בהיעדר קבלה ולאחר שבית המשפט דחה את טענות הנתבעים בנקודה זו, מאשרים הנתבעים בהליך שלפניי, כי הם חייבים דמי שכירות לתקופה שמיום 1.2.19 ועד ליום 30.12.20, בסך של 98,900 ₪ כשמסכום זה יש לנכות את הכספים ששלמו הנתבעים במסגרת הליכי ההוצל"פ למימוש שטר החוב בסך 40,000 ₪ כך שנותר לשלם סך של 60,613 ₪ (לאחר הצמדה).
יצויין, כי לעניין סיום תקופת השכירות, הרי שגם לפי עדותו של ע"ד נחום, גם לפי עדותה של הגב' שמחוני וגם לפי עדותו של הנתבע עצמו, אשר אף הוא ציפה לחתימה על הסכם שכירות למשך שנה אחת לאחר סיום הסכם השכירות החתום האחרון, הסכם השכירות בעל פה היה למשך שנה אחת, עד נובמבר 2019 וממילא, אם לא הוארך ההסכם לאחר מכן, או לא שולמה התמורה החוזית, הרי שזכאיות התובעת לידרוש את פינוי המושכר, בין בשל סיום תקופת השכירות ובין עקב הפרתו היסודית על ידי הנתבעים.
...
במקרה דנן, לקראת סיום תקופת הסכם השכירות האחרונה, פנה הנתבע אל עו"ד נחום לשם חתימה על הסכם חדש, הסכם שלא נחתם בסופו של דבר, לטענת עו"ד נחום בשל תקלה במשרדו, אך על פניו, כוונת הצדדים היתה להאריך את ההסכם בתנאים קודמים, כאשר במסגרת אותו הליך צורפו הסכמים קודמים לאורך התקופה, שתנאי השכירות בהם דומים לאורך כל הדרך, לפחות ככל שהדבר נוגע לעניינים הרלוונטיים לשם הכרעה בהליך כאן, סוגיית שיעור הריבית ושיעור הפיצוי במקרה של החזקת הנכס על ידי השוכר לאחר תום תקופת השכירות.
