משכך, במבט צופה פני עתיד, מובהר כי הכרה בטעות האמורה כטעות שאדם סביר היה נקלע אליה אינה הכרה אוטומאטית, ולמעשה, ככל שצבר ההחלטות השיפוטיות ביחס לדין החל בעיניין מועד הגשת ערעור על החלטה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין גדל – כך הולכת ופוחתת ההצדקה להכיר בטעות בנסיבות כגון דא כטעות סבירה המצדיקה הארכת מועד (ראו והשוו: עניין פלוני).
...
לאור האמור, מצאתי להיעתר לבקשת המערערת להארכת מועד.
לנוכח כל האמור לעיל, ואף מבלי להידרש לטענות הצדדים בדבר סיכויי ההליך, מצאתי להיעתר לבקשת המערערת להארכת מועד, ולדחות את בקשת המשיב לסילוק הערעור על הסף.
סוף דבר: בקשת המבקשת להארכת מועד מתקבלת, ובקשת המשיב לסילוק הערעור על הסף נדחית.
