המערער טען שגב' לברשקו היתה עולה חדשה, אם חד הורית ונכה, חסרת מקורות מימון, ונעדרת תעסוקה, וכי המשיב התרשל בהסכימו ליתן לה הלוואה, כשאין צפי לאפשרות להחזירה בתשלומים שנקבעו.
אין בפני נתונים בדבר תוצרי החישוב, שלפי הנחיית פסה"ד קמא, ובדבר גובה החוב הפסוק שהושת על המערער, או ביחס לשיעורו אל מול מה שהיה הסכום הרלוואנטי, אילמלא ההוראה האופרטיבית דנן, שניתנה לאור קבלה חלקית של טענת הגנה זו.
הנחת העבודה, תהיה איפוא, מכל מקום, כזו שלפיה מדובר בהפחתה מסויימת ביחס לחוב שהיה נפסק אילמלא כן.
העירעור שלפני מיתמקד, כאמור בכתב העירעור ובעיקרי הטיעון, בשני מישורים: המערער שב וטוען שלא קיבל הסבר ומידע נאות מהמשיב, ושחתם על כתב הערבות בנסיבות שבהן המשיב ופקידיו התרשלו כלפיו, וכי מלכתחילה לא צריך היה הבנק לאשר מתן הלוואה לגב' לברשקו שהיתה חסרת אמצעים להחזירה.
בעדותו (עמ' 10 עד 16, לפרוטוקול, ישיבה מיום 25.1.11), הוא אומנם משתמש בביטוי "הליך פורמלי", כאשר מתייחס למה שהבין מההסברים ומהנסיבות שסביב חתימתו, אולם, מהקשר הדברים וממכלול עדותו עולה, שהוא הבין היטב שמדובר בבטוחה נוספת שהבנק מקבל, בצורת ערבים להלוואה, וזאת לצד הבטוחה המרכזית שהיא הדירה עצמה ואפשרות ממושה (ראה עמ' 13 ש. 12).
מכאן עולה, כי ידע היטב שבדיקתו על ידי הבנק נועדה להקל על "קבלת כספו בחזרה". כמו כן, אין מקום להתערב בקביעה, המבוססת, שלפיה היתה מודעות מצד המערער והסכמה להיתקשר בהסדר של "טובה תחת טובה", במובן של "הצלבת ערבים" כדי לאפשר קבלת משכנתא הן על ידי גב' לברשקו, והן עבורו הוא, שאילמלא כן, ובהיעדר די ערבים שיניחו דעת הבנק, שניהם לא היו יכולים לרכוש הדירות שבהן חפצו באותה עת.
לא הונחה תשתית לפני בימ"ש השלום לקבוע כי הבנק פעל בהתרשלות או בנגוד לנהלים באשרו הלוואה לגב' לברשקו.
...
לאחר עיון בחומר המונח לפני ובטענות הצדדים, באתי למסקנה כי אין מקום לקבל הערעור וכי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום.
לאור קביעות עובדתיות אלה, מוצדקת גם המסקנה, המוצאת ביטוי בפסה"ד, שלפיה הפגם, שאומנם נמצא בתהליך ההחתמה ומתן המידע הפורמאלי הנחוץ לערב, לא השפיע על אומד דעתו של המערער, או על טיב הסכמתו, וכי לא פערי מידע, בשל מחדל של המשיב, היו ביסוד נכונותו לחתום על הערבות.
לאור כל האמור, ומהנימוקים שפירטתי, החלטתי לדחות הערעור.
