מיסוי יבוא מכוניות בנמל

נוסח הערבות האישית, ממנו מנסה להיבנות התובע, חסר כל תוקף, שכן כתב הערבות קובע כי ערבות הנתבע הנה לסכום המוגבל לסכום ששולם עבור השרות, כאשר עם הגעת הרכב לנמל תיפקע ערבות זו וכי על התובע להשיב את טופס הערבות לנתבע, וזאת לאחר שהרכב הגיע.

אומר כבר עתה, כי אין מדובר בהסכם למתן ייעוץ ליבוא אישי, אלא שמדובר בהסכם ליבוא אישי המוסווה באיצטלה של הסכם ייעוץ, וזאת ככל הנראה במגמה לעקוף את מיגבלות החוק הדורש רישיון לצורך טפול ביבוא אישי של כלי רכב, רישיון שלא היה בידי מי מהנתבעים בתקופה הרלוואנטית.

הנתבע הוא זה שעמד בקשר ישיר עם הדילר בחו"ל, הוא זה שהיה אמור לטפל בכל הליכי היבוא, בשחרור הרכב כאשר יגיע וכן בהסדרת עניין המיסוי, כאשר את סכום המס היה צריך התובע לשלם ישירות לרשויות המכס.

...

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע והנתבעים ישלמו, כל אחד מהם, הוצאות בסך 15,000 ₪ לאוצר המדינה לאור שקריהם והתנהלותם.

אני מורה למזכירות להעביר עותק מפסק דין זה בצירוף הדיסק און קי, להנהלת בתי המשפט לצורך העברתם לשלטונות המכס.

הואיל שני בהסכם ההיתקשרות קובע: "ומקבל השרות (התובע – ו.ש.) החליט לרכוש כלי רכב בחו"ל, ולייבאו ארצה בעצמו, בדרך של יבוא אישי ולכן החליט להיתקשר עם נותנת השירות לשם מתן סיוע וייעוץ לפעולות הכרוכות ביבוא אישי של הרכב מחו"ל לישראל." לכאורה שירות של ייעוץ וסיוע בלבד.

סעיף 5 קובע: "מוסכם בין הצדדים כי התמורה הנ"ל תהווה את עלות הרכישה והיבוא של כלי הרכב ארצה, לרבות מחיר כלי הרכב בחו"ל, הוצאות הובלה מחו"ל לישראל, מכס, מס קניה ומע"מ בישראל כפי שיעורם במועד חתימת הסכם זה 114% ובכפוף למדרגות המיסוי הירוק התקפות נכון למועד חתימת הסכם זה ובהתאם לחשבון הקניה של כלי הרכב וכל הוצאה אחרת שיש לשלם כדי שיכלי הרכב יימסר למקבל השרות בישראל בלבד. למען הסר ספק, יובהר כי על הרוכש חלות מלוא אגרות הרשוי והתקינה." בסעיף 6 אף נכתב: "מודגש כי המסים החלים על כלי הרכב חושבו בהסכם זה בהתאם לחשבונית הקניה המקורית של הרכב בחו"ל ושיעור המס הקבוע בחוק ביום חתימת הסכם זה." בכך נקבע מחיר הרכב לתובע ואין בלתו.

אין מחלוקת כי הנתבעים הם שהדריכו את התובע כיצד למלא את הטפסים לצורך שיחרור הרכב מהנמל ובכלל זה הדיווח למכס כאשר על סמך אותו דיווח ומסמכים המצורפים לו נקבע שיעור המס החל על ייבוא הרכב מחו"ל. הדרכה זו היא שירות הייעוץ (סעיף 2ב בהסכם ההיתקשרות) בגינו שילם לכאורה התובע לנתבעת 1 עמלה אשר שיעורה הוא התשלום הראשון אותו נידרש התובע לשלם לנתבעת (סעיף 4א בהסכם ההיתקשרות) (הודאתו של הנתבע 2 במהותו של תשלום זה - עמ' 71 בפרוטוקול שורות 13-14).

...

הנני להזכיר את אזהרת הפסיקה לפיה חיוב אישי של אורגן בחברה מהווה חריג נדיר לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת בין חברה לבעל מניותיה ולא מצאתי כי בנסיבות העניין התמלאו התנאים לקיומו של חריג זה. הנני דוחה את התביעה בגין עוגמת הנפש.

סוף דבר הוא כי הנני לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 42,438 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (22.7.20) ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובע הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בגין העיסקאות חוייבו התובעים ע"י רשויות המכס לשאת במיסוי בהקף של מאות אלפי ₪, מעבר לשעור המס שבו חוייבו מלכתחילה בגין העיסקאות, וזאת, לטענת התובעים בעטיה של היתנהלות הנתבעים, חרף הבטחת הנתבעים לכך שהתובעים ישלמו אך ורק את התמורה שסוכמה מולם, כשזו כוללת מסים "מלאים", והתחייבות הנתבעים לטפל בכל עינייני יבוא הרכבים, ובכלל זה, בסוגיית המיסוי.

לצורך הדיון שלפניי אבקש להיתמקד במסלול התמורה, כפי שזה מפורט בעיניין מוזס, לשיטת הנתבעים שם, כדלקמן: "הנתבעת (במקרה שלפניי – הנתבעים או החברה. י"פ) מעבירה את הכסף למוכר בחו"ל דרך המתווך (הדילר. י"פ), ומעבירה לו את הסכומים הנדרשים בגין הוצאות נוספות בקשר להובלת הרכב והיבוא לארץ. המתווך שולח את מיסמכי היבוא ישירות אל עמיל המכס, וכאשר לנתבעים אין כל נגיעה למסמכי היבוא. הרכב מגיע לנמל בארץ ובמקביל מגיעים מיסמכי היבוא מחו"ל מהמתווך ישירות לעמיל המכס, באמצעות דואר בינ"ל .

...

בגין העסקאות חוייבו התובעים ע"י רשויות המכס לשאת במיסוי בהיקף של מאות אלפי ₪, מעבר לשיעור המס שבו חוייבו מלכתחילה בגין העסקאות, וזאת, לטענת התובעים בעטיה של התנהלות הנתבעים, חרף הבטחת הנתבעים לכך שהתובעים ישלמו אך ורק את התמורה שסוכמה מולם, כשזו כוללת מסים "מלאים", והתחייבות הנתבעים לטפל בכל ענייני יבוא הרכבים, ובכלל זה, בסוגיית המיסוי.

משכך, אני קובע כי לנתבע אחריות במישור הנזיקי לנזקי התובעים ולתשלומים ששילמו לרשויות המכס, לאחר שהובטח להם כי לא יידרשו לשלם תשלומים נוספים ומסים נוספים.

אשר על כן אני מורה לנתבע 1 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד עם הנתבעים 2-3, שכנגדם כבר ניתן פסק דין כדלעיל, את הסכומים הבאים: הנתבע יישא בעלויות המכס ששילמה התובעת בגין רכב המרצדס קופה בסך של 185,577 ₪.

בנסיבות העניין ובשים לב לסכומי החיוב במכס, אני מורה לנתבע לשלם לשני התובעים סך כולל של 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם במסגרת ההליכים שהתנהלו נגדם ע"י רשויות המכס, כאשר בהקשר זה נתתי דעתי הן להליכי החקירה שאליהם הוזמנו והן להודעות הגרעון ולחיובים השונים שבהם חוייבו בחלוף 4 שנים ממועד העסקאות.

מוסכם בין הצדדים כי התמורה הנ"ל מהוה את מחירו של הרכב, לרבות מחיר הרכב בחו"ל, הוצאות הובלה וביטוח מחו"ל לישראל, מכס, מס קנייה ומע"מ בישראל כפי שיעורם במועד חתימת ההסכם (116%) ומדרגות המיסוי הירוק התקפות נכון למועד חתימת הסכם זה ובהתאם לחשבון הקנייה וכל הוצאות אחרות שיש כדי לשלם כדי שהרכב יימסר למקבל השרות בישראל בלבד.

במועד הרכישה הראה הספידומטר של הרכב שהרכב נסע 7,562 מייל, לכאורה ולאור כך שלא היה לרכב בעלים קודמים, בשל שימוש של הדילר בארה"ב. ביום 23.12.15 הגיש התובע רשימון יבוא על יבוא הרכב בו הצהיר כי הסכום ששילם עבור הרכב הנו 42,850 יורו.

(1) ההוצאות ששילם הקונה או שעליו לשלמן הקשורות בקניית הטובין כלהלן – (א) עמלות ודמי תיווך למעט עמלות קניה; לעניין זה, "עמלות קניה" – תשלומים שמשלם היבואן לסוכנו תמורת שירותי הייצוג בקניית הטובין שהסוכן מעניק לו בחוץ לארץ; (ב) עלות כלי הקיבול הנחשבים לעניין המכס כחלק בלתי נפרד מהטובין; (ג) עלות האריזה לרבות עלות העבודה ועלות חומרי האריזה; (2) הערך היחסי של השירותים ואמצעי הייצור המפורטים להלן, שסיפק היבואן, במישרין או בעקיפין, ללא תמורה או במחיר מוזל, בקשר לייצורם ולמכירתם לייצוא של הטובין – (א) חומרים, מרכיבים, חלקים ופריטים דומים, הכלולים בטובין; (ב) כלים, תבניות ופריטים דומים, ששמשו בייצור הטובין; (ג) חומרים שנצרכו והתכלו בייצור הטובין; (ד) הנדסה, פיתוח, עבודת אמנות, עבודת עיצוב תכניות וסקיצות, שנעשו מחוץ לישראל, ונדרשו בייצור הטובין; (3) תמלוגים ודמי רשיון המתייחסים לטובין, שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפין, כתנאי למכירת הטובין  בישראל על ידו; (4) ערכו של כל חלק שניתן ליחסו למוכר, במישרין או בעקיפין, בתקבולים הצפויים מכל מכירה של הטובין או משימוש בהם, שבוצעו לאחר מכירתם לייצוא לישראל; (5) העלויות שלהלן הכרוכות בהבאת הטובין לנמל הייבוא או למקום הייבוא – (א) עלות ההובלה של הטובין לנמל הייבוא או למקום הייבוא, למעט עלויות כאמור שנגרמו עקב נסיבות מיוחדות שאין ליבואן שליטה עליהן והמנהל קבע שאין לכלול אותן בערך העסקה; המנהל רשאי לקבוע כללים ותנאים לענין זה, לרבות סוגי טובין, סוגי הובלות  ושירותים אחרים; (ב) תשלומים עבור טעינה, פריקה וטפול, הקשורים בהובלת הטובין לנמל הייבוא או למקום הייבוא, ובכלל זה אגרות סבלות, אגרות סוורות ואגרות רציף; (ג) עלות הביטוח.

...

לאור כל האמור לעיל, לא מתקיימים התנאים שלא לחייב את התובע בתשלום סכום הגרעון.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע.

התובע ישלם לנתבעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ביום 7.6.18 קיבל התובע הודעת דואר אלקטרוני ממחלקת היבוא של הנתבעת ובו הודיעה לו הנתבעת שהרכב הגיע לנמל אשדוד.

בהתאם למדריך ליבוא אישי של רכב המצוי באתר האנטרנט של רשות המסים בישראל (להלן-"המדריך"), שיעור המס בגין הרכב, הכולל את מס הקניה, מכס ומע"מ עומד על 114% שהם 74,524 ₪, מהם יש להפחית 15,000 ₪ הנחה בגין מסוי ירוק, כך ששעור המס בגין הרכב היה צריך להיות 59,524 ₪.

...

טענות הנתבעת: בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את תביעת התובע מהסיבות כדלקמן: הנתבעת לא הייתה צריכה לממן את עלות המסים עבור התובע; כל טענות התובע לגבי הכופר צריכות להיות מופנות כלפי המכס; התובע הוא שחקן חוזר, ויש לו ידע ביבוא רכב, והנתבעת שלחה לו את המדריך; מי שדרש את הסיווג השגוי של הרכב היה התובע; התובע שילם את המסים שהיה חייב לשלם על פי החוק; אילו היה התובע חפץ לשלם סכומים מופחתים, היה עליו להגיש ערעור למכס; כל ההוצאות האחרות היה על התובע לשלם על פי דין.

לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את תביעת התובע נגד הנתבעת ככל שההיא מתייחסת לתשלום מסים ביתר ואי קבלת הנחה בגין מסמך המקור.

מכל האמור לעיל עולה שאכן נגרם לתובע נזק שאינו נזק ממון, אך סבור אני שהפיצוי הנאות בנסיבות העניין הינו 5,000 ₪ בלבד.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: את הסך 18,288 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.