מיקום אנטנות סלולריות על גגות בנייני משרדים

בעתירה המונחת לפני טוענת הוועדה המקומית, כי ועדת הערר פירשה את הוראות תכנית המתאר הארצית לתקשורת – תמ"א 36 – חלק א', מיתקני שידור קטנים וזעירים, בצורה לא נכונה ומרחיקת לכת, אשר מסכלת הוראות והגבלות שנקבעו בתמ"א למתן היתרים עבור מיתקני תיקשורת קטנים, כהגדרתם בתמ"א. רקע הדברים המשיבה 2, פלאפון תיקשורת בע"מ (להלן: פלאפון), הגישה לעותרת, הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה הרצליה (להלן: הוועדה המקומית), בקשה להצבת מתקן תיקשורת סלולארי על גג ביניין המשמש כתחנה המרכזית "אגד" בהרצליה, המצוי ברחוב בן גוריון 17 והידוע גם כגוש 6538 חלקה 13 (להלן: הבניין).

לבסוף נטען, כי עניינה האמתי של העתירה הוא שיקול צר וזר והוא מניעת הצבת האנטנות כדין על גג הבניין, וזאת בשים לב למיקומו הספציפי של הבניין נשוא ענייננו, מול משרדי הערייה.

...

לאחר שעיינתי בתגובת הועדה המקומית לערר שהגישה פלאפון, לא מצאתי ממש גם בטענה זו. סוף דבר בענייננו, הן בחינת לשונה של תמ"א 36-א' הן בחינת תכליתה, מטים את הכף לכיוון הפרשנות המוצעת על ידי ועדת הערר.

העתירה נדחית.

העותרת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000₪ (40,000₪ סה"כ).

הסעדים הנדרשים על ידי התובע 1: התובע 1 עותר לחיוב הנתבעים 1 ו-2 בסך כולל של 116,112 ₪ כמפורט להלן: (1) 50,000 ₪ - פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, בהסתרת מיקומה של האנטנה.

שלושה חודשים לאחר כניסת התובעים 2-4 לדירה הגיע לביקור התובע 1 הזהיר אותם "מנכלוליותם של הנתבעים 1-2" וגילה להם על קיומה של האנטנה הסלולארית על גג הבניין וכן על כך שהיא מחוברת למונה החשמל בדירה.

הנתבעים 1-2 מוסיפים כי התובעים ערכו בדיקות ונושא האנטנה הסלולארית "לא רק היה ידוע להם אלא ממילא מהוה נושא ומידע שהוא גלוי ציבורית ובנחלת הכלל" ולעניין זה הפנו לפלט שהוצא מאתר אינטרנט של המשרד להגנת הסביבה ובו מיקומים של אנטנות סלולאריות.

...

(2) אני קובע כי התובעים 2-4 רשאים היו לבטל את הסכם השכירות שנכרת בינם לבין הנתבעת 1.

(3) אני מחייב את הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, בתשלום לתובעים 2-4 בסך של 39,305 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13/7/16, מועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

(4) אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 3 ומחייב את התובעים 2-4, ביחד ולחוד, בתשלום לנתבע 3 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

נטען כי התקנת האנטנה בוצעה בתוך דירת המגורים של התובעים ולא על גג הבניין, שרק אז נידרש היתר מהמפקח להתקנתה , ואינם מחויבים לקבל היתר מהמפקח על המקרקעין .

המומחה מטעם הנתבעים, מר דישון, ציין כי עמדתו מחמירה, ואינה רווחת במשרדים הממשלתיים, אינו עומד מעל רשות מוסמכת, לא בחן את הקליטה או הקרינה בבניין, וגם לא בדק אנטנה בבניין סמוך, לא בדק את הקרינה בבתי הנתבעים, הנובעת כדבר שבשיגרה מאינטרנט אל חוטי, טלפון קוי אלחוטי, טלפון סלולרי, מכשירים חשמליים שונים, אינו מכיר מחקרים השוללים כל קשר בין אנטנות סלולריות לסרטן.

וביניהם לענייננו מעלית הבניין, התובעים היו מיודעים לגבי מיקום, לפחות חלק מן המצלמות שהותקנו ע"י החוקר.

...

מתקבלת חלקית ביחס לפיצוי נדרש בגין פגיעה בפרטיות , ומשכך התובעים/נתבעים שכנגד ישלמו לנתבעים/ תובעים שכנגד , ולמעט תובעים שכנגד 7 ו 9 , סך של 5,000 ₪ לכל אחד , כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלום בפועל .

שאר הדרישות הכספיות שבתביעה שכנגד נדחות.

נוכח התוצאה, וכאשר ברי שלכל צד נגרמו הוצאות לא מעטות, אני מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו.

הנתבעים מפנים לע"א 9474/03 יורם גדיש תשתיות ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא (21.11.06) (להלן: "גדיש") ולבת.א. (חי') 159/04 סולל בונה נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (11.6.06) (להלן: "סולל בונה").

עוד הם טוענים כי מאחר ולא ניתן לדעת האם היה ניתן היתר להפעלת האנטנות על גג הבניין הרי שהפיצוי צריך להעשות על דרך של אומדנה – 50% מחישוב ההפסד לתקופה שמיום הקריסה ועד למועד תחילת ההסכם.

בהקשר זה נטען כי במשך חצי השנה שבין מועד החתימה על ההסכם עם מירס (שנחתם רק על ידי התובעת) ועד לקריסה לא הוצבה האנטנה הסלולארית על הגג ואין כל אינדיקאציה לכך שהיה ניתן היתר להצבתה.

הנתבעים אף מפנים לכך שעל הגג ממוקמים או יכולים להיות ממוקמים לפי התקנון דודי שמש, אנטנות של כל הדיירים וההנחה כי לצד כל אלה ייערכו אירועים היא דמיונית.

...

בנוסף, מקובלת עלי הנחת השמאי לפיה יש לחשב את שווי דמי השכירות עד ליום 30.1.2008, כולל תקופת ה"אופציה" - זאת לאור חזקת ההמשכיות (presumption of continuity), המבטאת את ההנחה כי "מה שהיה במשך זמן הוא שיהיה" (ע"א 8673/02 **** פורמן נ' רפאל גיל, פ"ד נח (2) 375, 382 (2004), ע"א 785/08 זולפה מחסני מזון בע"מ נ' מרים אופנהיימר, פסקה 8 (28.2.2011) (להלן:"אופנהיימר")).

עמדתו מקובלת עלי ולא מצאתי טעם שלא לאמץ אותה.

מאחר וסכום הנזק מתוחם במועד הגשת כתב התביעה הרי שלא ניתן לפסוק לתובעת פיצוי לתקופה שלאחר הגשת כתב התביעה במסגרת הליך זה. אשר לטענה לעניין הפיצוי עבור מימוש התוכניות לפיתוח הנכס, מקובלת עלי עמדתם של הנתבעים כי לא הונח בסיס מספיק כדי לקבוע שהתובעת הייתה מצליחה לממש את הפוטנציאל בנכס כפי שהיא מעריכה.

על פי חוות הדעת של מומחה הנתבעים ניתן להתקין אנטנות סלולאריות נוספות על הגג וכן והתקין אנטנות אחרות (לא של חברות סלולאריות), ויש מספיק שטחים פנויים להתקנתן.

כך, על פי חוות הדעת של מומחה הנתבעים, האפשרות לעתיד הנן כדלקמן: "אם משרד התיקשורת יחליט לתת רישיונות נוספים להפעלת חברה סלולרית לא תהיה כל בעיה להתקין אנטנות נוספות על גג המבנה, כמובן לאחר תיאום טכני עם המפעילים הנוספים וקבלת כל ההיתרים הנדרשים לפי החוק. כמו כן אין שום מיגבלה להמצא על הגג הבניין או להשכיר אותו לצרכים אחרים. אם חברות נוספות המוזכרות במסמך ירצו להשתמש בגג להפעלת אתרי רדיו נוספים, לא תהיה שום מיגבלה להפעילם לאחר תיאום וקבלת היתר כמובן". כפי שניתן לראות, מחוות הדעת של שני המומחים עולה כי מוצו האפשרויות הקיימות כיום להתקנת מתקנים סלולאריים, הם המתקנים לגביהם נבחנה אפשרות ההתקנה על ידי הצדדים כבר בזמן ניסוח סעיף 9.5.1, וכך גם בוצע בפועל.

הנתבעים לא בחרו למקם את האנטנות בחלק אחד בלבד, שיכול היה להצביע על רצון לחלק את שטח הגג על פי חלקם.

...

לאור כל האמור, מצאתי לקבל את התביעה לסעד הצהרתי במלואה, החל מתום תקופת ההתיישנות, קרי 7 שנים אחורה ממועד הגשת התביעה.

לסיכום: דין חלקה הראשון של התביעה לקבלת חשבונות להתקבל במלואה.