אני גם מקבל את טענת הנתבע שלפיה הדין מעניק הגנה למעקל במסגרת סעיף 34ב לחוק המכר, שלפיו העיקול מועתק ליתרת התמורה (ככל שתיוותר) לאחר סילוק המשכנתא, הוצאות מימושה ושכ"ט הכונס וכי לפיכך, לא חלה בהכרח חובה להודיע למעקל על פעולותיו של הכונס.
לפיכך, החישוב של הסכום המגיע לתובע הנו כדלקמן: סכום העיקול, בסך של 637,485 ₪, בצירוף הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 31.1.01 (מועד צו העיקול) ועד ליום 5.7.04 (מועד חלוקת כספי יתרת הדירה) המגיע לסך של 684,993 ₪, חלקי סכום החוב לכלל הזוכים בתיק האיחוד, בסך של 2,854,095 ₪, השווה ל-24% מתוך הסך של 60,420 ₪ שהועברו לתיק האיחוד של אמר, ובסה"כ 14,500 ₪, נכון ליום 5.7.04, ולפני הוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין.
...
אני סבור, כי גם אם ידע התובע על כונס הנכסים ו/או על תיק האיחוד, לא הייתה מוטלת עליו כל חובה שבדין ליידע את הנתבע על דבר העיקול, שכן העיקול נרשם בלשכת רישום המקרקעין ועמד לנגד עיני הנתבע ולפחות אמור היה לעמוד לנגד עיניו.
האחרית לתיקון הנזק שנגרם לתובע, חלה על הנתבע וככל שסבר כי יכול היה להשיב משאר הזוכים בתיק האיחוד, את חלקו של התובע, היה צריך לפעול בעצמו בדרך זו.
סוף דבר 109.
כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכר טירחת עו"ד, בין היתר בהיתחשב בהקף התיק והמסמכים שהוגשו במסגרתו, בסך של 4,000 ₪ + מע"מ.
ניתן היום י"א בתשרי תשס"ח (23/09/2007) בהיעדר הצדדים
