מכירת רכב 'אבדן להלכה' ללא גילוי - הפרת חובת תום הלב

הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לובשת גם צורה של אי גילוי עובדות כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות שאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני (ראו ג. שלו דיני חוזים, מהדורה רביעית, 2019), בעמ' 75-77; וכן תק 2366-11-18 קאהן נ' BUY&DRIVE שירותי מימון 2004 בע"מ (פורסם במאגרים)).

ההבדל בין העסקה המסחרית לבין העסקה הצרכנית יבוא לידי ביטוי גם בקביעת היקפה של חובת הבדיקה שתוטל על כתפי הרוכש כאשר בעיסקה הצרכנית עיקר הנטל ייפול על כתפי העוסק (ראו ע"א (י-ם) 5798/04 כרמל נ' לוי (פורסם במאגרים)) וזאת מבלי לפטור את הרוכש מהאחריות לבדוק את הרכב טרם הרכישה ולעשות את כל הבדיקות הנדרשות ולא לסמוך על דברי המוכר (ראו תא 16847/07 צוות תנופה נגד לוי (פורסם במאגרים)) העולה מן המקובץ הוא כי בעיסקה שעניינה מכירת רכב על הסוחר לגלות לרוכש את כל המידע המהותי שהיה בידיעתו וגם המידע שיכול היה, באמצעים סבירים לגלותו, בדבר עברו של הרכב כאשר חובת הגילוי כוללת גם החובה הפוזיטיבית וגם המנעות מאי מסירת המידע כאמור.

...

טענת התובע שמסכום זה יש להפחית בין 5-10% בשל כך שהרכב נרכש מסוחר, דינה להידחות.

מכל האמור לעיל, יש לדחות את דרישת התובע לפיצוי בסך 23,000 ₪ בגין ירידת ערך הרכב כתוצאה מהכרזתו "אובדן להלכה" וזאת בהיעדר הוכחה.

סוף דבר, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

אני מוצאת שבאי העברת המידע לידי התובעת, הפרה הנתבעת את חובת הגילוי הראויה, הדבר מהוה הפרה של חובת תום הלב החוזית הכללית, כמו גם הפרת החובה המצויה בסעיף 4(ב)(4) לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשנ"ח-2008, ואפנה בהקשר זה למקרה דומה שנידון בת"א (שלום קריות) 4051/05 מ.י. מאכלי מזון נ' השכרת רכב שלמה, מאגר נבו (2009), אשר אף שם הגיע בהמ"ש למסקנה כי אי גילוי מידע לגבי "אוברול" למנוע עובר לרכישה מהוה הפרה חוזית.

...

" לסיכום הנקודה: הנתבע ידע גם ידע על ליקוי מהותי אשר משפיע על סחירות המכונית ועל הערך שיוכל לקבל עבורה, לא מסר את המידע, הפר את חובתו, וחב בשל כך כלפי התובעת.

ומהו הפיצוי הראוי (כחלף להשבה אשר לגישתי אינה מתאימה למקרה זה)? לגישתי הפיצוי הראוי אמור לקחת בחשבון בעיקר את כל השאלות הללו: מהו ערכה של המכונית, מבחינה מסחרית, כרכב שעבר שיקום לאחר "אובדן להלכה"? מהי ההשלכה על ערך המכונית כאשר מדובר במנוע תחליפי שאינו המנוע המקורי ולא ידוע מה ההיסטוריה של אותו מנוע ככל שיובא (ראה לעניין זה, תשובות השמאי)? מהו המחיר שהיה מסכים, אם היה מסכים, רוכש פוטנציאלי, לשלם עבור המכונית עת שהגיע מנהל התובעת יחד עם בנו לרכוש את המכונית, לאחר שהיה מקבל את כל המידע הרלוונטי? מהו המחיר שהיה מנהל התובעת מסכים לשלם באותן נסיבות? מהו הסכום העודף ששילשל הנתבע לכיסו כתוצאה מההטעיה, וכמה פחות היה מקבל לו היה מגלה את המידע הנדרש? מעיון בפסיקה רלוונטית (ובשנה האחרונה - ת"א 23728-10-15 אלטון נ' קרסו מוטורס בע"מ מיום 20.7.2017, ת"א 58218-05-15 פרנסיס נ' רן ציון ליסינג והשקעות בע"מ ואח' מיום 22.8.2017, ת"א 14223-09-12 אבו סנינה נ' דוד לובינסקי בע"מ מיום 1.6.2017, ת"א 62011-06-13 סגל ואח' נ' דומיקאר בע"מ ואח' מיום 10.5.2017 ועוד), ולאחר שקילת השאלות הנזכרות לעיל, סבורני כי התוצאה הראויה, אשר מפצה במישור הנזיקי את התובעת, מצדיקה פסיקת פיצוי בסך של 40,000 ש"ח (בהתחשב בסכום אשר שולם על ידי התובעת עבור רכישת המכונית).

סוף דבר: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הסך של 40,000 ש"ח (כערכם ביום הגשת התובענה), בצירוף אגרות והוצאות בסך 2,500 ש"ח (מחצית מסכום האגרה אשר יש לשלם בגין ההליך, לאור הסכום המופרז של התובענה, העולה על כפל עלות המכונית) וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ח, 07 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.

ברי, כי על הצדדים המעורבים בעסקת מכר לפעול בתום לב, בשקיפות ובהגינות במהלך העסקה ולאחריה (סעיף 6 לחוק המכר, תשכ"ח- 1968 וסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973).

דומה עלי, כי בהתנהלותו זו, הפר התובע את חובת תום הלב כלפי הנתבע.

בבואו להציג את רכבו למכירה – רכב אותו קנה כמה שנים קודם לכן ממגרש מכוניות מבלי שנבדק, ללא חוזה מכר וטופס גילוי נאות- היה עליו, תחילה, לברר מה טיבו וערכו של הממכר ולהציג לרוכש מידע עדכני אודות הרכב.

...

הכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על נספחיהם, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, עמדתי על נסיבות המקרה ובחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני, הגעתי לכלל דעה כי יש לקבל התביעה כנגד הנתבע, בחלקה, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 2,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ +מע"מ וסך מחצית אגרה ששולמה וזאת תוך 30 יום.

אשר למשיבה 3, טען כי במידע הכוזב שמסרה למערער ביחס למצבו של הרכב היא הפרה את החובה לפעול בתום לב לפי חוק החוזים, ולערוך בדיקה שתשקף נאמנה את מצב הרכב.

אמנם, הפסיקה הכירה בזכות הביטול כאשר לא גולתה עובדת הכרזת הרכב כ- "אובדן להלכה" עובר למכירה (ראו: ע"א (מחוזי י-ם) 5798/04 כרמל נ' לוי (25.8.05); רת"ק (מחוזי חי') 38215-11-21 שוסטרמן נ' אלבר ציי רכב (ר.צ) בע"מ (3.2.22); תא"מ (שלום ראשל"צ) 6408-07-11 מיריל נ' מסילתי (30.9.13); ת"א (שלום רח') 54329-09-12 פלדמן נ' אשרת פני הדר (5.8.15); ת"א (שלום ת"א) 152236/02 ערן דקנר נ' אגמי (30.4.07); ת"א (שלום י-ם) 19696-08 מאיה נ' ארביב (25.2.14)), אך פסק הדין של בית המשפט קמא נטוע כולו בנסיבות הספציפיות של התיק שהיה לפניו, והתוצאה נכונה לנסיבות אלו.

...

המשיבים כולם טענו כי יש לדחות את הערעור.

כדי לזכות בתביעתו היה על התובע להוכיח כי הוא ביטל את העסקה, או זכאי היה לבטלה, בשל העובדה שהרכב הוכרז בעבר "אובדן להלכה". מתוך קביעותיו העובדתיות של בית המשפט, וביניהן: העובדה שהתאונה הייתה ידועה וגולתה, חוסר האמינות של המערער, עיתוי הביטול של ההסכם, העובדה שהמערער המשיך וממשיך לעשות שימוש ברכב, משך 4 שנים ו- 40,000 ק"מ, כמו גם העובדה שבית המשפט מצא שהוטל "צל כבד" על גרסת המערער בשאלת מועד הפגיעה בשלדה (פסקה 46 לפסק הדין), למדים שבנסיבות העניין, המערער לא היה זכאי לבטל את ההסכם בשל עובדה זו, ואין קשר בין עובדה זו לבין הביטול.

סוף דבר, הערעור נדחה.

" סעיף 15 לחוק החוזים קובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, 'הטעה' – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". כפי שנקבע לא אחת, הפרת חובת הגילוי לפי סעיף 12 לחוק החוזים עולה כדי הטעה לפי סעיף 15 לחוק החוזים, שכן זו משתרעת גם על אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.

אכן, "אין חולק כי קיים קשר הדוק בין סעיפים 12 ו-15 לחוק החוזים, במובן זה שהפרת חובת הגילוי לפי סעיף 12 מהוה הטעה לפי סעיף 15, אך לא בהכרח להיפך: כלומר לא כל מקום שבו הייתה הטעה, בהכרח ההטעיה הייתה בחוסר תום לב [ראו: שלו, עמ' 319; ע"א 338/85 שפיגלמן נ' צ'פניק, פ"ד מא(4) 421, 426 (1987); רע"א 470/08 ‏ כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר (4.3.2010)].

עוד נקבע בפסק הדין בעיניין כרמל כי: "ככל שעסקינן בעסקת מכר של כלי-רכב, העובדה שהממכר עבר תאונה - כל שכן תאונה קשה - היא נתון מהותי שאותו המוכר חייב לגלות לקונה. ודוק: לא עצם הכרזתו כ'אבדן גמור' (או "אבדן מוחלט", total loss) היא הקונקלוסיבית, שכן השאלה אימתי ייחשב רכב לצרכי הפיצויים כאובדן גמור נוגעת למערכת יחסים חוזית בין מבטח ובין מבוטח, וכרוכים בה שקולי כדאיות של המבטח לערוך תיקונים בכלי הרכב ולא עצם פגיעתו בתאונה קשה.

...

לאחר ששקללתי את כלל השיקולים, אני קובעת כי מסכום ההשבה ינוכה סכום של 21,000 ₪ (1,000 ₪ לחודש).

מורם מהאמור עד כה כי אני מורה על ביטול הסכם המכר שנכרת בין הצדדים ביחס לרכב.

אני מורה לתובע להעביר את הבעלות ברכב לנתבע ומורה לנתבע לשלם לתובע סך של 50,500 ₪.