מיקרוטראומה קשר בין עבודה למזותליומה

פרופ' בן יוסף נתן 2 חוות דעת, כאשר מסקנתו הסופית היתה שאין קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לליקוי ממנו סבל לא על דרך המקרוטראומה ולא "כמחלת מיקצוע". יצויין, כי לאחר שנמסרה חוות דעתו השניה של המומחה הגישו התובעים בר"ע לעניין שאלת הבהרה שבית הדין פסל (עב"ל 18787-03-16), ובהחלטת בית הדין הארצי מיום 27.11.16 ניתן תוקף להסדר מוסכם בין הצדדים להעביר למומחה שאלות הבהרה נוספות.

ראשית נציין, כי במסגרת ההודעה על העובדות המוסכמות שהוגשה לבית הדין ביום 13.9.2010, הצדדים הודיעו על הסכמתם למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין מחלת המזתליומה בה לקה הן בעילה של מקרוטראומה והן בעילה של מחלת מיקצוע.

...

מכל המפורט לעיל, דין התביעה בעילה של "מחלת מקצוע" להידחות.

מכל המפורט לעיל, דין התביעה בעילה של "מיקרוטראומה" להידחות.

סוף דבר מכל המפורט לעיל, בנסיבות המפורטות ועל יסוד חוות הדעת של המומחים מטעם בית הדין – התביעה נדחית ואנו קובעים כי אין קשר בין תנאי עבודתו של המנוח לבין המחלה אשר גרמה לפטירתו, בין כמחלת מקצוע או בין כמיקרוטראומה.

לפנינו בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה - יועץ רפואי במסגרת תביעת התובעים להכיר בקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו וסביבת עבודתו של המנוח, ד"ר שאול דז'אלובסקי (ז"ל), לבין מחלת המזותליומה בה לקה הן בעילה של מקרוטראומה והן בעילה של מחלת מיקצוע כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995.

בפרק הדיון בחוות דעתו של פרופ' רובין לקשר שבין עבודתו של המנוח משה יצחק ז"ל ומחלת המזותליומה, צוין כדלקמן: "השאלה הראשונה לדיון האם קיים קשר בין עבודתו של מר משה יצחק ז"ל ומחלת המזותליומה"? אין ויכוח בספרות הרפואית, מחלת המזותליומה הנה בראש ובראשונה על רקע חשיפה לסיבי אסבסט, וקיימים היום נתונים שכל המקרים של המזותליומה קשורים לחשיפה לאסבסט גם בכמות קטנה ולא ב-85% כפי שחשבו בתחילה? (עמ' 4 לפסק הדין)" (ההדגשה לא במקור).

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובת הצד שכנגד הגענו למסקנה כי יש להפנות למומחה את שאלות ההבהרה מס' 3-6, 8, 9, 11, 13ג', 14-15 ו- 20, באשר הן עומדות באמות המידה שהותוו בהנחיות ובפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.

מצאנו כי אין מקום להפנות למומחה את השאלות הבאות: שאלה מספר 13א', 1,2,12, כיוון שמדובר בשאלה עובדתית שאין להעביר למומחה.

במכתב הדחיה נטען, כי אין קשר בין עבודת התובע לבין מחלתו, וכי עבודת התובע לא גרמה ולא תרמה להופעת המחלה.

המומחית אף ציינה, כי אין המדובר במחלת מיקצוע, ואף לא בפגיעה בדרך של מקרוטראומה, וכי עבודתו של התובע לא השפיע על המחלה.

באשר לחשיפה לאסבסט, ציינה המומחית, כי יש עדות מוגבלות בבני אדם, בכל הקשור לסרטן קיבה, וכי האסבסט מסווג כחומר מסרטן על-ידי IARC, בהקשר של סרטן ריאות, לרינקס ומזותליומה.

...

הנתבע הגיש סיכומים מטעמו ובהם טען, כי דין התביעה להידחות על יסוד חוות הדעת שני המומחים שמונו, ואשר משתיהן עולה, כי לא קיים קשר סיבתי, ברמת סבירות העולה על 50%, בין חשיפתו של התובע לחומרים שפורטו בהחלטת בית הדין, לבין סרטן הקיבה אשר בו לקה.

אין בידינו לקבל את טענות התובע, שכן אין די בתשתית עובדתית המצביעה על חשיפה לחומרים כימיים כאלה ואחרים, אלא יש אף צורך בקשר סיבתי בין המחלה בה לקה התובע, לבין חשיפתו לחומרים אלה.

קביעותיהם הרפואיות של המומחים שמונו, עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת מטעמם.

על יסוד חוות דעתם של המומחים, יועצים רפואיים מטעם בית הדין, בתחום האונקולוגיה ובתחום הרפואה התעסוקתית - התביעה נדחית.

בסעיף ה' בפרק של מקרוטראומה, קבעתי שיחס ("משקל") של תנאי העבודה של המנוח הוא פחות מ- 20% מסה"כ השפעת הגורמים למחלתו של המנוח וכי השפעה של העישון במשך 46 שנה (70 שנות חפיסה) הנה עולה על 80% במקרה הנ"ל. כלומר, עוצמת הקשר כאן פחותה מ- 20% ועל כן לא מדובר במקרה הנ"ל במחלת מיקצוע.

על פני הדברים, השאלה אם המנוח הוא בגדר "עובד החשוף לאבק סיבי אסבסט" היא שאלה עובדתית, ומהודעתם של הצדדים לבית הדין האיזורי מיום 13/9/10 עולה כי הייתה הסכמה שהמנוח הוא בגדר עובד החשוף לאבק סיבי אסבסט, באופן ובמינון שפורטו בתשתית העובדתית המוסכמת, ונותרה להכרעה רק שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלת המזותליומה שבה לקה המנוח.

...

לאחר שנשמעו עדויות, ניתנה החלטתי מיום 31/1/21 בה נקבע כי בשנים 1977 עד 1985 המנוח היה חשוף לאזבסט לעיתים.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי מחלתו של המנוח איננה מחלת מקצוע אלא המחלה שנגרמה על ידי עישון כבד אשר במקרה הנדון כאן איננו גורם תעסוקתי.

משזו קביעתי, אין עוד צורך לדון בנושא מקרוטראומה סוף דבר, התביעה מתקבלת.

יתר על כן, מיסמך ה NIOSH מציין קשר לפנוימוקוניוזיס, מזותליומה, אסטמה תעסוקתית ומחלה חסימתית COPD.

5) המומחה הנוסף שמונה לא קבע מחלת מיקצוע או מקרוטראומה, אלא קבע שייתכן קשר סיבתי בין תנאי העבודה למצבה הרפואי, לא פירט מהם תנאי העבודה אשר גרמו למחלתה ולא קבע את אופן הפגיעה.

קביעתו של המומחה שבהחלט יתכן קשר סיבתי אינה דומה לקביעה של מומחה של "יתכן" או "לא ניתן לשלול" שכן מדובר בקביעה שהיא קרובה יותר לקביעה פוזיטיבית בשונה מקביעה שהיא קרובה יותר לקביעה נגאטיבית: "הלכה היא, כי על מנת להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין התאונה או מחלת המיקצוע, אין די בחוות דעת המנוסחת בלשון של "עלול" או יתכן" או בקביעת מומחה לפיה "לא ניתן לשלול", שכן בכך לא הורם נטל ההוכחה המוטל על התובע (עב"ל (ארצי) 738-08 המוסד לביטוח לאומי – יוסף אלטיט, מיום 18.11.16).

...

בענייננו, קריאת חוות הדעת של המומחה הנוסף כמכלול, מביאה למסקנה כי לא קבע קיומו של קשר סיבתי והביטוי "לא ניתן לשלול" שנכתב על ידו, הינו אותה הבעת זהירות שרק באה לומר כי לא ניתן לשלול בוודאות קשר סיבתי - אך יחד עם זאת לא ניתן גם לקבוע קיומו של קשר כזה.

בהתבסס על חוות דעתו של פרופ' פלד ולנוכח הכלל כי כאשר מונחות בפני בית הדין שתי חווֹת דעת, יש להעדיף את חוות הדעת המיטיבה (עב"ל (ארצי) 213/98 שרלוט וינמן - המוסד לביטוח לאומי, לח (2003) 558), ובכל מקרה על הספק לפעול לטובת התובעת ומשכך, דין התביעה להתקבל.

סוף דבר התביעה מתקבלת.