] במכתב הדחייה מיום 30.12.2020 צוין:"...אם בכל זאת יש בידך מסמכים נוספים וטרם המצאת אותם לפקיד התביעות, עלייך לפנות אלינו, לצרף מסמכים אלה ותביעתך תבחן מחדש. אם לאחר הבחינה מחדש לא יחול שינוי בהחלטתנו, את/ה רשאי/ת להגיש ערעור על החלטה זו, תוך 12 חודשים..." במכתב מיום 30.12.2020 בעיניין השלמת פרטים (נספח ב' לתצהיר התובע) צוין: "אנו מטפלים בתביעתך לאבטלה. כדי שנוכל לסיים את הטיפול בתביעתך, אנו מבקשים ממך להעביר אלינו בתוך 21 ימים את הפרטים/המסמכים האלה..." בחקירתו הנגדית ציין התובע את הדברים הבאים: ת: ב-29 ביוני שלחתי להם מכתב שכתוב שחור על גבי לבן שהתהליך הזה עדיין בתהליך, הבדיקה עדיין בתהליך וביקשתם עוד מסמכים, לכן השנה הזאת לא רלוואנטית בכלל לדיון.

" בנסיבות העניין, בהן נשלח לתובע מכתב ביום 30.12.2020 בו צוין כי תביעתו עודנה בטיפול והוא התבקש להעביר מסמכים נוספים, מצאנו כי יש בכך קושי העלול לגרום לתקלות בהבנת המצב המשפטי לאשורו.

...

טענות הנתבע יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

לנוכח האמור ומשלא נסתרו טענות התובע, אשר נתמכו במסמכים שצורפו ומשכלל לא הועלו בסיכומי הנתבע טענות הכופרות בגרסת התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענות התובע.

מהטעמים המפורטים לעיל מצאתי לקבוע, על רקע טענות הצדדים, העדויות והראיות שהוצגו, כי הלכה למעשה, לאחר בחינה מהותית של הדברים, בתקופה הרלוונטית לתביעה, ובראי זכאות התובע לדמי אבטלה, ובשים לב לנסיבות המיוחדות של העניין, יש לקבל את טענות התובע לפיהן החברה לא הייתה חברת מעטים.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

ביום 8.12.2021 נשלח לתובעת מכתב נוסף מהמל"ל, כלהלן: "בתאריך 31.10.2021 הגשת תביעה לדמי אבטלה ודרשת דמי אבטלה החל מחודש 10/2021. אנו נאלצים, לצערנו, לדחות את תביעתך לדמי אבטלה לפי הוראות סעיף 163(א') לחוק הביטוח הלאומי ו:

תביעת האבטלה מ-31.10.2021- סעיף 163(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור.". לשון אחר- כדי שמבוטח יהיה זכאי לדמי אבטלה עליו להרשם בלישכת התעסוקה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובראיות הגענו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות ונפרט.

ב"כ התובעת טוען, כי בתקופת האכשרה צריך לקחת בחשבון גם את חודשים 5-10/21 בתור מחלה ואולם איננו מקבלים את טענתו בעניין זה. על מנת להאריך את תקופת האכשרה היה על התובעת להציג אישורי מחלה כדין עבור חודשים אלו כאשר אנו סבורים שהתיעוד הרפואי שניתן לתובעת על ידי רופאים שונים שבדקו אותה ובמסגרתו הומלץ לה בין היתר להימנע מפעילות ספורטיבית, הרמת משא כבד ועבודה פיזית מאומצת, אינם מהווים אישורי מחלה כנדרש על פי דין כאשר התובעת גם לא הפנתה לכל מקור חוקי או אסמכתא אחרת אשר יתמכו בגרסתה בעניין זה. בנוסף נציין, כי ב"כ התובעת לא הפנה לאסמכתא אשר תתמוך בטענתו לעניין נוהל של קופת החולים שלגרסתו אוסר על קופת החולים לתת אישורי מחלה מעבר לתקופה בת 10 חודשים ועל איננו מקבלים את טענתו גם בהקשר זה. באשר לטענת התובעת לעניין תחולת סעיף 162(ב) בעניינה הרי תחילה נציין, כי מדובר בגרסה לא ברורה ולא הצלחנו להבין את כוונת התובעת.

סוף דבר מכל המפורט לעיל- התביעה נדחית.