מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

מינוי מנהל לעיזבון בניגוד לרצון היורשים

בהליך בע"מ (בע"מ) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

המשיבים מכירים בכך שרצון המנוחה הוא נקודת המוצא למינוי מנהל עזבון, אך טוענים כי המינוי נוצר כתוצאה מהפעלת שיקול-דעת שפוטי, הבוחן גם משתנים נוספים – ביניהם נחיצותו של מנהל לעזבון וקיומם של יחסים עכורים בינו לבין היורשים.
...
הכרעה לאחר עיון בבקשה ובתשובה על נספחיהן, לא ראיתי להיעתר לבקשה.
המלומד ש' שילה מונה מספר מקרים בהם יטה בית המשפט לחרוג מרצון המנוח ולא למנות את המנהל שייועד על-ידיו (שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 כרך ג' 138 (2002)): "אמנם, גם היום יש עדיפות עליונה למי אשר מונה בצוואה, אולם בעקבות תפיסת החוק, אשר מכתיבה את תפיסת בית המשפט, ולפיה המינוי הנו לעולם מינוי של בית המשפט, מקפידים פחות על מילוי מצוות המוריש ומוכנים ביתר קלות – אם כי לא בקלות יתר – להתעלם מקביעתו [...] כאשר היחסים בין המעוניינים בדבר משובשים ביותר, בית המשפט לא יהסס לחרוג מציווי המצווה ולהורות שאדם אחר, אשר לא הוזכר על ידי המצווה, ימונה כמנהל עיזבון [...] כשהיורשים מגיעים להסכם ביניהם שהם אינם מעוניינים במנהל עיזבון, בית המשפט ייטה להיעתר לבקשתם אף אם המוריש קבע בצוואתו שפלוני יתמנה כמנהל עיזבונו". והנה דברי המלומדים ש' שוחט, נ' פינברג וי' פלומין (בספרם דיני ירושה ועזבון 211 (2014) (להלן דיני ירושה ועזבון)): "[...] יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו ולא ימנה למנהל עזבון [...] אם כל שיתוף פעולה בין מנהל העזבון המומלץ או המיועד ובין 'המעוניינים בדבר', שהם בדרך כלל היורשים, נדון לכישלון בשל חוסר אמון בסיסי, כך שכל פעולה שלו תביא לחיכוכים ולמעורבות יתרה של בית המשפט". אף לי נזדמן לומר, בגלגול קודם של פרשה זו, כי "על פי הדין, מקום שהשתכנע בית המשפט כי היחסים בין הממונה בצוואה לבין היורשים משובשים ביותר, יטה שלא למנות, וזאת במסגרת סמכותו מכוח סעיף 81 לחוק הירושה, שלכך, בין השאר, נועד [...]" (בע"מ 7081/14, פסקה ט').

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

סעיף 155(ד) קובע: "בענין שהובא לפני בית דין דתי בהתאם לסעיף קטן (א), מוסמך בית הדין הדתי גם למנות מנהל עיזבון ולחלק נכסי העיזבון, ויחולו סימנים א' עד ה' לפרק השישי, למעט סעיפים 105 ו-106, ובכל מקום בסימנים אלה שמדובר בבית המשפט יראו כאילו מדובר בבית דין דתי". מכאן, שלבית הדין הרבני הייתה סמכות לאשר את הצוואה, ולדון בבקשת הגב' ויינשטיין להשכיר את מחצית הגג שהיה שייך לעזבון בעלה, ולאחר פטירתה היה אמור לעבור להקדש לפי רצונם המשותף של המורישים.
לטעמי, הצדדים להסכם השכירות לא היו רשאים לסטות מהחלטת בית הדין הרבני, ולקבוע תנאים אחרים לתום התקופה, שלא אושררו בבית הדין, ודין הסעיפים שנכתבו בנגוד להחלטת בית הדין - להתבטל.
...
על אף שפעולת מכירת ההקדש מעוררת תהיות, לאור המפורש בצוואה ההדדית כי ההקדש שייהנו ממנו המוסדות יהיה "הקדש עולם" שאסור למכרו או להחליפו (סעיף 5 לעיל), טענה זו היא במישור היחסים שבין ההקדש למבקש, ועל כן אין מקום להידרש לה בהליך זה. סוף דבר על יסוד האמור – דין המרצת הפתיחה להתקבל.
הסכם השכירות שנחתם ביום 22.6.1959 פקע, ומכאן שדין ההערה בדבר השכירות שנרשמה במרשם המקרקעין ביום 22.6.1959 – להימחק, וכך אני מורה.
המשיב ישלם למבקש הוצאות הליך זה ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

בעיניין זה, התובעת מבקשת כי ביהמ"ש דנן יקבע שלכב' השופטת "אסור היה לידון בעירעור בגלל מעורבותה הקודמת" וכן, לקבוע כי "פרשנותה של כב' השופטת לסעיף 81 לחוק הירושה היא לא רק שגויה אלא גם מתנשאת ושאין לשופט שיקול דעת למנות מנהל עיזבון בנגוד לרצון המנוח" (סעיף 39 לכתב התביעה).
...
לפיכך, התביעה כנגד המדינה נדחית גם מהטעם של העדר עילה.
לסיכום, לאחר שמצאתי כי למדינה עומדת הגנת החסינות המהותית, ולאור כך שאין בכתב התביעה וצרופותיו ולו תשתית ראייתית בדוחק לעילת התביעה הנטענת נגד מי מהנתבעות – אני מורה על דחיית התביעה על הסף.
היות שמצאתי כי מדובר בתביעה מופרכת שהוגשה ללא כל בסיס עובדתי או משפטי, תוך הכפשת מותבים שיפוטיים ובשפה מבזה, וגרמה בזבוז זמן ומשאבים לנתבעות, אני מורה כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בגין הצורך בניהול הגנתן, בסך 10,000 ₪ כל אחת.

בהליך ת"ע שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

עפ"י הפסיקה ניתן למנות מנהל עזבון ניטראלי, בנגוד לרצון המנוחה, אם קיים מצב של ניגוד עניינים וכאשר היחסים בין המעוניינים בדבר משובשים וכל שתוף פעולה בין מנהל העזבון המיועד לבין המעוניינים בדבר נדון לכשלון בשל חוסר אמון בסיסי.
אין חולק, כי מינויו של אח ג למנהל עזבון מקיים את רצונה של המנוחה, כאשר במקרה דנן, רצון המנוחה נלמד לא רק מהצוואה עצמה, אלא גם מתצהירה של עורכת הדין, שערכה את הצוואה, שהצהירה על כך שהמנוחה ראתה באח ג אדם אחראי, הגון וישר שיש לו את הכישורים המתאימים לקחת על עצמו את התפקיד הנ"ל. אמנם, במועד מתן צו קיום הצוואה, לא מונה אח ג כמנהל עזבון, אלא שאין מחלוקת שבסמוך למועד מתן צו קיום הצוואה, חתמו כל היורשים על ייפוי כח הממנה את אח ג לטפל בעינייני העזבון, ומכאן שבאותה עת, כל היורשים הביעו בו אמון.
...
לסיכום נטען, כי אין מקום למינוי מנהל עיזבון נוכח העשייה הענפה של אח ג, אולם אם יוחלט למנות מנהל עיזבון, כי אז יש למנות את אח ג עפ"י רצון המנוחה ולהגדיר את שכרו.
בסיום הדיון נקבע כי החלטה בדבר מינוי מנהל עיזבון וחלוקתו תישלח לצדדים, ומכאן החלטתי זו. סעיף 81 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 קובע כדלקמן: " קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית המשפט או הרשם לעניני ירושה, לפי הענין, אותו אדם כמנהל עזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית המשפט או הרשם לעניני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו". יצוין, כי בעוד שבתחילת ההליך, המבקשות עמדו על הצורך בניהול מנהל עיזבון ואילו המשיבים סברו כי ניתן לייתר את המינוי ולאפשר לאח ג לפעול באופן לא פורמאלי, הרי שבדיון האחרון נטען גם ע"י המשיבים, כי עקב חוסר שיתוף הפעולה מצד המבקשות, לא נותרה ברירה אלא לקיים את רצון המנוחה ולמנות את אח ג כמנהל עיזבון.
לפיכך, אני ממנה את אח ג **** כמנהל עיזבון קבוע של עיזבון המנוחה אלמונית ז"ל. צו פורמלי ייחתם בנפרד, לאחר שמנהל העיזבון יפקיד ערובה לכיסוי כל נזק שיגרם בגין עבודתו כמנהלי עזבון, זאת בהתאם לתקנה 35 לתקנות הירושה.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2006 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

על פי סעיף 6 לחוק הירושה אין לחייב אדם לקבל ירושה בניגוד לרצונו והוא יכול להסתלק מזכותו לרשת לפי סעיף 6(ב) הוא נחשב כאילו לא היה יורש מלכתחילה.
אין לקבל את טענת ב"כ העוררות כי כשמונה כמנהל עיזבון המורישה ביום 22.6.04 הוקנו לו הזכויות בעיזבון על ידי היורשים, דב קופרמינץ ז"ל והנכדה, מהטעם שבתאריך המינוי היו העוררות בעלות הזכות בעיזבון שירשוה עם פטירת אביהם המנוח, דב קופרמינץ ב-8.9.03, במועד המינוי היו בעלי הזכויות בעיזבון המורישה העוררות כיורשות של אביהם והנכדה והם שהקנו את הזכויות למנהל העיזבון.
...
אין חולק כי התנאי השני בסעיף הקובע ש"לפני פטירתו היה המוריש בעליה של דירת מגורים אחת בלבד" לא נתקיים בענייננו, כך שאין להחיל לגבי העוררות את הפטור ממס שבח על פי סעיף זה. אנו מחליטים לדחות את הערר ומחייבים את העוררות יחד ולחוד, לשלם למשיב את הוצאות הערר ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מתאריך מתן פסק דין זה ועד לתשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו