מכרז להקמת תחנות בדיקת רישוי לרכב ברשויות מקומיות

עתירה מנהלית כנגד החלטת ועדת המכרזים של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים (להלן – המשיבה) לפסול את הצעת העותר במיכרז פומבי 01/2018 להקמת 7 תחנות בדיקה לרשוי רכב ביישובים נצרת/ריינה/אכסאל (להלן – המיכרז), מאחר שאין היא עומדת בתנאי הסף הקבועים למכרז, ולביטול הזכייה במיכרז.

העובדות בתמצית עסקינן במיכרז אשר הזוכה בו יקבל כתב הרשאה בקשר לקרקע שהציע, להפעלת תחנת בדיקה לרשוי לרכב מאת רשות הרשוי לתקופה קצובה.

מסקנה זו מתחזקת נוכח טענת העותר כי לא הומצאה לו ההחלטה בדבר הזכייה במיכרז (אלא רק ההחלטה בעיניין עמידתו בתנאי סף) והעובדה כי מבחינת אובייקטיבית עצם הזכייה במיכרז, כפי שטענה המשיבה בתשובתה מיום 29.5.19 (ס' 109), אין משמעותה שינוי אופראטיבי כלשהוא אלא רק התחלת פעולות מצד הזוכה לצורך קבלת אישורים שונים מהרשות המקומית.

...

ואולם, על פני הדברים נראה כי יש בטענות האלה ממש, ואילולא הייתה נדחית העתירה מטעמיה, הייתה נדרשת התייחסות המשיבה לטענות.

מסקנה זו מתחזקת נוכח טענת העותר כי לא הומצאה לו ההחלטה בדבר הזכייה במכרז (אלא רק ההחלטה בעניין עמידתו בתנאי סף) והעובדה כי מבחינת אובייקטיבית עצם הזכייה במכרז, כפי שטענה המשיבה בתשובתה מיום 29.5.19 (ס' 109), אין משמעותה שינוי אופרטיבי כלשהו אלא רק התחלת פעולות מצד הזוכה לצורך קבלת אישורים שונים מהרשות המקומית.

נוכח המקובץ, העתירה נדחית וממילא אין מקום לתן צו ביניים.

המיכרז ביום 30.10.15 פִרסם המשיב מיכרז להקמת ארבע תחנות בדיקה לרשוי רכב, על-פי תקנה 273 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (מיכרז 13/2015; להלן – המיכרז), בארבע ערים ברחבי הארץ: יקנעם עילית, נהריה, קריית אתא ונתניה.

עוד צוין, כי בעע"מ 2628/11 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל נגד הרשות הממשלתית למים ולביוב (1.1.12), נפסק כי ערבות בנקאית הסוטה מהוראות המיכרז, גם אם באופן המטיב עם עורך המיכרז, תגרור אחריה את פסילת ההצעה.

בפסיקה נקבע, כי לעצם הגשת ערבות מיכרז מטרה כפולה: הראשונה – לאפשר לעורך המיכרז לעמוד על רצינותו של המציע במיכרז ועל חוסנו הכלכלי, כפועל יוצא מנכונותו להעמיד סכום כספי לא מבוטל כערבות, ומנכונות הבנק להעמיד לרשותו ערבות כזו; והשנייה – לתת בידי עורך המיכרז אמצעי יעיל לגביית פיצויים, ככל שהמציע יחזור בו מהצעתו לאחר זכייה במיכרז (עע"ם 1966/02 בעיניין המועצה המקומית מג'אר, לעיל, בפִסקה 7; ועע"ם 10785/02 בעיניין חברת י.ת.ב בע"מ, לעיל, בפִסקה 6).

...

ככלל, נקבע בפסיקה, כפי שפורט בהרחבה בסקירת הרקע המשפטי לעיל, כי פגם בערבות – בין מרֵעה ובין מטיבה – מוביל לפסילת ההצעה, ואין בכך שהפגם שנפל בערבות אינו צפוי להקנות למציע יתרון בלתי הוגן במכרז, או שהמציע פעל בתום לב ולא נהג בתכסיסנות, כדי לשנות ממסקנה זו. סטייה מהכלל האמור, תתאפשר רק במקרים חריגים ונדירים, בהתאם לאמות המידה שצוינו בפסיקה שהובאה לעיל.

החלטת ועדת המכרזים בדבר פסילת ההצעה, התקבלה כדין על-יסוד העקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה בסוגיה זו, ולא קמה עילה להתערב בה. אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

העותרת תשלם, לכל אחד משני המשיבים, הוצאות משפט בסכום כולל של 70,000 ₪.

לפיכך הוחלט שם להחזיר לועדת הבדיקה את בחינת השאלה, תוך מתן הנחייה לועדה להתייחס בהחלטתה בין היתר להחלטת הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה תל-אביב מיום 30.12.13 להפקיד תכנית מתאר שקידמו החוכרים לצורך הקמת מיתחם תעסוקה ומגורים במקום, אשר ימנע את הקמת תחנת הבדיקה (תכנית מתאר מקומית מס' תא/3871; להלן – התכנית).

בכתב ההיתחייבות עליו חתם העותר (נספח ב' להצעתו) הוא הצהיר כי "השטח שהוצע במסגרת הצעתי למכרז זה עומד לרשותי, למטרת הקמת תחנת בדיקה לרשוי כלי רכב, למשך מלוא התקופה הנקובה בהצעתי למכרז זה", והוסיף והתחייב "להגיש ל'ממונה' בתוך 30 יום מיום ההודעה [על הזכייה] מיסמך המעיד כי הקרקע המוצעת עומדת לרשותי". התחייבות זאת עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 8.2 לתנאי המיכרז.

סבורני כי המקרה הנוכחי עונה על מבחן זה. בפסק הדין בעתירה הקודמת עמד בית המשפט על חשיבותה הרבה של הדרישה הכלולה במיכרז לכך שהקרקע המוצעת בו תעמוד לרשות המציע למשך כל תקופת כתב ההרשאה (פסקות 85-83): "ועדת הבדיקה הדגישה כי דרישת המיכרז להתחייבות המציע כי הקרקע המוצעת עומדת לרשותו למשך כל תקופת ההרשאה הנה דרישה מהותית. זאת כדי שלא יתברר בחלוף שנים ספורות, כי הקרקע אינה עומדת יותר לרשות המציע, "ו'רשות הרשוי' תועמד בפני 'שוקת שבורה'" תוך פגיעה משמעותית באנטרס הצבורי בהפעלת תחנת הבדיקה.

...

לאור כל האמור, לא נמצאה עילה להתערב בהחלטות ועדת הבדיקה.

העתירה נדחית.

העותר ישלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות בסך של 25,000 ₪.

רשות הרשוי פירסמה ביום 4.8.11 "מיכרז פומבי מס' 17/11 למתן שירותי בדיקת רשוי לרכב" בארבע רשויות מקומיות: מודיעין, תל-אביב, רחובות ורהט.

יחד עם זאת, ומאחר ותנאי המיכרז נקבעו על ידי הרשות המוסמכת לעניין הקמת תחנות בדיקת כלי רכב, וזאת על בסיס שקולי מדיניות כמפורט במסמך מדיניות פריסת מכוני רשוי ובהתבסס בין היתר על מימצאי העבודה הכלכלית לפיה קיים מחסור של מכון רשוי בנפת רמלה עד שנת 2015, סבורים חברי הועדה כי אין זה מסמכותה של הועדה לתקן את תנאי המיכרז לעניין מיקום תחנות הבדיקה, ויש להעביר את ההחלטה בפנייה לרשות עצמה.

...

לאחר שהוריתי לוועדה להידרש למכלול השיקולים הצריכים לעניין, נתקבלה ההחלטה נשוא עתירה זו. במהלך הדיון, הובאו בפני הרשות נתונים בעלי משמעות, שהשפיעו, בסופו של דבר, על שיקול דעתה.

אשר לחשש כי הצעה בודדת לא תתממש בסופו של דבר, הרי שככל שזו לא תימצא עומדת בתנאי הסף, תוכל הרשות המוסמכת לשקול את הרחבת טווח המגרשים שניתן להציעם לשם הקמת מכון רישוי.

סוף דבר, העתירה נדחית.

וכדלקמן: לקבוע כי המשיבה 2 (להלן: "טופ טסט") ואשר הוכרזה כזוכה במיכרז פומבי מספר 01/2018 להקמת תחנת בדיקה לרשוי רכב (להלן: "המיכרז") ביום 06.05.2019 (להלן: "מועד הזכייה במיכרז"), לא עמדה בתנאי בסעיף 8.6 למכרז, לפיו היה על טופ טסט לקבל את אישור רשות הרשוי בכתב לפתיחת תחנת הבדיקה, בתוך פרק זמן שלא יעלה על 36 חודשים מיום ההודעה על הזכייה במיכרז, קרי עד ליום 06.05.2022; וכפועל יוצא מכך, להורות על ביטול ההחלטה של המשיבה 1 (להלן: "ועדת המכרזים" או "ועדת הבדיקה" או "המדינה") על ההכרזה של טופ טסט כזוכה במיכרז, ולקבוע כי מר באסם בסול (להלן: "העותר"), שנבחר ככשיר שני, כזוכה במיכרז.

מרכזי ביותר לענייננו, הוא סעיף 8.3, בו נכתב ביחס למציע שזכה, שמחויב הוא כדלקמן: "להגיש ל"ממונה" בתוך פרק זמן שלא יעלה על 24 חודשים מיום ההודעה על זכייתו במיכרז תכנית בנייה מאושרת להקמת תחנת הבדיקה (היתר בנייה) מטעם הרשות המקומית".

...

אסתפק בכך שלצד החלטתי לדחות טענות אלה, אוסיף, שקשה להניח שניתנת הייתה ארכה זו במסגרת החלטה כה מנומקת ללא שקדמה להחלטה פנייה סדורה ובמסגרתה בקשה מנומקת מצד טופ טסט.

על יסוד כל האמור, העתירה נדחית.

בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה, שראוי לפסוק לטובת המשיבים את הוצאותיהם בהליך זה, ואולם הסכום המופקד, יוסיף ויישאר מופקד, כשיחול על סכום זה האמור בפסק דיני הקודם, אך במבט צופה פני עתיד, לשלב הבא.