מיגון מכונות לשמירה על בטיחות בעבודה

במחלוקת עובדתית זו שבין הצדדים אני מעדיף את גרסת התובע 1 על פני גרסת עד הנתבעת 2, הכל כמוסבר להלן: מטעם הנתבעת 2 הוגש טופס המכונה: "התחייבות עובד לשמור על כללי בטיחות במפעל ושימוש באמצעי מיגון אישיים". זהו למעשה טופס המתעד את הדרכת בטיחות שניתנה לתובע 1, ואין חולק כי התובע 1 חתום על טופס זה (עמ' 35 לתיק מוצגי הנתבעת 2).

עם זאת, באותו פסק דין נקבע כי חברת כוח האדם אינה נושאת באחריות לקרות התאונה שכן הוכח שהיה לה יסוד סביר להניח שהמפעל, בו הוצב העובד לעבודה, פועל בתנאי בטיחות הולמים, וזאת על בסיס עדות של מפקחת מטעם משרד העבודה, לפיה המפעל בו הוצב התובע לעבוד ידוע בשמירה על כללי הבטיחות בדרך כלל.

...

אני מקבל את ההודעה לצד ג' שהגישה הנתבעת 2 נגד הנתבעות 1 ו – 3 (צדדי ג' 1 ו – 2), ביחס לתביעת התובע 1, ובהתאם קובע, כי הנתבעות 1 ו – 3, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע 1 את סכום הפיצוי שנפסק לעיל.

אני מקבל את תביעת התובע 2 כנגד הנתבעת 2 ודוחה את ההודעה לצד ג' שהגישה הנתבעת 2 נגד הנתבעות 1 ו – 3 (צדדי ג' 1 ו – 2) ביחס לתביעת התובע 2.

אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעות 1 ו – 3 הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ בגין דחיית ההודעה לצד ג', שהוגשה כנגד הנתבעות 1 ו – 3 ביחס לתביעת התובע 2.

לטענת התובע, הנתבעת התרשלה ולא עמדה באחריות המוטלת עליה, שכן היא לא סיפקה מערכות כיבוי אש למתן מענה בעת שריפה; לא סיפקה תותחי מים בשטח המפעל לצורך כיבוי מיידי על ידי צוות חרום; לא ציידה אותו באמצעי מיגון מתאימים ולא דאגה לשמור על בטיחותו.

שם נכתב כך: "רקע על החברה: מלבד הובלת ואחסנת חומרים מסוכנים, חברת שי תובלה היא גם תחנת מעבר לפסולת מסוכנת. חלק מעיסוקי תחנת המעבר הוא שטיפה וניקוי אריזות מפסלטיק, מיכלי קובייה בנפח של עד 1.2 מ"ק, חביות ואריזות בנפח קטן שמכילים שאריות של כימיקלים." נוסף על כך נכתב בפרק ההמלצות להקטנת סיכון השריפה בעתיד כך: "א. הזזת מכונת השטיפה מחוץ לעמדת השטיפה.

זאת ועוד, נבחנים הגריעה בפועל מכושר הישתכרותו בעקבות התאונה וכן מידת השפעתה של הנכות הרפואית, על היכולת לעסוק במקצוע בו עסק לפני התאונה, והימצאותו של מקום עבודה בו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (במאגרים, 25.7.10).

...

דיון והכרעה לעניין הפסד השתכרות לעתיד; כאמור הגעתי למסקנה כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית והעמדתי אותה על פי הניתוח שעשיתי בשיעור 7%.

סיכומו של דבר, להלן הפיצוי בגין ראשי הנזק השונים: בגין הפסד השתכרות לעבר – סך של 54,180 ₪; בגין הפסד השתכרות לעתיד - סך של 90,000 ₪; בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד-11,250 ₪; בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 15,000 ₪.

סכום זה תשלמנה הנתבעות לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

אמנם האחריות על שמירת הוראות הבטיחות ומינוי מנהל עבודה אשר יקפיד על אופן ניהול העבודה, מוטלת על פי הדין על "מבצע הבניה", אלא שהקיבוץ לא היה במקרה זה בגדר "מבצע הבניה". לעניין החובות החלות על "מבצע הבניה" ראה בסעיף 2 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח-1988 (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה"), שם נקבעה חובתו של מבצע הבניה למנות מנהל עבודה: "מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו". סעיף 5 לתקנות אלו קובע כי על מנהל העבודה חובה לנקוט בפעולות הנדרשות שיבטיחו, כי העובדים באתר יעמדו בתקנות העבודה: "מנהל העבודה חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו, אלא אם כן החובה מוטלת במפורש על מבצע הבניה". כמו כן על פי תקנה 2 לתקנות העבודה בגובה: "מבצע ימלא אחר הוראות תקנות אלה וינקוט אמצעים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר הוראות התקנות הנוגעות לעבודתו....". ע"פ תקנה 1 לתקנות אלו: "מבצע" "אחד מאלה לפי העניין.... (3) מבצע בנייה כהגדרתו בתקנות עבודות בנייה , אגב עבודות בנייה, בעת ביצוע עבודה בגובה עבודת גלישה או טיפוס תרנים". כלומר, מי שאחראי על קיום תנאי הבטיחות על פי תקנות הבטיחות בעבודה וע"פ תקנות העבודה בגובה, הוא מבצע הבנייה כהגדרתו בתקנות הבטיחות בעבודה.

כך לדוגמא נקבעה בע"א 449/81 בן לב בע"מ נ. מגד פד' לח (4) 70 אחריות גם ביחס לעובדת שהכניסה ידה מעבר למגן המכונה חרף הוראות בטיחות ונפסק כי עצם העובדה שניתן היה להכניס יד לתוך המכונה מעידה על רשלנות המעביד.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי רום אף לא הוכיחה, כי במסגרת ההדרכה שנתנה בעת שסופקה הבמה הובהרה לדרורי חשיבותו של הזמזם או כי הודגש בפניו כי אין לנתק את הזמזם ואף לא הוכח, כי רום עמדה בהוראות הדין לעניין ההדרכה הנדרשת מטעמה בעת אספקת הבמה: בהתאם לתקנה 18 לתקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים), התשנ"ג 1992, אשר שני המומחים הפנו אליה: (א)לא תופעל מכונת הרמה המופעלת בכוח מיכאני, חשמלי, הדראולי או פניאומטי, למעט עגורנים מסוגים א', ב', ג' ו-ד', אלא בידי אדם שמונה למטרה זו בידי תופש המפעל, מבצע הבניה, מנהל המחצבה או בעליה של מכונת ההרמה, לפי העניין.

...

בנוסף אני מחייבת את נתבעות 6-7(רום והפניקס) להוסיף ולשלם לתובע תשלום נוסף בסך 297,075 ש"ח₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (כולל מע"מ) מסכום זה. התביעה נגד נתבעות 4, 5 - נדחית.

הוגשה נגד מי שאינם המעביד-הקיבוץ ומבטחתו ונגד רום ומבטחתה): התביעה נגד הקיבוץ וביטוח חקלאי-נתבעות 1-2 נדחית המל"ל זכאי לשיפוי בשיעור 75% מחלקה של רום בפיצויים: 75%*30%*5,418,280 =1,219,113 ₪.

        הודעת צד ג' כנגד טריו נדחית (נתבעות 3-4 חויבו בשיפוי רק מתוך חלקן ואחריותן העצמאית).

חובה זו כוללת בין היתר דאגה לתנאי עבודה בטוחים, הנהגת נהלים ושיטת עבודה בטוחה, הפעלת פקוח להבטחת שמירה על נהלים אלה, אספקת אמצעי מיגון מתאימים, קיום הדרכות לעבודה בטוחה.

על כן, אחריותו של מבצע הבניה, גם אם התרשל כאשר לא הקפיד במקרה של התובע על שמירת כללי הבטיחות באתר, לא וידא שקבל הדרכת בטיחות בעבודה ולא הקפיד על בטיחות העובד בעבודתו עם מכונת הטיח כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעניינינו, פחותה מזו של הקבלן המבצע, המעסיק.

...

על כן, התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

סיכום בהתאם לפסק הדין אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3 יחד ולחוד לשלם את הסכומים הבאים: מחייב את הנתבעים 2-3, לשלם לתובע 1 פיצוי בגין הנזקים כפי שפורט בפסק הדין, בסך של 101,496 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות, נוכח "בליעת" סכום הנזק בתגמולי המל"ל. הסכומים שנפסקו ישולמו על ידי הנתבעים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין ובהיעדר יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבעת טענה כי פעלה כנדרש, לבצע הדרכת בטיחות לכלל העובדים לרבות התובע, כי נימסרו לתובע הנחיות בטיחות בנוגע למכונה לידה עבד ואלה ניתלו גם על המכונה עצמה, וכי הסיבה היחידה לתאונה היא העובדה כי התובע הכניס את ידו למכונה, סביב לאיזור יציאת הצלחות, כדי לטפל בניילון שנתקע במכונה תוך הפרה של הוראות הבטיחות המחייבת את כיבוי המכונה לפני כל טפול.

זאת, מאחר ובשל הנזק הראייתי שגרמה לתובע בכך שלא שמרה על סירטון הארוע ולא דיווחה למשרד העבודה על התאונה (כך שניתן היה לערוך בדיקה עצמאית ואובייקטיבית של הארוע) עבר הנטל אל כתפיה להוכיח את טענתה בדבר קיומו של המיגון.

כפי שקבע בית המשפט העליון: "לא בנקל יימצא עובד אחראי ברשלנות תורמת לתאונה שארעה תוך ביצוע עבודתו. ההצדקה המרכזית לכלל האמור הנה כי ברגיל המעביד הוא בעל האמצעים למנוע, או למזער, את הסיכון הכרוך בעבודה, תוך שמירה על תנאי עבודה בטיחותיים ומתן הדרכה הולמת לעובד. לעומתו, העובד פועל במסגרת הגבולות שהתווה לו מעבידו, ויכולתו לחרוג מהם מוגבלת. נוכח זאת, ראוי להטיל אחריות בגין רשלנות תורמת על עובד, רק אם הוא נטל סיכון בלתי מחושב וממשי, כתוצאה מהחלטתו החופשית, ואותו סיכון הוא זה אשר גרם לנזק" (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תיכנון ובצוע נ' יאסין (31.08.2011).

...

התרשמתי כי העד התמקד רק בטענה של התובע שניסה ללחוץ על כפתור הכיבוי ולא הצליח בכך, ולכן רק עניין זה זכור לו. מכאן, כי חרף טענות הנתבעת, נדחית הטענה לפיה התובע ביצע תנועה חריגה ומיוחדת לשם הכנסת ידו מסביב למיגון הקיים ומהצד של כניסת הצלחות, אל תוך אזור סכין ההלחמה.

מעבר לסכומים אלה, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בגין ניהול ההליך והזמן שנדרש בשל כך, לרבות פנייה לעורך דין ולמומחים והתייצבות בבית המשפט, בסך 2,000 ₪, וכן החזר הוצאותיו בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת כל אחד מהסכומים ובכפוף להצגת חשבוניות: הוצאות התובע עבור חוות הדעת שצורפו לכתב התביעה ואגרת בית המשפט כפי ששולמה.

ההודעה נגד צד ג' נדחית.

הנתבעת תשלם לצד השלישי הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ניהול ההליך בסך 15,000 ₪.