מכירת מוצרים מזויפים לחנויות בארצות הברית

הדוגמה שניתנה בהחלטה מושא העירעור לחנות בארצות הברית, שהייתה מוכרת מוצרים מזויפים של המערערות, ואותה היה נידרש לתבוע בארצות הברית, לטעמי, אינה ממין העניין משום שאמזון אינה חנות קטנה, או אפילו גדולה, היושבת בארצות הברית והמכוונת ללקוחות העוברים בטריטוריה שלה, אלא היא חברת ענק גלובלית המכוונת לקהל לקוחות בכל העולם, כולל לקוחות ישראלים, באמצעות המרשתת.

אשר לטענת אמזון כי הדברים "מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בתביעה העוסקת באכיפה של זכויות קניין רוחני טריטוריאליות שרשומות במדינות אחרות ובבקשה לסעדים שצריכים להיות מבוצעים מחוץ לישראל." וכאשר היא מפנה, בין היתר, לפסק הדין ברע"א 8831/05 הררי נ' דיאליט בע"מ (29.8.06) בו נדון מקרה של הפרת מידגם למכונות לליטוש יהלומים ובית המשפט העליון קבע כי אין להעניק צו מניעה זמני שחל על פעילות מחוץ לגבולות מדינת ישראל, הרי שבכך חוזרת השאלה לסוגיה המקורית הנדונה והיא, היכן מבוצעת ההפרה והאם הפירסום ומכירה של מוצר אשר נטען כי הוא מזויף במרשתת נעשה גם בישראל או רק במקום הפירסום, דהיינו ארצות הברית, כטענת אמזון.

...

בקשה לראיות נוספות בערעור אני דוחה את בקשת המערערות להגשת ראיות נוספות, אשר נעשתה בשלב מאוחר מאוד ולאחר שהתקיים הדיון בעל פה בפני, ללא הסבר מדוע הראיות לא הומצאו לערכאה קמא, ותוך שהיא נעשית בניגוד לדין ולהנחיית נשיאת בית המשפט העליון (1/92) הקובעת כי אין לצרף את הראיה שצירופה מבוקש לבקשה.

סוף דבר הערעור מתקבל, אני מבטלת את החלטת כבוד השופט שילה (בשבתו כרשם) וקובעת כי נעשתה המצאה כדין למשיבות.

בשל התנהלות המערערות בכל הנוגע לבקשה לראיות נוספות, אני פוסקתכי המשיבות ישלמו למערערות הוצאות מופחתות בגין הליך זה בסך של 5,000 ₪.

לטענת התובעות, מאחר והקובלות הן חברות מארה"ב ומאחר וישראל וארה"ב הן חברות לאמנת ברן וצד להסכם טריפס, חלים בעניינינו, צו זכות יוצרים (ארצות הברית), תשי"ג-1953 (להלן: "צו זכות יוצרים(ארצות הברית)", צו זכות יוצרים (אמנת ברן), תשי"ג-1953 (להלן: "צו זכות יוצרים (אמנת ברן)", וצו זכות יוצרים (הסכם טריפס) תש"ס-1999(להלן: "צו זכות יוצרים (הסכם טריפס)").

התובעת טוענות כי הנתבע הוא סוחר ותיק ומנוסה שהצהיר בעבר על כך שאינו מכניס לחנותו מוצרים מזויפים, ואף על פי כן, בבדיקה עוקבת שנערכה בחנותו נימצאו, פעם נוספת, מוצרים מפרים ומשכך יש לראות בנתבע כמי שהמשיך למכור מוצרים מזויפים המפרים את זכויות התובעים, וזאת על אף מודעותו להבדלים הקיימים בין מוצרים מורשים למוצרים מפרים, עובדה המעצימה את חובת הזהירות המוטלת על הנתבע ביחס למוצרים המפרים.

...

אינני מקבלת את עמדת התובעות ביחס לשיעור הפיצוי.

שילובם של שיקולים אלו מובילים למסקנה כי יש להעמיד את גובה הפיצוי שישולם לתובעות, (לשתיהן סה"כ), סך של 30,000 ₪.

פסיקתא הנתבע ישלם לתובעות, סה"כ לכל התובעות בשתי התביעות יחד (ת.א. 1583-01-13 ו-ת.א. 1519-01-13) סך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל ע"י הנתבע, הוצאות אגרה יחסיות כיחס שבין סכום פסק הדין לסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעות ועד למועד התשלום ע"י הנתבע, וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לטענת התובעות, מאחר והקובלות הן חברות מארה"ב ומאחר וישראל וארה"ב הן חברות לאמנת ברן וצד להסכם טריפס, חלים בעניינינו, צו זכות יוצרים (ארצות הברית), תשי"ג-1953 (להלן: "צו זכות יוצרים(ארצות הברית)", צו זכות יוצרים (אמנת ברן), תשי"ג-1953 (להלן: "צו זכות יוצרים (אמנת ברן)", וצו זכות יוצרים (הסכם טריפס) תש"ס-1999(להלן: "צו זכות יוצרים (הסכם טריפס)").

התובעת טוענות כי הנתבע הוא סוחר ותיק ומנוסה שהצהיר בעבר על כך שאינו מכניס לחנותו מוצרים מזויפים, ואף על פי כן, בבדיקה עוקבת שנערכה בחנותו נימצאו, פעם נוספת, מוצרים מפרים ומשכך יש לראות בנתבע כמי שהמשיך למכור מוצרים מזויפים המפרים את זכויות התובעים, וזאת על אף מודעותו להבדלים הקיימים בין מוצרים מורשים למוצרים מפרים, עובדה המעצימה את חובת הזהירות המוטלת על הנתבע ביחס למוצרים המפרים.

...

אינני מקבלת את עמדת התובעות ביחס לשיעור הפיצוי.

שילובם של שיקולים אלו מובילים למסקנה כי יש להעמיד את גובה הפיצוי שישולם לתובעות, (לשתיהן סה"כ), סך של 30,000 ₪.

פסיקתא הנתבע ישלם לתובעות, סה"כ לכל התובעות בשתי התביעות יחד (ת.א. 1583-01-13 ו-ת.א. 1519-01-13) סך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל ע"י הנתבע, הוצאות אגרה יחסיות כיחס שבין סכום פסק הדין לסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעות ועד למועד התשלום ע"י הנתבע, וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התובעת היא חברה המאוגדת בארצות הברית, והיא בעלת זכויות היוצרים והסימן המסחרי של דמויות מצוירות רבות, ביניהן דמוית המכונה "Ben 10". הנתבע הוא הבעלים של חנות גדולה למוצרי כתיבה וצעצועים בשם "נדה אלסלאם" בעיר טייבה.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע הפר את זכויותיה של התובעת בכך שמכר בחנותו מוצרים מזויפים כדלקמן: 345 אריזות של מדבקות הנושאות את הדמות Ben 10 ו-80 אריזות של עטיפות הנושאות דמוית זו. בכתב ההגנה ובתצהירו הכחיש הנתבע את הטענה האמורה.

...

התובעת טוענת בסיכומיה כי יש לקבל את התביעה במלואה.

לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה או להסתפק בפיצוי סמלי.

אין בידי לקבל את טענות התובעת בעניין זה. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת כלל לא טענה להפרות כמספר הדמויות המצויות בתוך המוצרים.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובפסיקה בנושא, אני סבור כי סכום הפיצוי הראוי הוא 15,000 ש"ח. בנסיבות העניין, בהתחשב מחד גיסא בסכום שלגביו התקבלה התביעה ביחס לסכום שנתבע ובכך שההליך לא התנהל עד תומו; ומאידך גיסא בכך שהנתבע בחר להכחיש לכל אורך הדרך את טענות התובעת; חלק על כך שהמוצרים מזויפים (מה שחייב את התובעת להגיש ראיות בעניין זה); ואף לא הודיע לבית המשפט על הרשעתו בהליך הפלילי – יישא הנתבע בהוצאות ובשכר טרחה בסך כולל של 7,500 ש"ח. התביעה מתקבלת, אפוא, בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 15,000 ש"ח, בתוספת שכר טרחה והוצאות בסכום כולל של 7,500 ש"ח. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

גם כיום, לא הגישו המשיבות אסמכתות לקיומן של זכויות קניין רוחני מוגנות בהתאם לחוקי ארצות הברית, שהם החוקים החלים על זירת המסחר באתר.

"מול מפלצת קמעונות זו עומדות שתי חברות ישראליות קטנות, חדשניות, יצירתיות, העוסקות לפרנסתן בפתוח של מצרכי צריכה לבית ולמטבח – שהענק האמור דורס ומנצל לרעה את הפיתוחים שלהם, מזייף ברגל גסה את מוצריהן, מוכר אותם לכל דכפין במחירים שמאיימים למוטט כלכלית את החברות האמורות וחמור מכל – מיתעלם באופן בוטה ומטריד מכל פנייה שלהן לעזור להן לאכוף את זכויותיהן ולשמור עליהן... בתי המשפט יתנו סעד לצרכן הישראלי תוך העדפתו הברורה על פני מפלצת הקמעונאות הבינלאומית". המבקשות אף לא מכחישות כי הן שולחות את המוצרים המזויפים לארץ.

כשם שאם חנות בארה"ב תמכור מוצרים מזויפים של המשיבות שיוצרו בסין, מצופה כי המשיבות ינהלו כנגד החנות הליך משפטי בבית המשפט בארה"ב או בסין, הוא הדין לחנות הוירטואלית של אמזון.

...

למשיבות יהיה קשה לנהל הליך בחו"ל והדבר יגרום להן לעלויות ניכרות "ללא הצדקה". דיון והכרעה (א) מבוא בפתח הדברים יש לדחות את טענת המשיבות, כי היה על המבקשות לתמוך את בקשתן לביטול היתר ההמצאה בתצהיר ומשלא עשו כן, דין הבקשה להידחות.

המשיבות ישלמו למבקשות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

החלטתי זו ניתנת בכובעי כרשם בית המשפט.