מי נחשב למעסיק של עובד בחברת כוח אדם בלי רישיון עסק

במהלך ביקורת שנערכה בעסק נמצא כי מחודש 9/14 ועד חודש 5/15 הנאשמת סיפקה 19 עובדים לחברת א.מ חטיפי העמק בע"מ, וכן סיפקה 8-10 עובדים שזהותם אינה ידועה למאשימה, לחברת בית אריזה גילבוע בע"מ, בין החודשים 1/15-2/15, כאשר באותן תקופות לא החזיקה הנאשמת רישיון לעסוק כקבלן כח אדם או כקבלן שירות כנדרש בחוק.

על כן, העונש המירבי שבסמכות בית הדין הוא עונש המאקסימום על מעשה עבירה אחד, זאת בשונה למשל מעבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים הקובע עבירה של העסקת עובד זר שאינו בעל היתר לעבוד בישראל (מעסיק ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל"), שאז העסקתו של כל עובד ועובד ללא היתר מהוה מעשה עבירה בפני עצמו, להבדיל מעיסוק של קבלן כח האדם עצמו ללא היתר.

כך, בעיניין ספירשטיין, לא התערב בית הדין הארצי בקביעת בית הדין האיזורי לפיה עבירה של עיסוק חברת כח אדם כקבלן ללא רישיון מהוה ארוע ומעשה אחד.

מיתחם העונש ההולם הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה: הערך המוגן שניפגע מבצוע עבירה זו על ידי הנאשמת הוא שמירה על זכויותיהם של אוכלוסיות מוחלשות, כפי שנפסק בע"ע (ארצי) 520-09 אופקים א.ג. בע"מ - מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (17.10.2010): "המחוקק מצא לנכון לידרוש מכל קבלן כוח אדם, כתנאי לקבלת רישיון לפעילותו, הפקדת ערובה העומדת בתנאי החוק והתקנות. התכלית מאחורי דרישה זו כבר נדונה בפסיקה והנה הבטחת מילוי מלוא מחויבויותיו של קבלן כוח האדם כלפי עובדיו, על מנת למנוע מצב בו קבלן כוח האדם מפסיק פעילותו ומותיר את עובדיו מול שוקת שבורה (עב' 1002/02 קבוצת יו.אס.ג'י.די. בע"מ – מדינת ישראל, פד"ע לח 529 (2002))". עוצמת הפגיעה בערך המוגן: במקרה דנן עוצמת הערך שניפגע ממעשיה של הנאשמת היא רבה, שכן היתקשרה עם שתי מזמינות שירות שונות והעסיקה מספר רב של עובדים ללא רישיון.

...

לעניין תקרת העונש, יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי בעניין ספירשטיין: "גם במצב של מעשים נפרדים בתוך אירוע אחד "אין לקבוע את מתחם הענישה (או את העונש עצמו) באופן אוטומטי על פי הכפלה אריתמטית של הקנס המנהלי או הקנס הפלילי המירבי הנקוב בחוק (או כל שיעור ממנו) במספר "יחידות העבירה" המרכיבות את האירוע, שכן יש בכך כדי לעקר את הקביעה כי מדובר ב"אירוע" אחד וכן עלולה לנבוע מכך תוצאה בלתי סבירה (בהיבט של גובה הקנס), המנוגדת להנחיה החקיקתית לקבוע עונש הולם ומידתי לאירוע הכולל (ע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ שירותי כח אדם (צפון) בע"מ – מדינת ישראל פסקה 5 (16.2.2020)". כך גם בע"פ (ארצי ) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (16.02.2020) נקבע כי "להסרת ספק נדגיש כי לא בכדי כללנו באמור לעיל את המילים "באופן אוטומטי", שכן במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי אין מניעה להגיע למסקנה כי בנסיבות מקרה מסוים יש לקבוע מתחם ענישה לפי הקנס הנקוב בחוק לגבי עבירה יחידה (גם כאשר באירוע כלולות מספר עבירות או מספר "יחידות עבירה"), כשם שאין מניעה להגיע למסקנה כי יש לקבוע מתחם ענישה הלוקח בחשבון הכפלה אריתמטית על יסוד "יחידות העבירה", כל עוד הדברים נעשים לאחר הפעלת שיקול דעת ובהתאם לנסיבות כל מקרה".

בשים לב לכך שמדובר בעובדת אחת, כי מדובר בתשלום בחסר ולא באי תשלום כלל, כמו גם שלא הועלו טענות נוספות נגד הנאשמת ביחס ליתר העובדים, אני סבורה שאין להכפיל את הקנס המרבי ביחידות עבירה.

כל אלו הובילו אותי למסקנה כי יש למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית המתחם ביחס לכל אחד מהמתחמים שקבעתי.

טענות הצדדים לטענת המאשימה, האישום הראשון בדבר עיסוק הנאשם כקבלן שירות, מהוה ארוע אחד; האישום השני בדבר ניכוי סכומים משכר העובד ואי העברתם לגורם שלו הם יועדו, מהוה ארוע שני.

ובמה דברים אמורים? לבקשה אין להשיב לאשמה צירף הנאשם מיסמך מהאתר של משרד העבודה שכותרתו "שאלות ותשובות בנושא קבלת רישיון לישכה פרטית ורישיון קבלן כוח אדם". אחת השאלות שנשאלו במסמך זה היא: "מהו מספר העובדים המינימאלי המחייב אותי בהחזקת רישיון קבלן כ"א/שרות"? ועל כך ניתנה תשובה: "חובת רשוי קבלן כ"א ו/או שירות מחייבת את כל מי שמעסיק שני עובדים ומעלה". משכך נטען על ידו כי עניינו אינו ניכנס לגדרו של סעיף 2 (א) לחוק קבלני כוח אדם שכן מעולם לא העסיק בכל נקודת זמן יותר מעובד אחד.

שכן "אין הדבר עולה מהגדרת יסודות העבירה שאינה מתייחסת להעסקת עובדים, אלא ל(עצם- ד.י.) עיסוק כקבלן כח אדם ללא רישיון. לכל היותר מדובר בעבירה מתמשכת... כך או כך, מדובר בארוע אחד" (ת"פ (ב"ש) 32556-07-14 מדינת ישראל נ' פוינט א.נ. אבטחה בע"מ (מיום 29.12.2015)(להלן- עניין פוינט); "לפיכך, אין משמעות למספר העובדים שהועסקו במסגרת ביצוע העבירה. שכן גם אם היו מועסקים מספר שונה של עובדים באותה תקופת זמן, הרי שלא היה בכך כדי לשנות מאומה מעצם ביצוע העבירה. עם זאת, יש משמעות רבה לתקופת ההעסקה, שבמקרה דנן הייתה ארוכה למדי" (ת"פ (ת"א) 67508-11-16 מדינת ישראל – גיא ספירשטיין (מיום 5.8.2019).

במילים אחרות, תכלית החקיקה היא כי זכויותיו של עובד קבלן ישולמו כדבעי ועניינו לא יעבור מ"תחת לרדאר", שכן "הפעלת עסק ללא רישיון (פוגע –ד.י.) באופן המונע פקוח ואסדרה כמתחייב מתחום הפעילות" (ערעור ספירשטיין).

בעיניין פיונט מיתחם הענישה נקבע בשיעור שבין 30%-60%; כאשר בעירעור ספירשטיין נקבע כי "מקובלת עלינו בנסיבות המקרה קביעת בית הדין בדבר מיתחם הענישה (20% עד 50% מהקנס המרבי בסך 14,400 ₪) בגין העבירה של עיסוק ללא רישיון קבלן." טענות ב"כ הנאשם בסיכומיה כי " לא היה בקיא בשפה העברית ברישיונות, בכוח אדם. פתח עוסק מורשה ולא פעל באמצעות חברה... הכספים הושבו והעובדים הועסקו תוך מילוי זכויותיהם הסוציאליות" לא נסתרו.

...

אשר על כן ונוכח התקופה הלא מבוטלת שבה הנאשם פעל ללא רישיון, סבורני כי יש להעמיד את מתחם הענישה בין 40% לבין 60% מהקנס המקסימלי (סך של 14,400 ₪), קרי בין 5,760 ₪ לבין 8,640 ₪.

בעניין מרדכי שחם נקבע על ידי בית הדין הארצי כי "בהכפלת מספר העבירות (49) - עומד המתחם שנקבע על ידי בית הדין האזורי (30%-50% מהקנס המרבי) על 7,423,500 ₪ לבין 12,372,500 ₪. אין חולק כי מדובר בסכום עתק אך זאת לאור מספרן הרב של העבירות, ובהתחשב בגובהו של הקנס המרבי שנקבע בחוק לעבירה זו, המדבר בעד עצמו ומדגיש את החומרה הרבה שראה המחוקק בניכוים של סכומים משכרם של עובדים תוך הטעייתם לסבור כי הם עוברים ליעדם (כיום עומד הקנס המרבי בגין עבירה אחת על סך של 1,130,000 ₪). עם זאת לאחר שקילת כלל הטיעונים שוכנענו כי יש הצדקה להתערב במתחם הענישה שנקבע על ידי בית הדין האזורי ביחס לאירוע זה...בהתחשב בכלל הנסיבות, לרבות מספרם הרב יחסית של העובדים אשר ביחס אליהם בוצעה העבירה, מספר החודשים בהם נלקח מהם חלק משכרם שלא כדין, אי העברת הכספים ליעדם עד היום (ולפחות לא נטען אחרת) והעובדה כי התנהלות חמורה זו חזרה על עצמה במספר אתרים שונים כך שעל פני הדברים אין מדובר ב"כשל ניהולי" כנטען אלא בהתנהלות מכוונת - אנו סבורים כי יש להעמיד את הרף התחתון של מתחם הענישה בגין האירוע על הקנס המרבי בגין עבירה יחידה (505,000 ₪), ואת הרף העליון - על 30% מקנס המרבי היינו 7,423,500 ₪ (ע"פ (ארצי) 25307-12-15 מרדכי שחם נ' מדינת ישראל (מיום 4.9.2017).

סבורני כי בנסיבות העניין יש לפסוע בהתאם לחלופה הראשונה, קרי עונש נפרד לכל אירוע; ונוכח העובדה כי מדובר בשתי עבירות שונות, שאין בהן קשר, איני מוצא לחפוף בין סכומי הקנסות שיוטלו להלן בגין כל אחת מהעבירות.

בבקורת שנערכה בעסק על ידי משרד העבודה (להלן: הבקורת) עלה כי בחודשים 1-2/18 הנאשם סיפק לקבוץ איילת השחר (להלן: הקבוץ) שבעה עובדים מבלי שהיה ברשותו רישיון לעסוק כקבלן כח אדם או כקבלן שירות כנדרש בחוק.

טענות הצדדים בתמצית המאשימה טוענת כי הערכים המוגנים שנפגעו מבצוע העברות הם פגיעה בזכויות קוגנטיות של עובדי כח אדם אשר שייכים לאוכלוסיות מוחלשות, תוך עקיפת התנאים לקבלת רישיון כפי שקבע המחוקק, בפרט כשהאישום השני עניינו בנער אשר עושה את צעדיו הראשונים בעולם העבודה.

כמו כן, אני סבורה שיש לראות בארוע מעשה אחד, מאחר ומדובר בהתנהלות של עיסוק כקבלן כח אדם ללא היתר לאורך כל התקופה, ועל כן העונש המירבי שבסמכות בית הדין הוא עונש המאקסימום על מעשה עבירה אחד, זאת בשונה למשל מעבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים הקובע עבירה של העסקת עובד זר שאינו בעל היתר לעבוד בישראל (מעסיק ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל"), שאז העסקתו של כל עובד ועובד ללא היתר מהוה מעשה עבירה בפני עצמו, להבדיל מעיסוק של קבלן כח האדם עצמו ללא היתר.

בעיניין ספירשטיין, לא התערב בית הדין הארצי בקביעת בית הדין האיזורי לפיה עבירה של עיסוק חברת כח אדם כקבלן ללא רישיון מהוה ארוע ומעשה אחד.

...

לפיכך לאחר עיון במסמכים החלטתי להתחשב בקביעת המתחם במצבו הכלכלי של הנאשם, עם זאת לא באופן מוחלט שכן מדובר במסמכים שהגיש הנאשם ולא מן הנמנע שיש עוד נתונים אשר נוגעים לסוגיה זאת, אשר לא הוצגו בפניי.

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבו הכלכלי של הנאשם ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, רמת הענישה הנוהגת, ומצבו הכלכלי של הנאשם כפי שפורט לעיל – אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש בין הקנס המנהלי (2,500 ₪) ל- 15% מהקנס המרבי בצד עבירה זאת.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מצבו הכלכלי של הנאשם, מספר העובדים, רמת הענישה של מר בדארנה ורמת הענישה הנהוגה, אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 10%- 40% מהעונש המרבי בצד עבירה זאת.

בכתב האישום הואשמו הנאשמים בכך שבחודשים ינואר 2022 עד יולי 2022 סיפקו 11 עובדים שעסקו בעבודות שונות, למזמינה, חברת טופ שף, וזאת מבלי שהיה בידי הנאשמת רישיון לפעול כקבלן כוח אדם, בנגוד להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו 1996 (להלן – חוק העסקת עובדים) ותוך הפרת חובתו של הנאשם לפקח ולעשות ככל שניתן למניעת ביצוע העבירה על ידי החברה.

עוד נטען כי הנאשם לא ידע שהוא פועל בנגוד להוראות חוק העסקת עובדים ופנה להסדיר את הענין, לרבות באמצעות הסדרת הרישיון, מיד לאחר שקבל אזהרה ממשרד התמ"ת. לטענת הנאשמים החברה אינה מעסיקה עובדים ולא תעשה כן עד להשלמת הליכי קבלת היתר כדין.

(ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מיתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל ארוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל ארוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל ארוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או היצטברותם.

מן הכלל אל הפרט העיסוק של האשמת כחברת כוח אדם ללא רישיון כדין מגלם לטעמי ארוע אחד.

הדבר נועד לאפשר עסקה הוגנת, נטולת ניצול וקפוח של עובדים מוחלשים מסוג זה (ר' בהקשר זה בג"צ 450/97 תנופה שירותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נגד אלי ישי שר העבודה והרווחה (27.5.98), ע"ע (ארצי) 1002/02  יו.אס.ג'י.די בע"מ נגד מדינת ישראל משרד העבודה והרווחה (10.11.02), ע"ע (ארצי) 520/09 אופקים א.ג. בע"מ נגד מדינת ישראל – משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (17.10.10) וכן ר' גזר הדין שניתן על ידי מותב זה בענין אלקראפט).

...

אשר לקנס המירבי ממנו יש לגזור את מתחם הענישה הראוי – אין בידי לקבל את טענת המאשימה לפיה יש לגזור את הקנס ממתחם המביא בחשבון את הסכום המקסימלי של הקנס במכפלת מספר העובדים שהועסקו על ידי הנאשמת.

משזו המסקנה אליה הגעתי אפנה לגזור את דינם של הנאשמים.

בנוסף, אני מורה לנאשמים לחתום, בתוך 30 ימים ממתן גזר דין זה, על התחייבות להימנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים מהיום, שאם לא כן יישאו הנאשמים בתשלום הקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירה בודדת (14,400 ₪ ו 29,200 ₪).

תמצית תסקיר שירות המבחן בתסקירו מיום 24.4.2023, סקר שירות המבחן את חיי הנאשם, כיום מנהל עסק עצמאי בתחום השיפוצים, וניכר כי ניהל אורח חיים נורמאטיבי והוא נעדר דפוסים עברייניים.

הוסיף כי כיום מעסיק עובדים דרך חברות כוח אדם על מנת להמנע מהישנות ביצוע העבירה.

ב"כ הנאשם צירף מסמכים לאחר הדיון שנקבע לטיעונים לעונש ובכללם: תעודת לוחם, רישיון לנשיאת נשק, אישור על מהלך שירות צבאי, תעודת היתאגדות חברה על שם הנאשם ובקשה לרישום החברה כחברה קבלנית בפנקס הקבלנים.

בעיניין זה, ראו למשל רע"פ 1119/18 חסן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (09/05/18) וברע"פ 5861/11 **** נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.08.11) נקבע " עבירה של העסקת שוהה בלתי חוקי יש בה חומרה מניה וביה, בראש וראשונה בהקשר ביטחוני, ואחריותם של המעסיקים אינה פחותה מזו של השוהים הבלתי חוקיים... קשה ככלל להלום אי הרשעה בכגון דא אלא במקרים נדירים וחריגים...הנסיבות האינדיבידואליות ימצאו ביטוין על פי רוב בענישה". זה המקום לציין כי חרף היותו של תסקיר המבחן אחד ממערכת השיקולים אותה צריך בית המשפט לשקול, הוא אינו מחויב לקבל המלצותיה (ראו רע"פ 8748/10 בדר נמירי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (07.12.10)).

כך למשל, נקבע בע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל: "אין לזהות בין מיתחם העונש ההולם המגלם הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים, כאשר מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה הנדונה הוא רק אחד מהם לבין טווח הענישה הנהוג בפסיקה שהוא נתון אמפירי-עובדתי, המורכב מהעונשים המקובלים בגין עבירה מסוימת" הדברים אף עולים בקנה אחד עם דברי ההסבר להצעת החוק, אשר לימים לבשה צורה בדמות תיקון 113 לחוק העונשין: "ככל שהמדיניות הנוהגת משקפת את עקרון ההלימות היא מהוה אינדיקאציה לקביעת העונש ההולם ואילו כאשר יש פער בינה לבין המדיניות הראויה, תועדף המדיניות הראויה" [ראו: (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השפוטי בענישה), התשס"ו-2006, ה"ח הממשלה 241, 447)] הנסיבות הקשורות בבצוע העבירהלהחלטה בת.פ. ה זה, הפניתה במשפט להעניש באופן מחמיר במקרים כגון דא. כבוד האדם וחרותו, וכן זכות האדם לאוטונומיה על גופו: בבחינת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה מדובר בנאשם שהנו המבצע העקרי, העסיק שוהה בלתי חוקי יחיד תמורת 500 ₪ לכל יום עבודה ולתקופה בת חמישה ימים.

...

אשר על כן, בשים לב לטיב העבירה ובהיעדר נזק קונקרטי, אני דוחה את בקשת הנאשם לבטל את הרשעתו.

לאור האמור, מסקנתי היא כי ככלל על עונשו של מי שמעסיק שוהה בלתי חוקי להתחיל מעונש מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות.

לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה על ידי הנאשם, מידת הפגיעה בערכים אלו, בנסיבות ביצוע העבירה, ובענישה הנוהגת, מצאתי כי מתחם העונש ההולם נע בין 1-6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, זאת לצד רכיבי ענישה אחרים.

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים לעיל, לקולה ולחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: חודש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות בכפר איבים, מועצה אזורית שער הנגב החל מיום 20.7.2023, או לפי קביעה אחרת של הממונה על עבודות השירות.