בפניי בקשה של בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") למימוש משכנתא, לאכיפת שיעבוד שוטף ולמינויו של עו"ד גיל הירשמן ככונס נכסים קבוע על נכסי מרכז רפואי אניטה בע"מ (להלן: "החברה"), לרבות במקרקעין, הידועים כגוש 10863, חלקה 42 (להלן: "המקרקעין").
בקשת הבנק למינוי כונס נכסים זמני נעתרה בהחלטה מיום 12/03/15 ועו"ד גיל הירשמן מונה ככונס נכסים זמני על נכסיה וזכויותיה של החברה, מכוח אגרת החוב והמשכנתא, והדיון במעמד הצדדים נקבע ליום 22/03/15.
...
ובלשונו:
"לפיכך מקובלת עלי הקביעה כי כאשר שווי הנכס המשועבד עולה על גובה החוב לנושה המובטח קיים לכאורה ניגוד עניינים פוטנציאלי בין הנושה המובטח לבין בעל התפקיד בהליכי חדלות הפירעון, האמון על האינטרס של כלל הנושים (ובמיוחד על האינטרס של הנושים הבלתי מובטחים), אשר מצדיק פיקוח מצד בעל התפקיד בהליכי חדלות הפירעון על הליכי המימוש".
עוד קבע בית המשפט העליון בהקשר זה כדלקמן:
"לפיכך, במקרים שבהם שווי הנכס המשועבד עולה על גובה החוב לנושה המובטח, ראוי שבית המשפט של חדלות פירעון יפקח – באמצעות בעל התפקיד (הנאמן או המפרק) – על אופן המימוש של הנכס המשועבד, על מנת לוודא שמימוש הנכס ייעשה באופן הראוי ביותר על מנת להשיא את התמורה לטובת כלל הנושים. זאת ועוד, במקרים חריגים עשוי בית המשפט לסבור כי לא די בפיקוח של בעל התפקיד בהליך חדלות הפירעון וכי קיימת הצדקה למינויו כבעל תפקיד נוסף לצד כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח. עם זאת, ראוי להישמר מפני הרחבה לא זהירה שכזו אשר עלולה בסופו של דבר להוביל ל"הפקעה" מלאה של כוחו של הנושה המובטח בשם האינטרס של הנושים הבלתי מובטחים.
לאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים ולאור הכללים והעקרונות שהוצבו בפסק דין ששון של בית המשפט העליון, סבורני, כי נסיבות המקרה אכן מחייבות להורות על מינוי משותף ככונסי נכסים, הן של ב"כ הנושה המובטח, והן של המפרק הזמני של החברה, המצויה בהליכי פירוק, למימוש נכסי החברה ופעילותה.
אשר על כן, הנני מורה על מינויו המשותף של המפרק הזמני, עו"ד ליאור מזור, לצדו של כונס הנכסים הזמני מטעם הבנק, עו"ד גיל הירשמן, ככונסי נכסים קבועים, לצורך מימוש זכויות ונכסי החברה, לרבות נכס המקרקעין.
