מינוי מנהל עיזבון למכירת נכס זוגי

רקע המבקשת והמשיב ניהלו קשר זוגי במשך כשלוש שנים, ולא נישאו זה לזו.

לנוכח האמור, בית המשפט קבע כי קיים הסכם מכר תקף בין הצדדים, שמכוחו רכש המשיב זכויות בדירה; והורה על מינוי מומחה אשר יעריך את שווי הדירה לצורך חישוב הקף הזכויות כאמור.

דרישת הכתב בעיסקאות במקרקעין סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, קובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מיסמך בכתב". הלכה עמנו, כי דרישה זו איננה ראייתית גרידא, כי אם גם מהותית וקונסטיטוטיבית, שבלעדיה אין תוקף לעסקה כאמור (ראו, מני רבים: ע"א 726/71 גרוסמן את ק.ב.ק. שותפות רשומה נ' מינהלי עיזבון בידרמן, כו(2) 781 (1972); ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפרוק), פ"ד לג(2) 281 (1979); ע"א 986/93‎ קלמר‎ ‎נ' גיא, פ"ד נ(1) 185, 190 (1996) (להלן: עניין קלמר); ע"א 3158/20 אחי תקומה בע"מ נ' משולם, פס' 5.

בין עיסקאות במקרקעין לדיני השתוף הזוגי בעניינינו, בית המשפט לעינייני מישפחה קבע, כאמור, כי הייתה בין הצדדים הסכמה שבעל-פה, שלפיה המשיב ירכוש זכויות בדירה תמורת סכומי כסף שיעביר למערערת (להלן גם: הסכם המכר שבעל-פה); ובית המשפט המחוזי קבע, כי אין מקום להתערב במימצא עובדתי זה. אלא שבית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בעניינינו, מתן תוקף משפטי להסכם המכר שבעל-פה אינו מותנה בקיומו של מיסמך בכתב.

ממילא, בשום שלב לא נדונה בעניינינו השאלה, אם מתקיימים ביחס לבני הזוג דנן התנאים לתחולת חזקת השתוף (ויוער, כי דומה שלא בכדי נימנע המשיב מהעלאת טענה בדבר תחולת חזקת השתוף על הדירה, בהיותה "נכס חצוני", בהנתן התנאים שבדין לתחולת חזקת השתוף על נכסים מסוג זה; ובשים לב לכך שהקשר הזוגי בין הצדדים נמשך כשלוש שנים בלבד (ראו והשוו בעיניין זה: בע"מ 1983/23, פס' 58 וההפניות שם)).

...

בסך-הכל, במהלך התקופה שבין חודש מאי 2005 לחודש מרץ 2008 העביר המשיב למערערת סכומים המצטברים לסך של 349,091 ש"ח. בחודש נובמבר 2009 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה תביעה רכושית נגד המבקשת, שבמסגרתה טען כי נכרת בין הצדדים הסכם מכר בעל-פה, שלפיו המשיב ישלם לתקופה מסוימת את תשלומי המשכנתא שנטלה המבקשת, וכן יישא בעלות של שיפוצים שנערכו בבניין שבו נמצאת הדירה, ובתמורה ירכוש זכויות בדירה.

אם כן, משאין בענייננו מסמך בכתב, אשר מסדיר את הסכם המכר הנטען בדירה, ומשלא קמה בנסיבות דנן "זעקת הגינות" כאמור – המסקנה היא כי אין בענייננו הסכם בעל תוקף משפטי, שמכוחו רכש המשיב זכויות בדירת המערערת.

מעבר להסתמכות על פניית הצדדים ליועצת הפיננסית, קביעת הממצא העובדתי האמור הייתה כרוכה גם בהתרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט לענייני משפחה ממכלול הראיות והעדויות שנשמעו בהליך.

לפיכך, ובהינתן שאין זה מדרכו של בית משפט זה להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית, לא כל שכן במסגרת דיון ב"גלגול שלישי" (ראו, מני רבים: בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית, פס' י"ז (23.6.2009)); וכי הכלל האמור מקבל משנה תוקף, כאשר הקביעה העובדתית הנדונה הייתה כרוכה גם בהתרשמות בלתי אמצעית מעדים (ראו, מני רבים: רע"א 2324/07 ברנס נ' לבדנסקי, פס' ז' (17.12.2007)) – הרי שלא ראיתי להתערב בקביעה העובדתית בדבר קיומו של ההסכם שבעל-פה. סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, במובן זה שתבוטל הקביעה שלפיה המשיב רכש 7% מהזכויות בדירה.

המיגרש היה בבעלות חברה עוד לפני נישואיהם והבנייה של הבית מומנה ממכירת בתים אחרים שניבנו קודם על המיגרש שלצורך בנייתם החברה נטלה משכנתא עוד לפני נשואי הצדדים.

לכן, צ' אינה שותפה בבית "אולם היא שותפה בזכויות ובנכסים של החברה שנצברו בתקופת הנישואין. אשר לב'ק', שהוא אחד מנכסי החברות ודינו כדין שאר נכסי החברות כאמור לעיל. לאור האמור, יש למנות מומחה שיבחן מהם ריווחי החברות כאמור". תמצית טענות ילדי א' בערעוריהם (עמ"ש 32033-07-22 ועמ"ש 32237-07-22) בית המשפט קמא "איין" את ההליכים שהתקיימו כעשרים שנה, ביטל את הקביעות העובדתיות של המותבים הקודמים ויצר "תשתית עובדתית" חדשה שהביאה לתוצאה מוטעית.

מצוואה זו עולה שא' ראה במניות y חלק מרכושו ועזבונו שהרי אם המניות עברו עוד בחייו באופן אמיתי לילדיו, מדוע הוא מוריש אותן לצ' ולילדיו? ברור גם מהצוואה, שא' ראה את מניות y כחלק מנכסיו והדבר מחזק את טענת צ' שהעברת המניות ע"ש ילדיו היתה למראית עין בלבד.

פרופיסור שחר ליפשיץ בספרו השתוף הזוגי (2016) בעמודים 187-185 (להלן: השתוף הזוגי), מציין שני חריגים לכלל של "טעם הפרי כטעם העץ" הקובע כי דין פירות הנכסים שאינם בני איזון כדין הנכסים: "ככלל, יש לשמר את ההבחנה בין נכסי המאמץ המשותף לנכסים החיצוניים גם כשמדובר בפירותיהם של הנכסים הללו, בהשבחה טבעית שאינה דורשת מאמץ של מי מבני הזוג בזמן הנישואים או בתחליפים של נכסים פרטיים... עם זאת יש לקבוע שני חריגים לכלל היסודי הקובע כי דין הפרי - השבח והתחליף - כדין העץ. על פי החריגים הללו, פירות, השבחה ותחליפים של נכסים חצוניים ייחשבו בכל זאת לנכסים בני איזון בשני מצבים: המצב הראשון הוא של השבחת הנכס הפרטי הדורשת מאמץ מתמשך במהלך הנישואים, כגון טפול בתיק השקעות על ידי הבעלים הרשום המטפל בתיקו האישי כחלק מעבודתו המקצועית, השבחת ערך של חברה פרטית על ידי בעל מניות העובד בחברה באופן שעבודתו מסוגלת להשפיע על ערך המניות שלה, או השבחה והשכרה של נדל"ן הנעשית במהלך הנישואים בהקף רחב הדורש הקדשת זמן ומומחיות. במצבים מעין אלה יש לראות את תוספת הערך כפרי מאמץ משותף שיש לכלול באיזון המשאבים, ואילו הנכס עצמו (ללא התוספת) אינו בר איזון. המצב השני הוא של שתוף בן הזוג, כלומר שתוף מי שהנכסים החיצוניים אינם רשומים על שמו, בניהול הנכסים החיצוניים, עירבוב הפירות המופקים מהנכסים החיצוניים עם הנכסים המשותפים או עירבוב תחליפי הנכס החצוני עם כלל הנכסים הזוגיים – כל אלה ילמדו על כוונת שתוף בפירות הנכסים החיצוניים או אפילו בנכסים החיצוניים עצמם, ולכן השבח, הפירות והתחליפים ייחשבו משותפים". ראו גם: עמ"ש 25798-02-21 פלוני נ' פלונית (23.2.22); נ' שלם יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה (מהדורה שנייה, תשע"ט-2019) עמ' 354-349.

...

לכן "העברת המניות לילדיו הייתה פורמאלית בלבד, הנתבע היה ונשאר הבעלים בפועל של החברות". למרות שלא ידועה הסיבה שבגינה א' העביר את המניות לילדיו, מהראיות עולה שהרישום "נעשה לכאורה בלבד, בעוד הבעלות הממשית בחברות, על מלוא נכסיהן ורווחיהן, נשארה בידי הנתבע ובמאזן ההסתברות שוכנעתי כי המסמך נחתם ע"י הנתבע וילדיו ודווח לרשויות המס, כפי שנטען ע"י התובעת". לכן, "רווחים זכויות ונכסים שהתקבלו אצל החברות בתקופת הנישואין, משותפים לשני הצדדים והתובעת זכאית למחציתם". בכל הנוגע לבית – הבית היה שייך לחברת x והועבר לילדי א' בשנת 1986.

אני סבור שבמקרה דנן, יש להפעיל את שני המבנים המשפטיים ולקבוע שצ' היתה זכאית למחצית משווי הזכויות בבית.

לפיכך, אני סבור שצ' עמדה בנטל להוכיח שהבית הוא נכס משותף שצריך להיכלל במסגרת איזון המשאבים של נכסי בניה"ז. זאת, הן מכוח העובדה שמדובר בנכס שעיקרו מומן מכספים שמהווים רכוש משותף (הפירות והרווחים שהתקבלו מהחברות) ולפיכך הבית הוא נכס "חדש ועצמאי" שנוצר מהשבחת הנכס החיצוני, והן מכוח העובדה שהוכחה כוונת שיתוף ספציפי בבית.

סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעורים של ילדי א' ולקבל את הערעור של ילדי צ'.

לגירסתו, גם לאחר המשבר הזוגי בהמשך לו עזבה את חדר השינה המשותף, המשיכו הצדדים להתגורר יחד תוך שהיה מפרנס יחיד עד ליום עזיבת התובעת (13.9.21) ופתיחת ההליכים כנגדו.

עובדה זו מקבלת חזוק אף מטענת התובעת ולפיה נטלה הלוואות לכסוי חובות העסק וכן שכספי מכירת החנויות בסך 125,000 ₪ הועברו בנאמנות לאחותה "לצורך ניהול מו"מ לסגירת חש' העיזבון ***" (ס' 15 לסיכומי התשובה).

ככל שלא יעלה בידיהם לעשות כן, ימונה כונס נכסים לצורך ביצוע המכירה וחלוקת התמורה כקבוע בפסק דין זה. הליך כנוס הנכסים, ככל שיכנס לתוקף, יבוצע בלישכת ההוצאה לפועל, תחת הוראות כב' רשם ההוצאה לפועל, אשר יהא מוסמך בכל הקשור להליך, ובכלל זה קביעת זהות כונס הנכסים, מתן הוראות, שכר טירחה, החלפת כונס הנכסים במידת הצורך, וכיו"ב. התמורה שתתקבל ממכירת הבית, לאחר החזר הלוואת המשכנתא שנותרה לתשלום וניכוי כל ההוצאות ו/או העיקולים מכל מין וסוג שהוא הכרוכות במכירתו, תחולק בין הצדדים בחלקים שוים, ובכפוף להוראות כל דין.

...

לאור כל האמור, ובשל פעולתו הערמומית של הנתבע להונאתה, יש לקבוע שאינה שותפה לחובות העיזבון ולהסכם היורשים; כמו כן יש לפסוק בחלוקה בלתי שוויונית את נכסי הצדדים לפי סעיף 5(א)(1) וסעיף 8 לחוק יחסי ממון התשל"ג 1974 (להלן: "החוק"); זאת ועוד, יש לפסוק לטובתה מזונות אישה, ומפאת מגבלת עמודים לא פירטה טענותיה לתביעה זו; עוד עותרת לאשר את חוות דעתו הראשונה של האקטואר, ולקבוע שזכאית לזכות ראשונים לרכישת הדירה עפ"י חו"ד השמאי ובקיזוז 170,000 ₪ בגין שיפוץ ותוספת לא חוקית למחסן; בנוסף, יש לדחות את תביעת הנתבע על כל רכיביה ולפסוק לחובתו הוצאות כבדות לרבות שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ. לטענות הנתבע עבד בעבודות מזדמנות עד אשר החל לעבוד כשכיר בעסק שהיה בבעלות הוריו.

בית הצדדים: כקבוע בסעיף 83 לפס"ד, אני מורה על פירוק השיתוף בבית מגורי הצדדים הידוע בגוש 11563, חלקה ***, תת חלקה 1 והנמצא ב***, בדרך של מכירה.

נוכח המועד שחלף למן היום בו נערכה השמאות, אני מורה כי על עדכון חוות דעת השמאי דן ברלינר.

ככל ותתגלע מחלוקת בשאלת גובה התשלומים, אני ממנה את רו"ח אבי כהן כמומחה מכריע לעניין זה. מזונות אישה: כקבוע בסעיפים 86-87 לפס"ד, תביעת התובעת נדחית במלואה.

בדו"ח המנהל המיוחד מיום 19.06.2019 שהוגש לקראת דיון בעיניינו של החייב, נטען, בין היתר, כי החייב לא גילה למנהל המיוחד במסגרת חקירתו מידע מהותי, אותו גילה המנהל המיוחד רק לאחר בדיקה שביצע בעינייני החייב, בין היתר, ברשתות החברתיות פייסבוק ואינסטגרם, שיש בו להשפיע על גורלו של הליך זה. כך, בעקבות הבדיקה, נתגלה למנהל המיוחד כי לחייב נולד בן שבועות ספורים לאחר החקירה וכי הוא מנהל משק בית משותף וחיי מישפחה עם זוגתו ואם בנו, הגב' ורוניקה יופה, בנגוד לטענת החייב כי אין בין השניים יחסים זוגיים, וכל היחסים ביניהם מסתכמים בשותפות בדירת המגורים השכורה.

החייב בתגובתו קובל על היתנהלות המנהל המיוחד בטענה כי האחרון אינו מבצע את עבודתו כנדרש בדין ובכתב מינויו.

כך, לא המציא החייב את המסמכים שנידרש על ידי המנהל המיוחד, לרבות מסמכים ומידע אודות עיזבון אביו המנוח, מסמכים ומידע לגבי מכירת הנכסים כפי שנתבקש במסגרת חקירתו על ידי המנהל המיוחד, גם לא במסגרת תגובתו לבקשה.

...

סבורני כי התנהלות החייב מלמדת על חוסר תום לבו, המשתרע טרם פתיחת ההליך ולאחריו, אשר מביאה למסקנה כי יש לקבל את עמדת המנהל המיוחד לביטול ההליך.

לאור זאת, אין מנוס אלא להורות אף על ביטול ההליך הנוכחי.

כאמור עמדת הכנ"ר תומכת במסקנה זו. לאור האמור, אני מורה על ביטול ההליך.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 16.05.2019 הגישו התובעות בקשה למינוי מנהל עזבון זמני לשם שמירה על נכסי העזבון ולצורך הגשת תביעות לקבלת תגמולי ביטוח.

לטענת הנתבעת, המנוח והיא ניהלו קשר זוגי ממושך ומחייב, הן בהיבט האינטימי, הן בהיבט הרגשי והן בהיבט הכלכלי, אשר מצא ביטויו, בין היתר, באלה: המנוח העניק לה טבעת ביום הולדתה והציע לה נישואין כשנה טרם פטירתו.

3  המנוח תיכנן למכור את דירתו ולרכוש תחתיה נכס שיהא משותף לשניהם.

...

( מיום 06.02.2019 שוכנעתי, אפוא, כי מערכת היחסים אותה ניהלו המנוח והנתבעת לא כללה ניהול משק בית משותף, כי אם סיוע כספי וכלכלי שהעניק לה המנוח בלא כל היבט שיתופי או הדדי שהוא בפן הכלכלי.

למען הסר ספק יובהר ויודגש, כי האמור לעיל בכל הנוגע לאופי שנשא הקשר בין המנוח והנתבעת נכתב למעלה מן הצורך, שעה שמצאתי, כי חל בענייננו הכלל בדבר השתק שיפוטי, וכי הנתבעת מושתקת מלטעון שתי הטענות שבבסיס ההתנגדות למתן צו הירושה, ומשכך ממילא דין ההתנגדות להידחות.

סוף דבר נוכח האמור לעיל בהרחבה, דין ההתנגדות שהגישה הנתבעת למתן צו הירושה אחר עיזבון המנוח – להידחות.