מכירת נכס של קטין על ידי אפוטרופוס

סעיף אחרון זה קובע, כי עסקת לקבלת זכות של קטין תהא תקפה רק אם נעשתה על-ידי אפוטרופסו של הקטין לטובתו, וכך נאמר: קטן וקטנה, שוטה ושוטה, פתי ביותר ופתיה ביותר, אינם רשאים לקבל קרקעות בהעברה או במסירה, רק אם ברור בהחלט, כי פעולה כזאת היא לטובתם, הרי רשאים הממונים עלים או אפוטרופסיהם לקבל עבורם קרקעות בהעברה או במסירה.

סעיף 943 למג'לה יוצר הבחנה בין "קטן שאינו מבחין" ל"קטן-מבחין": קטן שאינו מבחין הוא ילד שאינו יודע בטיב מקח וממכר, כלומר שאינו יודע שהבעלות נפקעת על ידי מכירה ונקנית על ידי לקיחה ושאינו מבדיל בין טעות נכרת וגסה, כגון טעות בחמש עשיריות, וכן טעות שכיחה, ואילו קטן היודע להבחין בכל אלה נקרא קטן מבחין (ההדגשות במקור – ר' ס').

מאידך ניתן למצוא פסקי דין, גם בתקופת המנדט, בהם נקבע כי ביחס לנכסי קטנים (דהיינו שטרם הגיעו לבגרות) אין ליתן תוקף לעסקה שבוצעה על ידי אפוטרופוס בשם הקטין, אם לא הותנה שהעסקה כפופה לקבלת אישור שפוטי, ואם אישור כזה לא היתקבל (ראו א' בן שמש הנ"ל, עמ' 110, וכן מ' דוכן דיני קרקעות במדינת ישראל 132-133 (מהדורה שנייה, תשי"ג)).

...

גם טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר בשים לב לכל האמור שוכנעתי כי בין המנוח מסעוד לבין הנתבע, באמצעות אביו נחתם, הסכם מכר בשנת 1950 ולפיו העביר המנוח מסעוד את זכויות בחלקה 106 גוש 12206 לנתבע.

על כן אני מורה על דחיית התביעה.

זילברט הגישה את כתב הגנתה לאחר שלמדה לדעת על הטענות של רונן, בכל הנוגע לאביסרור, ובכתב הגנתה הוסיפה זילברט שסדי הוא זה אשר ניסה למכור נכס שלא שלו.

מהמסמכים עולה שלשיטתה היא זו אשר אמורה להיות בעלת הזכויות בדירה, הואיל והדירה נרכשה עבורה על ידי האפוטרופוס הכללי מאת סדי עוד כאשר הייתה קטינה בשל נסיבות משפחתיות מורכבות, ולא נפרט בשלב הזה.

אביסרור טרם השלימה את ההליכים בלישכה לסיוע משפטי ואני תקווה כי יוענק לה סיוע משפטי בהקדם האפשרי, וראו בהקשר זה את הפסקה האחרונה של החלטה זו. בתיק היתקיימו כמה ישיבות קדם משפט כאשר בחלקן אף התגבש הסדר אשר מכוחו הייתה אמורה זילברט להעביר לקופת בית המשפט את הכספים אשר היא קיבלה מאת רונן במסגרת חוזה המכר (כאשר היא עצמה וכן בא כוחה אישר שהכספים נשארו בידיה ומעולם לא הועברו לסדי, ראו פרוטוקול הדיון מיום 15.5.2016, שהיה הדיון היחיד אליו התייצבה עד כה זילברט).

...

כיוון שלא ניתן לקבל את כל הבקשה על מכלול רכיביה – דומה שגם לשיטת סדי אין מקום לקבלה, ולכן הבקשה לסיום ההליך כפי שהוגשה – נדחית.

בשים לב לאמור, והואיל ובא כוחו של מרציאנו הודיע שהוא מבקש לראות במרציאנו כתובע, אני מורה על הגשת כתבי טענות מחודשים כדלקמן: מרציאנו ואביסרור יגישו כתב תביעה ככל שאכן ימצאו לנכון לעשות כן, וזאת בתוך 10 ימים מהיום.

שמותיהם של אחים אלו נמסרו על ידי אביסרור במהלך הדיונים בתיק ככאלו אשר יכולים לסייע בהמצאת מסמכים ובשמירת קשר עם בית המשפט, ואני סבורה שהם אף יכולים לסייע לאביסרור בכל הקשור לקשר מול לשכת הסיוע המשפטי, כדי לקדם את הנושא.

החייבת העניקה למערערת נכס מקרקעין ובמסגרת תוכנית פרעון אשר אושרה בתיק פשיטת הרגל שלה, בוטלה הענקת זכויות החייבת בנכס למערערת; הנכס נמכר על ידי החייבת; המכר אושר על ידי בית המשפט; מתמורת המכירה היו אמורים להיות משולמים חובותיה של החייבת והיא הייתה אמורה לקבל הפטר; ויתרת התמורה לאחר תשלום החובות הייתה אמורה להיות מועברת למערערת.

המערערת, שהייתה קטינה במועדים הרלוואנטיים להחלטה למכירת המיגרש (מלאו לה 18 ביום 27.9.19), מתארת במכתב את השתלשלות האירועים שהובילה למכירת המיגרש, כדלקמן: "מרשתי הנה בתה הבכורה של החייבת, בגירה כבת 18 וחצי, אשר על פי פסק דין שניתן ביום 13.8.19, בוטלה בעלותה במיגרש ... מכוח בקשה לביטול הענקה שהגישו הנאמנות כנגד החייבת. מיגרש זה נמכר לאחרונה לצד שלישי וכספי התמורה מצויים בקופת הנאמנה עו"ד לירן שלום ... ביטול הענקת המיגרש נעשה במועד בו מרשתי הייתה קטינה, ..., למרשתי מונה כקטינה אפוטרופוס לדין, עו"ד אדי ווסר, שאישר את ביטול הענקה ביחס למגרש הנ"ל ואת מכירתו. ...". המערערת טוענת, באריכות, טענות נגד אמה, דרך יצירת החובות על ידה, נגד הנושים אשר העניקו לחייבת אשראי ועוד, כאשר חלק גדול מהטענות אינן רלוואנטיות לערעור זה (לדוגמה טענות ביחס לדרך יצירת החובות על ידי החייבת).

מתן אפשרות למקבל הענקה להגיש תביעת חוב בשווי הנכס שהוענק לו, פוגעת בהגנה שנועד סעיף 96 לתת לנושים, תגדיל את מצבת החובות, ותגרום לכך שמקבל הענקה יקבל כספים מתמורת המכירה של הנכס בו בוטלה הענקה, על חשבון נושי החייב, תוך פגיעה באפשרות החייב לשלם את חובותיו.

...

גם אם המערערת הייתה מחזיקה בחוב בר תביעה, לא היה מקום לקבל את הערעור אמנם, נוכח המסקנה שהחייבת אינה אוחזת בחוב בר תביעה, אין צורך לבדוק את ההלכות בקשר למתן ארכה להגשת תביעת חוב, אך גם אם הייתה נבחנת בקשת המערערת בראי ההלכות הרלוונטיות, לא היה מקום לקבל את הערעור, הן בשל ההלכות הדנות בהארכת מועד להגשת ערעור והן בשל ההלכות הדנות בפיקוח השיפוטי על הכרעות בעל תפקיד: סעיף 71 לפקודה קובע שתביעת חוב יש להגיש תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס וניתן להאריך את המועד רק מטעמים מיוחדים שיירשמו.

תוצאה אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם את הוצאות הנאמנות בסכום של 3,000 ₪ ואת הוצאות הכונ"ר בסכום של 2,000 ₪.

סעיף 51 לחוק הקרקעות העותמני דן בתוקפה של עסקה להעברת זכות במקרקעין לקטין, וקובע כי עסקה לקבלת זכות של קטין תהא תקפה רק אם נעשתה על-ידי אפוטרופסו של הקטין לטובתו, וכך נאמר: "קטן וקטנה, שוטה ושוטה, פתי ביותר ופתיה ביותר, אינם רשאים לקבל קרקעות בהעברה או במסירה, רק אם ברור בהחלט, כי פעולה כזאת היא לטובתם, הרי רשאים הממונים עלים או אפוטרופסיהם לקבל עבורם קרקעות בהעברה או במסירה". הוראות חוק הקרקעות העותמני אינן ממצות את הדין, שכן הוראות משלימות לעניין כשרותם של קטינים מצויות במג'לה. המג'לה כוללת הסדר מקיף לעניין כושרם של קטינים בנכסיהם בכלל ולא רק בנכסי מקרקעין.

סעיף 943 למג'לה יוצר הבחנה בין "קטן שאינו מבחין" ל"קטן-מבחין": "קטן שאינו מבחין הוא ילד שאינו יודע בטיב מקח וממכר, כלומר שאינו יודע שהבעלות נפקעת על ידי מכירה ונקנית על ידי לקיחה ושאינו מבדיל בין טעות נכרת וגסה, כגון טעות בחמש עשיריות, וכן טעות שכיחה, ואילו קטן היודע להבחין בכל אלה נקרא קטן מבחין" [ההדגשות במקור].

מאידך ניתן למצוא פסקי דין, גם בתקופת המנדט, בהם נקבע כי ביחס לנכסי קטנים (דהיינו שטרם הגיעו לבגרות) אין ליתן תוקף לעסקה שבוצעה על ידי אפוטרופוס בשם הקטין, אם לא הותנה שהעסקה כפופה לקבלת אישור שפוטי, ואם אישור כזה לא היתקבל (ראה א' בן שמש הנ"ל, עמ' 110, וכן מ' דוכן דיני קרקעות במדינת ישראל מהדורה שנייה משנת תשי"ג, עמ' 132-133).

...

כמו כן, אני דוחה את התביעה להצהיר על זכויותיו של נור חאג' בחלקה 66 בגוש 12207.

אני מקבל את תביעת התובעים 8-10 תאופיק גבריס, אוסאמה גבריס ובסאם גבריס לאכיפת ההסכם לרכישת זכויותיו של המנוח כרים תאופיק גבריס, בחלקה 52 בגוש 12207, הכל כאמור בסעיף 51 לעיל.

הואיל ומרבית עילות התביעה נדחו, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט כדלקמן: -לנתבעים 1, 2, 5 -7, 13 -14 - סך של 10,000 ₪.

הוסיף וטען בא כוחו כי עזיבת הבית על ידי האב עלולה לפגוע בו. ב"כ האם הבהירה כי ייתכן והאם תהיה מעוניינת לרכוש את חלקו של האב בנכס, ללא קשר לחלוקה ביניהם, ועל כן אינה מעוניינת בשלב זה במכירת הנכס.

סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 קובע: "בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעונין ואף מיוזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין, ושל אדם שמונה לו אפוטרופוס, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לַדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית המשפט לעשות, אם הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס פנה אליו בעצמו." סעיף 75 חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כך: "75. כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא- תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו." ביחס לטענת ב"כ האב כי יש בהחלטת בית המשפט כדי לפגוע בזכויות הקנייניות של האב - אוסיף כי אדם הלוקח על עצמו הורות על ילדו הקטין, באותו רגע מאבד חלק מזכויותיו לטובת חובותיו כלפי ילדו.

יודגש כי בין אם יגיעו הצדדים להסכמות לגבי מכירת הנכס או להסכמות לגבי השכרת הנכס, מצבן של הקטינות איננו יכול להמתין 3 חודשים, כהצעת האב, ויש למצוא פיתרון מידי שיבטיח את שלומן וביטחונן הנפשי של הבנות.

...

" לבסוף ניתן פסק דין של בית משפט המחוזי בזו הלשון: "ההחלטה שמשמעותה אכן מרחיקת לכת ניתנה, כאמור, מבלי שהתקיים דיון ומבלי שהוגש תסקיר ודומני שלא כך הוא סדר הדברים הנכון. יחד עם זאת, דומה כי בתוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא יש כדי לסייע לקטינות." ועוד נקבע במסגרת פסק הדין: "בשאלה האם מוסמך בית המשפט ליתן סעדים שלא התבקשו, אני סבורה כי לכאורה אכן קיימת אפשרות כזאת על פי סעיפים 75 לחוק בתי המשפט ו-68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ואולם ניתן להשתמש בסעדים אלה באופן זמני רק במקרים חריגים ביותר, לאחר דיון במעמד הצדדים ולאחר קבלת חוות דעת נדרשות או אף פגישה שמקיימת הערכאה הדיונית עם הקטינות. ודוק. בעניין שבפניי קיימת מחלוקת עובדתית אף בשאלת המפתח האם החיים בבית הצדדים שלווים ושקטים כטענת המבקש, או מתנהלים בכאוס מוחלט כפי שטענו המשיבה, פקידת הסעד, יחידת הסיוע והעו"ס לחוק נוער. בעניין זה אני מסכימה עם בית המשפט קמא, אשר הגיע למסקנה כי סביר יותר שגורמים מטפלים אובייקטיביים משקפים את המצב הנכון יותר מאשר המבקש. ניתן אכן בשלב זה לתת אמון בעמדת האפוט' לדין המצטטת את הקטינות עצמן המדווחות על חייהן ברקע של "ריב מתמשך", "בלתי נפסק" בין הוריהן.

ביחס ליתרונות של הסדר הנסטינג, כאן המקום לציין מתוך מאמר של עוה"ד אלינור ליבוביץ, מאמר שאליו הפנה ב"כ האב בדיון: "היתרונות לילדים ברורים. הם ישנים באותה מיטה ונמצאים באותו בית כל הזמן ולא מחלקים זמנם בין שני בתים וחוסכים זמן הסעות מבית לבית ונותרים להתגורר בסביבתם המוכרת, שמן הסתם קרובה לבית הספר ולחברים." אמנם נטען במאמר כי אין סמכות לכפות הסדר זה על ההורים, ואולם, עם כל הכבוד לכותבת המאמר, וגם לאור המפורט לעיל, אני קובעת כי יש ויש סמכות להורות על הסדר זמני זה במקרה המתאים.

מן הכלל אל הפרט לנגד עיניי, וביתר שאת לאחר ששמעתי את הקטינות, עומדת טובתן של הקטינות ואין לי כל ספק כי מצויות במצוקה אל נוכח היחסים הקשים שבין הוריהן הבאים לידי ביטוי בכל דקה ודקה שבה ההורים שוהים יחדיו בבית הצדדים.

סיכום מעבר לכל המידע שהיה בפניי במועד מתן החלטתי מיום 19.3.23 ולאחר שקיבלתי חוות דעת ראשונית של עו"ס לסדרי דין, שמעתי את ב"כ שני הצדדים בשני דיונים שונים ואף נפגשתי עם הקטינות אני קובעת כי בסמכותו של בית משפט זה להורות על הסדר קינון לטווח הקצר כפי שיפורט להלן.