מכירת קישורים: תביעה נגד מקדם אתרים

החוק לא פטר משלוח קטעי ספרות ובמסגרתם לינקים של אתרי סופרים , כפי שעשה בתחומים אחרים כגון : "תעמולה" – תעמולה שיש בה מסר פוליטי, ובכלל זה תעמולת בחירות; "תרומה" – תרומה לשם היתמודדות בבחירות מקדימות לפי חוק המפלגות, התשנ"ב-1992, בבחירות לכנסת ובבחירות לראש רשות מקומית או לרשימת מועמדים ברשות מקומית, שהורחבו בפסיקה בתא"מ (שלום ת"א) 15137-06-16 תמיר נ' מפלגת העבודה.

כל עוד פירסומי ספרות וקידום אתרי סופרים, שגם באמצעותם מוכרים הם ספרים פרי עטם לא הוחרגו מתחולת חוק הספם , הרי שלא להחליף את המחוקק ולהעדיף ערך חברתי חשוב זה על פני ערך אחר , בטענות כנות ככל שיהיו של טובת החברה הישראלית , צביונה , עיצוב אופייה התרבותי המכובד , והחשיבות החינוכית בתודעת החברה לערכי עם הספר והספרות בכלל .

אם הייתי פוטר הנתבעת מפיצוי בגין שתי ההודעות האחרונות לאחר שכבר ידעה פוזיטיבית מבקשת התובע להסירו מרשימותיה , כי אז כל סופר באשר תהיה מרכולתו, איכותה , השקפת עולמו , ישלח עדכונים, כתבים חלקיים או מלאים, לינקים לאתר ספריו , שם הם נמכרים , ויטען לחשיבות עולם הספר לחברה .

הנתבעת בתביעת הספם לא עמדה ברף הראיות הנידרש, כדי עמידה ברף לביסוס עילת תביעתה , בנסיבות משלוח ההודעות , ונראה יותר שהתביעה שכנגד לא באה אלא כתגובה בתחושה קשה אישית של הנתבעת כנגד התובע , דוקא בשל חששה של הנתבעת מנזק תדמיתי אל מול קבל אוהבי כתיבתה הספרותית .

...

לאחר שעיינתי במכלול הטענות והראיות החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ומינורי יחסית , ולדחות את התביעה שכנגד , וזאת מהטעמים הבאים : הנסיבות המיוחדות של היות התובע חלק ממאגר ה" חברים " בפייסבוק, ובסופו של יום הוכנס למאגר החברים להם נשלחו קטעי ספרות של הנתבעת ולינק לאתר ספריה ,חוסר מיומנותה בתחום בגילה כ 85 , ובעזרה לה היא זקוקה מגורמים אחרים , אלו מובילות למסקנה כי הנתבעת לא ידעה ולא השגיחה בנדרש ממנה וסבורה הייתה כי חבריה ואוהבי כתיבתה הם מושאי המשלוחים .זאת ועוד, התרשמות בית המשפט כי הנתבעת לא שלטה במה שקורה באתר והמעורבים בו, בכל הנוגע לתפוצה ולא חשבה לרגע כי נכללו מי שהם אינם חבריה ומעריציה הנאמנים , אנשי ספר עימם היא בקשר , הביאה את בית המשפט למסקנה כי בכל הנוגע למשלוחים לפני שיחת הטלפון אין לפסוק פיצוי בעבור 3 ההודעות הראשונות .

לאור האמור , התביעה מתקבלת חלקית ומינורית ביחס לשתי ההודעות האחרונות תוך תשומת לב למכלול הנסיבות ותכליות החוק .

לאור האמור , באין ראיות ועילה מבוססת לתביעה שכנגד , התביעה שכנגד נדחית .

לכתב התביעה צורף עותק של ההודעות שנשלחו למכשיר הטלפון הנייד של התובע ואשר לשונן הוא - "מכירת חמץ, רוצה עזרה בקיום המצווה [קישור לכתובת] להסרה השב הסר". טענות הנתבע 2: כתב התביעה הוגש לכתחילה נגד הרב זמרוני ציק מכוח היותו יו"ר של הנתבעת 1 ("העמותה").

טענות הנתבע, כי אינו נושא בתפקיד יו"ר העמותה נסתרת על ידי שורת פרסומים פומביים בהן הוא מזוהה כיו"ר העמותה ובכלל כך פירסום באתר כיכר השבת מחודש מאי 2018 ופירסום באתר חב"דפדיה ובאתר חב"ד. קיים פסק דין נגד העמותה בגין מסרונים זהים אשר חייב את העמותה בתשלום פיצוי.

בסעיף האמור מוגדר "מפרסם" כ"מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, ובכלל זה לקדם קבלת תרומות או תעמולה, או מי שמשווק את נשוא דבר הפרסומת בעבור אחר.

...

אם כן, לסיכום הדברים, אני קובעת, כי מדובר בהודעות המהוות "דבר פרסומת" אשר נשלחו מבלי שהתקבלה הסכמתו המפורשת מראש של התובע, באופן המהווה שיגור דבר פרסום שלא בהתאם להוראות החוק.

אוסיף, למעלה מן הצורך, כי הוראות הסעיף מתייחסות לאחריות נושא המשרה לעבירה שעברה העמותה ומאפשר קביעת קנס פלילי אשר ממילא אינו בסמכותו של בית משפט זה ובהתאם להוראות הסעיף, הוא קנס הנגזר מהרשעה בעבירה של התאגיד ולא פיצוי כספי ללא הוכחת נזק על ביצוע עוולה, כפי שיפסק נגד העמותה בהליך זה. סוף דבר: התביעה נגד הנתבעת 1: בהתאם להוראות סעיף 30(י) לחוק, אני מחייבת את העמותה בפיצוי התובע בסך של 1,000 ש"ח עבור כל משלוח הודעת דבר פרסומת שאינה בהתאם להוראות החוק ובסך הכל - סך של 4,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה (2.9.2019).

אשר לתביעה נגד הנתבע 2: אני דוחה את התביעה נגד הנתבע 2 - מר חיים ציק.

התובע ביצע פרויקט קידום אתר אורגאני (SEO) עבור חברת ג'נרלטק המציע למכירה מקרנים, מדפסות ומוצרי חשמל שונים.

עוד טוען התובע כי הנתבעים לא הסתפקו בהעתקות חוזרות ונישנות של תכניו לאתריהם המסחריים, אלא גם העתיקו במקביל קישורים (URL) מהאתר המקורי, המפנים לתכנים אחרים אשר יצר התובע במיקומים שונים באנטרנט (לדוגמא ברשת החברתית "פייסבוק") במטרה להנות ממוניטין התובע לשם קידום מוצריהם ואתריהם.

אביא מספר דוגמאות הממחישות את זהות התכנים: באשר למקרן מתוצרת NEC נכתב באתר ג'נרלטק: "לחובבי המקרנים והקולנוע הביתי חב' NEC מביאה בשורות טובות עם מקרן מעולה בעל רזולוציה גבוהה"- טקסט זה מופיע באופן זהה באתר הנתבעים (עמ' 1 לנספח ב' לכתב התביעה).

אין זאת אלא שהנתבע ידע היטב כי אכן העתיק את התכנים האמורים מאתר ג'נרלטק, ועל כן הסכים להסירם, אולם לא הסכים לשאת בפצוי בגין הפרה זו. על כך אוסיף, כי אותו בונה אתרים וכותב תוכן עלום לא הובא להעיד ובכך יש להקים את החזקה כי יש בכך כדי לשמש כנגד הנתבעים אשר נימנעו מהביאו (ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980) מול אות השוליים ה, וכן ראו בע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602, (1990) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 (1990)).

...

אין מדובר בזהות במפרט הטכני בלבד, אלא קיימת זהות בשמות התואר, במילים המקשרות וכן בשימוש בסמלים ובסימנים זהים, המוביל למסקנה כי אין מדובר בזהות מקרית.

על כן, לאחר ששמעתי את עדות התובע ועדות הנתבע, ולאחר שעיינתי במסמכים אשר צורפו לכתבי טענות הצדדים והוצגו לפניי במהלך הדיון מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכחת תביעתו, כי קיימת לו זכות יוצרים בטקסטים אשר הועתקו על ידי הנתבעים וכי אלו הופרו על ידי הנתבעים.

לסיכום: לנוכח כל האמור לעיל, על הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 12,000 ₪ בשל הפרת זכויות היוצרים של התובע בתכנים.

בפניי תביעה לתשלום סך 28,500 ש"ח, שהגישו התובעות, עורכות דין שותפות, כנגד הנתבע, בעל עסק למתן שירות בתחום בניית אתרי אינטרנט ושיווק ברשתות החברתיות.

שבוע לאחר מכן, שלח הנתבע ללידור קישור לאתר שהוקם עבור התובעות, כאשר נוכחתי כי דובר בגירסה ראשונית שהצריכה הטמעה של תכנים, תמונות, עיצוב וכלל החומרים המהוים את תוכן האתר, תכנים שהיה על התובעות להעביר לנתבע לצורך הטמעתם.

במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הצעתי לצדדים לבחון אפשרות המשך שתוף הפעולה ביניהם לצורך קידום מטרות ההסכם, אולם משהצדדים לא הצליחו לגבש הסכמות ברוח זו, אני קובעת כי קמה לתובעות זכות להשבה חלקית של הסכום אותו שילמו לנתבע בגין שירותי פירסום שלא סופקו בפועל, אך לא בגין השרות שניתן להקמת אתר האנטרנט.

לא מצאתי, בנסיבות, עילה לחייב את הנתבע בהוצאות שהתובעות טוענות להן, כגון העסקת איש מכירות מטעמן, שיעסוק בהקמת האתר ובאיסוף תכנים מתאימים לאתר ולקמפיינים, עלות שהנתבע כלל לא התחייב לשאת בה, והתובעות נשאו בה משיקוליהן בלבד, או בהוצאות הנובעות מהשקעת מאמצים ושעות עבודה באיסוף תכנים לאתר, הוצאות שממילא היו נושאות בהן התובעות, אף אם הנתבע היה מספק עבורן אתר תדמית שהיה הולם את צרכיהן מבחינתן.

...

יחד עם זאת, משההסכם בין הצדדים לא נקב מועד מסוים שעד אליו היה על הנתבע לספק את האתר לתובעות, אני קובעת כי העלאתו לראשונה באוגוסט 2022, אינה מהווה הפרה של ההסכם מצד הנתבע.

במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הצעתי לצדדים לבחון אפשרות המשך שיתוף הפעולה ביניהם לצורך קידום מטרות ההסכם, אולם משהצדדים לא הצליחו לגבש הסכמות ברוח זו, אני קובעת כי קמה לתובעות זכות להשבה חלקית של הסכום אותו שילמו לנתבע בגין שירותי פרסום שלא סופקו בפועל, אך לא בגין השירות שניתן להקמת אתר האינטרנט.

לנוכח האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעות סך 6,500 ₪, בצירוף הוצאות בסך 500 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מיום שיתקבל בידי פסק-הדין.

לפניי תביעה על סך 34,400 ₪ בקשר עם הפרת הסכם לבניית אתרי אינטרנט.

הצדדים יתחלקו שווה בשווה (50-50) מרווחים (לאחר כסוי הוצאות) שונים שאינם מפרסומות כגון, אך לא רק: מכירת שטחי פירסום, מכירת קישורים, מכירת האתר וכד'.

כך למשל כאשר הנתבע מציין שיש להקים אתרים ברמה גבוה כדי שאלה יקבלו פירסומות, יש לצפות ממנו שיציג את האתרים שבנה ויציג את הפעולות שביצע על מנת שאלה יקבלו חשיפה לקהל וכדומה, שהרי בהקמת האתרים גרידא ללא קידום כלשהוא שלהם, ללא פעילות כלשהיא להביא ל"טראפיק", אין ולא כלום.

...

ולמרות שאני מקבלת כמהימנה את עדותו שהרישום בדומיינים נעשה לתקופה מינימלית של שנה, ובמובן זה הוא עמד במחויבות שלו לבנות את האתרים על שם התובע, הנתבע לא הציג בפניי שום דבר קונרקטי בנוגע לתוצרי העבודה שלו.

ההחזר הכספי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים שהגישו הצדדים, הגעתי למסקנה שהתובע זכאי למלוא הסעד הכספי לו הוא עתר שהוא גבול סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות (סכום הנמוך מכלל השקעתו של התובע, גם לאחר הפחתת התמורה שהתובע קיבל בסך 4,690 ₪, ורישום שני דומיינים על שמו).

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע את סכום התביעה בסך 34,400 ₪, בתוספת הוצאות משפט (כולל הוצאות אגרה) בסך של 600 ₪, סה"כ 35,000 ₪.