מינוי בורר לפי תקנון אגודה שיתופית

לפי תקנון האגודה (נספח 4 להמרצת הפתיחה), הגורם המיועד להכריע בסכסוכים הוא "משפט החברים של ההסתדרות הכללית", אלא שגוף זה עבר מהעולם, והבורר מונה בידי הרשם לפי תקנה 2א(ו) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב-1972 המורה כי: "אגודה שסיווגה כמושב עובדים ונקבעה בתקנותיה הוראה שלפיה ייושבו סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה על ידי רשות או מוסד של תאגיד אחר בדרך של בוררות, ואותם רשות או מוסד חדלו מלהתקיים - בין אם אותו תאגיד הקים גוף אחר במקום אותם רשות או מוסד ובין אם לאו - ייושב הסיכסוך על ידי בורר שהוסכם על ידי הצדדים. לא הגיעו הצדדים לידי הסכמה לגבי הבורר תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הגיש התובע את התביעה לנתבע ייושב הסיכסוך על ידי בורר שנתמנה על ידי בית המשפט המוסמך על פי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, או על ידי בורר שנתמנה על ידי הרשם, הכל לפי בחירת התובע". משאין מחלוקת בנושא תוקף התקנה האמורה (וראה האמור ב"הודעת הבהרה לבית המשפט" מטעם המבקשים מיום 15.03.2015), בית המשפט אינו נידרש לידון בו [רע"א 1158/12 נהיר נ' ברמץ, פסקה 14, ניתן ב-20.05.2012; ע"א (חי') 4914-10-13 רובין נ' עבדון – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, 25.07.2014].

...

משיבים 2 הגישו הודעה בה ציינו כי "ההחלטה על מינוי הבורר... התקבלה על ידי רשם האגודות השיתופיות... המשיבים 2 לא היו צד להחלטות אלו אלא פעלו על פי הוראת המשיב 1 [האגודה – י.ש.] ובהנחייתו... אין למשיבים 2 כל עמדה ביחס לשאלת חוקיות מינויו של הבורר ו/או סמכותו לדון בסוגיה שבמחלוקת, וממילא יכבדו כל החלטה של בית המשפט... אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, מבקשים המשיבים 2 כי בית המשפט הנכבד יורה על מחיקתם מן ההליך". משיבים 5 חתמו על מסמך בנוסח זהה (כאשר במספר מקומות הוחלף הכיתוב "משיבים 2" ב"משיבים 5" ובחלקם לא).

התוצאה אני דוחה את עתירת המבקשים.

בכתב המינוי נכתב, בין היתר, כי מדובר במינוי בורר על פי חוק הבוררות וכי על פי תקנון האגודה, אין לרשם האגודות השיתופיות סמכות למנות בורר.

...

לעניין טענות המבקש באשר לכתב המינוי שהוצא לבורר על ידי עו"ד רוזנטל, אציין כבר עתה כי אין בדעתי להידרש כלל לשאלה האם הפגם שנפל בכתב המינוי הינו פגם טכני או מהותי ולשאלה האם היה בהסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים כדי לרפא פגם זה. אני סבור כי לנוכח התנהלותו של המבקש במהלך הליך הבוררות כולו, הוא מנוע מלהעלות טענות נגד מינויו של הבורר [ראו והשוו: בג"ץ 1914/08 אטיאס נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 5.5.2008) (להלן: עניין אטיאס)].

לנוכח כל האמור, איני סבור כי יש מקום ליתן רשות ערעור ולבטל החלטתו של בית המשפט המחוזי ואת פסק הבוררות ואף איני סבור כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בבקשת המבקש לביטול פסק הבוררות.

לפיכך, הבקשה נדחית.

מעבר לכך, טענה התובעת כי אופי הבוררות הנכון הוא בדרך של בוררות זבל"א כנדרש על פי תקנון האגודה.

כך, בטרם הגשת התביעה, פנתה התובעת לנתבעת במטרה לפתוח בהליך בוררות, עפ"י המנגנון הקבוע בתקנון האגודה השיתופית (דהיינו: בוררות זבל"א).

מעבר לכך, עפ"י ההלכה הפסוקה "תניית בוררות הכלולה בחוזה שבוטל לא בהכרח מתבטלת בצוותא חדא עמו. פסקתי בעבר, כי תניות בוררות, מעצם טיבן וטבען, נועדו לחול במקרים רבים גם במקרה של ביטול החוזה ולחייב את הצדדים לחוזה גם לאחר ביטולו... ככלל יש לתת תוקף להסכמת הצדדים לקיים הליך בוררות, ורק שיקולים כבדי משקל יצדיקו דחייתה של בקשה למינוי בורר כאשר הוסכם על כך מראש בין הצדדים" (רעא 8456/17 מדיקל קוונט בע"מ נ' מ.ב. מזור יעוץ ושירותים בע"מ (16.1.2018); ראו גם: רעא  7030/08 אחיסמך מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' עטורה השקעות בע"מ (17.9.2008)).

...

מבלי לקבוע מסמרות, אעיר, כי לא שוכנעתי כי העובדה שהסכם השכירות נחתם כאשר דמי השכירות שנקבעו בו אינם מבוססים על חוות דעת שמאית גוררת את בטלותו של ההסכם מדעיקרא, וודאי שאין הדבר כך מקום בו פעלו הצדדים בהתאם להסכם משך שנים, גם לאחר שמונה הוועד הממונה (עד שגילה לטענתו את הכשלים שנפלו בחתימת ההסכם).

אין בידי לקבל טענה זו. מעיון בתכתובות בין הצדדים עובר להגשת התביעה, עולה כי אין ממש בטענה כי הנתבעת התעלמה מפניות התובעת להפנות את ההליך לבוררות.

סוף דבר, משמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק הבוררות, ומשלא מצאתי טעם מיוחד שלא לכבד את תניית הבוררות הקבועה בהסכם השכירות, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק זה בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות.

לחלופין, גרס המבקש - וזוהי טענתו גם בבקשה דנן - כי ככל שיקבע כי הליך הבוררות היתקיים כדין מכוח תקנון האגודה והוראת סעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות, אזי יש לאפשר לו למצות את הליכי העירעור לפני ועדת בוררים, לפי סעיף 159 לתקנון האגודה.

אוסיף, כי טענת המבקש לפיה הגוף הממונה על מינוי ועדת הבוררים לפי תקנון האגודה אינו קיים שנויה במחלוקת בין הצדדים ונטענה לפני בעלמא וללא כל תימוכין.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

לעניין זה יפים דבריו של בית המשפט קמא אשר הטעים כי: "המשיב [המבקש – ח"מ] בהתנהלות זו, כמו גם לאורך כל השנים בהם תלוי ועומד הסכסוך בינו לבין המבקשים [המשיבים – ח"מ], עושה כל שלאל ידו כדי למשוך הליכים ולדחות את קץ פינוי המקרקעין השייכים למבקשים. טענותיו מן היקב ומן הגורן נועדו אך ורק למשוך הליכים להכביד ולדחות את הקץ, ולא עוד. הבוררת הנכבדה אמרה דבריה והגיעה העת שהמשיב יפנה את הקרקע בה הוא מחזיק ויחזירה למבקשים." אשר על כן, הבקשה נדחית.

בסעיף 158 לתקנות האגודה השיתופית מוגדר כי "ברית פיקוח" היא: "בחן" ברית פיקוח של אגודות שיתופיות בישראל אגודה מרכזית בע"מ. סעיף 160(ג) לתקנות האגודה השיתופית, אשר כותרתו היא "דיני מדינת ישראל" קובע כדלקמן: תקנון זה מהוה הסכם לפיו האגודה וכל אחד מחבריה מסכימים מראש להחיל את דיני מדינת ישראל על כל עניניהם לרבות כל עסקי האגודה ופעולותיה וכל הנובע מהוראות תקנון זה. כמו כן מתחייבים האגודה וכל אחד מחבריה להתדיין למרות האמור בכל דין בפני המוסדות השיפוטיים הישראלים, לרבות בוררות עפ"י תקנון זה. לא היינו נדרשים לנושא תקנון האגודה השיתופית אילמלא טענו מצפה שלם חזור וטעון כי סעיפים 149 ו-160(ג) לתקנון האגודה השיתופית מהוים מקור להכפפת האגודה השיתופית לבוררות דנן.

יתירה מזאת, הדרך למינוי בורר לפי סעיף 149 האמור היא רק באמצעות פניה לרשם האגודות השיתופיות או לברית הפיקוח.

...

לאור כל האמור ולאחר עיון מעמיק בכתבי טענות הצדדים, מצאתי כי במקרה דנן אין צורך בחקירות המצהירים.

למותר לציין כי מצפה שלם לא נהגו בדרכים האמורות - ולא בכדי: התיאוריה של השלכת הוראות תקנון האגודה השיתופית על ענייננו ככזו המובילה בסופו של דבר להכפפת האגודה השיתופית לבוררות המתנהלת בפני כב' השופט בדימוס איתן אורשנטיין היא תיאוריה התלושה מהוראות התקנון ומהגיונם של דברים.

התוצאה הבקשה נדחית.