מינוי אורולוג מטעם בית המשפט: סמכות והליכים

בד בבד עם כתב התביעה ביקש התובע למנות מומחים בתחומי הנוירולוגיה, אורתופדיה, אורולוגיה, פסיכיאטריה, אימונולוגיה ושקום.

התובע מלין עוד על כך שחוות הדעת הפרטית שהגיש נפסלה, ואולם גם הרדיולוגים שבדקו את הבדיקות אינם מומחים מטעם בית המשפט ולפיכך יש לטענתו למנות רדיולוג מטעם בית המשפט.

לטענת התובע משהעידה המומחית שאין ביכולתה המקצועית או בסמכותה כנוירולוגית מומחית לפענח בדיקות דימות, על בית המשפט לרפא את הפגם ולמנות מומחה רפואי אשר מסוגל מבחינה מקצועית לפענח עבור בית המשפט את בדיקות הדימות הגולמיות, כפי שמוצגות בבדיקות.

דיון והכרעה החלטה זו ניתנת כאשר תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כבר בתוקף, ואלה מלמדות שבית המשפט אמור לשאוף לקיים הליך שפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסיכסוך, הכל בהיתחשב גם באינטרסים ובאיזון הנידרש למול מכלול המתדיינים בפניו.

...

בניגוד מוחלט לפענוח אותו מציעה באת-כוח התובע, בתיק הרפואי אין כל פענוח או מסקנה המתיישבת עם פגיעה בחוט השדרה עקב התאונה, נהפוך הוא, בדיקת EMG שנעשתה סמוך לתאונה הייתה תקינה, רק לאחר מכן ובחלוף השנים בדיקה נוספת נמצאה בלתי תקינה, כאשר המומחית הסבירה שמדובר במהלך התדרדרות טבעי כתוצאה ממצבו של התובע ללא קשר לתאונה בשים לב לשינויים ניווניים שהיו לו ללא קשר לתאונה.

בנסיבות אלה, אין מנוס מן המסקנה שאין כל ראשית ראיה במקרה זה לדרוש פענוח נוסף של הבדיקות ופענוח כזה לא יכול לסייע לתובע בטענותיו בתיק זה. לתובע מונה מומחה בתחום האורתופדיה הוא בחר שלא לממש את המינוי, ככל הנראה מתוך מחשבה וידיעה שממילא מחלת הפרקינסון בה לדאבון הלב חלה ואירועים שאירעו במהלך השנים ללא קשר לתאונה, הם אלו שגורמים למצבו הבריאותי הירוד.

בשלב זה ניתן לקבוע, שאין ראשית ראיה המצדיקה מינוי רדיולוג ופענוח נוסף של בדיקות הדימות ומשכך הבקשה נדחית.

בד בבד עם הגשת התביעה, עתר התובע למינוי מומחים רפואיים בתחומים כדלקמן: אורתופדיה, פלסטיקה, אורולוגיה, אף אוזן גרון, רפואה פנימית וריאות.

הנתבעת בתגובותיה טענה כטענת סף, כי אין להורות על מינוי מומחים מטעם בית משפט שכן, הארוע התאונתי הוכר על ידי המל"ל כתאונת עבודה והתובע יכול היה, ללא מאמץ מיוחד, וללא עלות כספית להעמיד עצמו לבדיקה בפני הועדות הרפואיות במל"ל. בתשובה לכךטען התובע, כי אמנם נעשתה פניה בשמו לקבלת 'דמי פגיעה' בעקבות היתרחשות הארוע התאונתי, ואולם אין ולא ניתן לכפות עליו למצות את זכות התביעה אך באמצעות המוסד לביטוח לאומי.

לדעתי, יש בתעוד שהוצג כדי לבסס ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בתחום הפסיכיאטרי, וכי הואיל ועסקינן בתאונת דרכים, ובהליך שבו הנפגע אינו זכאי להציג חוות דעת מומחים מטעמו, כי אז, אין זה נכון ואף בלתי צודק למנוע מהתובע על הסף את האפשרות להשמע בטענה כי בעקבות תאונת הדרכים מסתמנת אפשרות לקיומה של נכות בתחום הנפשי.

החלטות מינוי מפורטות הקובעות זהותם של המומחים וגדרי סמכותם ינתנו בנפרד.

...

לסיכום , בקשת התובע למינוי מומחים רפואיים מתקבלת באופן חלקי, לענין מינויים של מומחים בתחומי האורתופדיה, כירורגיה פלסטית ופסיכיאטריה.

לפני שלוש בקשות לפסילת חוות דעת של מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגי, האורטופדי והאורולוגי ולחילופין מינוי מומחה נוסף בתחומים אלו.

בפסק הדין רע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ הש' אור מתייחס למניעים שיש לשקלם כשנדרשת היתייחסות לשאלה האם יש מקום למנות מומחה נוסף: "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נידרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו." בדקתי בחנתי ושקלתי את טיעוני הצדדים ולא מצאתי טעם דיוני ו/או מהותי להעתר לבקשות, בודאי לא בשים לב לחלוף הזמן מאז הגשת התביעה, דרך ההליך לבירורה, העיתוי להגשת הבקשות בתום שמיעת הראיות.

ראה רע"א 21729-03-15 בימ"ש מחוזי מרכז: ".. גם לגופם של דברים לא נראה כי בנידון חרג המומחה מסמכותו אלא היפוכם של דברים הוא מילא את תפקידו באופו אחראי מקצועי וכמצופה ממנו כמומחה אוביקטיבי מטעם בית המשפט. בנידון נתן המומחה דעתו לכך כי קיים פער בין המימצאים האוביקטיביים שאובחנו על ידו בבדיקת המבקשת לבין מגבלותיה הנטענות, לפיכך הוא ציין בחוות דעתו הראשונית כי בהתייחס לתמונה הכוללת, אשר ככל הנראה הפן הנפשי שבה מגביר את התופעות האורטופדיות, הוא מעריך את נכותה הכוללת כפי שהעריך. אחר שהוסיף ועיין בחוות הדעת של המומחה הפסיכאטרי מצא המומחה כי למעשה שקלל בתוך חוות דעתו גורמים שבאו לידי ביטוי בחוות דעת הפסיכאטרית, לפיכך מצא להפחית בשיעור הנכות שקבע באופן ניכר. עניין זה אינו חורג מסמכותו של המומחה ולמעשה הדבר הנו חלק ממחויבותו לאמינותו ולמקצועיותו שלו. מעת שמצא המומחה כי מיגבלה שמצא מצאה ביטוי מדוייק יותר בחוות דעתו של מומחה העוסק בתחום אחר יהא זה אך הוגן שיבהיר כי עסקינן בקביעת נכות חופפת ויתקן בהתאם את חוות דעתו, וכך עשה." (סעיף 19 להחלטה מיום 13.3.15).

...

בתחום האורולוגי הוגשה חוות דעת על בסיס תיעוד רפואי ובדיקת התובעת אשר נמצאה תקינה ונקבע בעמ' 3 כי "לאור חוסר הבהירות לעצם הצורך בצינטורים עצמיים, העדר כל הסבר נוירולוגי לדליפת השתן שלא נצפתה בבדיקות רפואיות שונות כולל לא בבדיקתי אני קובע סעיף נכות מותאם לפי סעיף 23 (2)א' – דרגת חומרה III- 20% (עשרים אחוז) בגין "תכיפות בהטלת שתן ביום ובלילה". בחקירה נגדית עומת המומחה ע"י ב"כ הנתבעת עם התיעוד הרפואי מעברה של התובעת (דלקות חוזרות וזיהומים בדרכי השתן) ומבהיר כי פרט לתלונות התובעת לא מצא עדות להפרעה אורולוגית וכי הבדיקות האובייקטיביות היו תקינות (עמ' 27-28 לפרו'), וזו גם עמדתו בחקירה נגדית לב"כ התובע לעניין ההחמרה בתלונות אשר לא אוששה בבדיקה אובייקטיבית (עמ' 30 לפרו').

לא שוכנעתי כי קיים קושי אשר בגינו יש צורך במינוי מומחה נוסף ודי במארג כלל העדויות כדי לבחון את חוות הדעת, לעמוד על משקלן ועל מידת הממשות שיש בטענות המופנות נגדן.

אשר על כן, הבקשות נדחות.

התובע סבור כי לנוכח הפער בין חוות דעת המומחים מטעמו לבין זו של ד"ר מרום הן לעניין שיעור הנכות הצמיתה והן לעניין הצורך במינוי אורולוג מומחה, יש לקבלן כראיה ולבכר אותן על פני חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

לטענות הנתבעת, בהליך לפי חוק הפיצויים הדרך להוכיח דבר שברפואה היא על ידי מינוי מומחים מטעם בית משפט, ואין להתיר הגשת חוות דעת של מומחים 'מטעם'.

למותר לציין כי הדרך שהותוותה בתיקון מספר 5 לחוק הפיצויים אינה שוללת מבית המשפט את הסמכות למנות במקרה הראוי מומחה אחר במקומו של המומחה שמינה קודם לכן או בנוסף לו (ראה בספרו של א' ריבלין, 'תאונות הדרכים- תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים' -מהדורה רביעית, גדין שידות- הוצאה לאור, תשע"ב-2012, בעמודים 694 – 698).

...

המצב כיום הוא בלתי נסבל, כאשר לפני בית המשפט הדן בתביעות פיצויים לנפגע בתאונת דרכים מובאות שתי חוות דעת רפואיות: אחת של התובע והשנייה של חברת הביטוח, ולרוב אין מנוס מבקשת חוות דעת שלישית של מומחה שקבע בית המשפט.

על יסוד האמור לעיל דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך ייאמר כי אפילו צדק התובע בפרשנותו את סעיף 6א(ב)(1) לחוק הפיצויים הרי שדין הבקשה היה ממילא להידחות.

סוף דבר הבקשה על שני ראשיה, נדחית.

התביעה הוגשה לבית משפט השלום ובמסגרתה עתר התובע בהתאם להוראות סעיף 6א.לחוק למינוי מומחים בתחומי רפואה שונים - אורתופד, פסיכיאטר, אורולוג, רפואה תעסוקתית.

בד בבד עם הגשת תחשיב נזק מטעמו, עתר התובע בבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הגדלת סכום הנזק/הפצוי, בהתאמה לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.

מכוח הוראת סעיף 6ב.לחוק תעמוד הנכות הרפואית הצמיתה כתוצאה מהתאונה בהליך זה על 52% כקביעת המוסד לביטוח לאומי.

התובע בתצהיר עדותו הראשית לא היתייחס כלל למועד הגשת תביעתו למוסד לביטוח לאומי ובסיכומיו טען כי בהתאם לחוק עמדה לו הזכות לבחור את הדרך לקביעת נכותו, בין לפי סעיף 6א. לחוק (מינוי מומחים מטעם בית המשפט) ובין לפי סעיף 6ב. לחוק (קביעה על פי דין) ומשבעת הגשת תביעתו על פי החוק ביקש לילך במסלול מינוי מומחים מטעם בית המשפט, אין לזקוף לחובתו את מועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, על השלכותיו הכספיות.

...

בחינת המארג הראייתי אכן מביאני למסקנה לפיה התובע לא הוכיח את נזקו הנטען בראש נזק זה. התובע הציג כראיות קבלות על תשלום מחצית דמי השכירות שנגבו בגין הסטודיו לחודשים מרץ-דצמבר 2013 ולחודשים ינואר – פברואר 2014 בלבד (ראו מסמכים 455-459 למוצגי התובע).

משכך סבורני כי יש לערוך את הניכוי על פי החישוב הכולל את המענק, קרי; ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך של 997,983 ₪, בשערוך למועד פסק הדין.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגובה נזקו העולה כדי הסך של 2,748,198 ₪ הפסד שכר לעבר 600,000 ₪ הפסד שכר לעתיד 1,505,405 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד 270,000 ₪ ניידות לעבר ולעתיד 150,000 ₪ הוצאות רפואיות/ נסיעות לטיפולים לעבר ולעתיד 75,000 ₪ כאב וסבל 147,793 ₪ בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (ראו סעיפים 44.2 ו-45.2 לעיל) וכן השתתפות עצמית בנזק שאינו ממון על פי תנאי פוליסת ביטוח החובה (ראו סעיף 40 לעיל).