אשר לצבירת ימי מחלה נקבע בס' 23 –
"חבר יהא זכאי על פי חוק דמי מחלה למכסה של 18 ימי מחלה לשנה, יחסית לתקופת עבודתו במשך אותה שנה ויחסית לחלקיות מיכסת העבודה".
בס' 30 לתיקון, הוגבלה צבירת ימי המחלה לסך של 120 בלבד וכן פדיונם יכול להעשות רק עם סיום ההעסקה ועד לתקרה של 90 ימים.
הקרנות לא פעלו בהתאם לשינוי התקנון של אגד, וכאשר הגישו התובעים תביעות לקרנות, לאחר שמיצו, כל אחד מהם, את ימי המחלה שנצברו להם בהתאם להוראות התקנון הסוצאלי לפי הוראות ס' 33(ב) לתקנון האחיד, קבעו הקרנות את המועד האחרון לזכאותם לדמי מחלה מאגד, על בסיס המנגנון שציינו במכתבם כנ"ל (אף כי לעתים נעשתה שגיאה גם בדרך החישוב שנקטו בה – בעיניין זה יוער, כי הנתונים שלהלן הם בהתאם לחישוב המתוקן שערכו הקרנות):
מר רוזן הגיש תביעה בגין התקופה שבין 12.11.13, מועד מיצוי המחלה שנקבע על ידי אגד, ועד ליום 26.11.13.
לכך יוסף, כי נוהל המעבר, משקף איזון בין המצב הרווח בשוק לבין "זכויות היתר" שניתנו לעובדים/חברים ביחס לימים אלו –בהתאם להוראות ס' 4 לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, מוגבלת צבירתו של עובד ל-90 ימי מחלה.
...
על כן, אף אם לטעמינו החלוקה של 40-60 היא זו שמשקפת נאותה את הזכויות מחד, והסיכונים מאידך שהיו לעובדים במכסת ימי החופשה/הישנים, לא מצאנו כי ההוראות הנוספות, המגבילות את הצבירה משמעותית עולות כדי חוסר הגינות או חוסר תום לב כלפי הקרנות או כהסכם לרעתן.
סוף דבר
התביעה מתקבלת חלקית בכל הנוגע לתובעים הבאים: מר רוזן, מר כהן, מר זבורף ומר גיא.
התביעה מתקבלת במלואה בכל הנוגע למר חיון.
