מטריה - תביעת פוליסת ביטוח בתי עסק

הנתבעת 2 הנה המבטחת של החנות ומי שביטחה את החנות במועדים הרלוואנטיים לתביעה בביטוח "מטריה בתי עסק". טענות כלל התובע הנו תושב הרשות הפלסטינאית.

הנתבעת 2 טוענת בכתב הגנתה כי בהתאם לפוליסה שהוצאה על ידה לנתבע 1, היא אינה חבה בפצוי התובע שכן הפוליסה שהוצאה מחריגה מקרה דוגמאת זה שאירע שכן הפוליסה מחריגה: "ביצוע עבודות בניה ושיפוצים, תיקונים או תוספות בחצרים כלשהם, וכל נזק לרכוש או לבנין הנמצאים בשכנות לחצרים שייגרם כתוצאה מכך. חריג זה לא יחול לגבי עבודות אחזקה שוטפות בבית העסק המבוטח.". בשלב מקדמי זה לא ניתן לקבוע כי סכויי התביעה קלושים.

...

הנתבעת 2 אינה כופרת בהיותה מבטחת הנתבע 1 וטענתה העיקרית היא להיעדר חבות מאחר שעבודות שיפוצים אינן מבוטחות תחת פוליסה זו. דין טענתה זו של כלל להידחות מאחר שעבודות השיפוצים שבוצעו, נעשו במסגרת "עבודות אחזקה שוטפות". מוסכם כי בעת התאונה, נעשו שיפוצים בעסקו של הנתבע 1 ואולם התאונה אירעה שלא בגין השיפוצים ועניין השיפוצים כלל אינו רלוונטי לתאונה.

על כן, אני מורה לתובע להפקיד ערובה בסך של 6,000 ₪ כאשר מסכום זה 3,000 ₪ יופקדו לטובת הנתבע 1 ו-3,000 ₪ יופקדו לטובת הנתבעת 2.

התביעה נגד הנתבעת/המבטחת הינה מכוח פוליסת ביטוח - "מטריה בתי עסק" (מס' 7-63159936-00 שתחילתה מיום 24/9/17 ועד ליום 30/9/18 להלן: "הפוליסה").

...

ראו גם: ע"פ 334/02 סיבוני נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו ביום 13/1/03) שם נקבע ע"י ביהמ"ש כי פעמים רבות משקלן של ראיות נסיבתיות אינו נמדד לפי משקלה של כל ראיה נסיבתית בפני עצמה, אלא עפ"י משקלן הכולל כמארג, וכי גם בהליך פלילי בו נטל הראיה גבוה יותר ניתן להרשיע עפ"י ראיות נסיבתיות, וזאת כאשר מכלול הראיות שלובות ואחוזות זו בזו באופן שהן מובילות למסקנה הגיונית אחת ויחידה (ראו: ע"פ 836/81 לביא נגד מדינת ישראל, פ"ד לו (3) 692 (1982), קל ולחומר כי בתביעה אזרחית מעין זו, בה נטל הראיה הוא עפ"י מאזן הסתברויות.

לטעמי, בנסיבות תיק דנן, מכלול הראיות הנסיבתיות שפורטו לעיל, וכן התמיהות והתהיות והקשיים שנמצאו בגרסת התובע ואחיו, אינם מובילים אלא למסקנה הגיונית אחת – לפיה לא הוכח 'מקרה הביטוח' בנסיבות הנטענות בכתב התביעה.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 10,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

הנתבעת 3, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 3" או "כלל"), הנה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את התובעת (כאשר הפוליסה הרלוואנטית לביטוח אובדן רווחים היא פוליסה לביטוח לבתי עסק מסוג "מטריה פוליסה משולבת לבתי מלאכה") בתקופה מיום 1.1.14 ועד ליום 31.12.14 (להלן: "פוליסת כלל").

אין מחלוקת בין הצדדים כי פרק 2 ברשימה שעניינו בביטוח אובדן רווחים עד לסך של 7,000,000 ₪ הוא בכפיתה לתנאי פרק 2 לפוליסת "מטריה פוליסה משולבת לבתי מלאכה" (עמ' 27 לתיק מוצגי תובעת).

...

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: נזק למלאי - 2,021,416 ש"ח נזק למשטחי עץ והוצאות מיון מלאי - 37,500 ש"ח עלויות פינוי והשמדת מלאי - 246,529 ש"ח עלויות שיפורים במושכר שירדו לטימיון - 248,000 ש"ח אובדן רווחים - 125,130 ₪ סך הכל - 2,678,575 ש"ח לסיום, הנתבעות 1-2 ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקי השריפה בסך של 2,678,575 ש"ח. הסכומים בסעיפים א'- ד' בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.14 ועד ליום התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעות 1-2 לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%, אגרת משפט והוצאות שכר טרחת מר רומנו.

התביעה נגד נתבעת 3 נדחית והתובעת תשלם לה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 120,000 ₪.

נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") הנה חברה לביטוח אשר בכל הזמנים הרלוואנטיים לכתב התביעה, ביטחה את בית העסק בפוליסת ביטוח מסוג "מטריה בתי עסק" שמספרה 69933827100 (להלן: "הפוליסה"), לתקופה שמיום 27.3.2016 ועד ליום 31.7.2017 בביטוח הכולל ביטוח אש מורחב לתכולה ע"ס של 400,000 ₪, וביטוח אש מורחב למבנה ע"ס 300,000 ₪.

...

לאור כל האמור, עתר התובע לפיצוי בסך של 700,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לבית העסק בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמו, והוסיף שיש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת עונשית בהתאם לסעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח.

בחקירתו, נשאל התובע: "אם אנחנו מקבלים את העובדה שהמערכת לא הופעלה, מדוע בכל זאת אתה תובע את הנתבע מס' 2?", והוא השיב כך: "כי הוא היה צריך להתקשר ולשאול מדוע המערכת לא הופעלה. כי הוא מקבל התראה שהעסק עדיין פתוח בשעה 00:00, או שאני שם או שיצאתי ולא דרכתי. אני מכיר את זה מתחום העבודה שלי כשאנחנו סוגרים בלילה את הסניף אנחנו דורכים ומחכים שהדריכה תתקבל אצל המוקד ואז הולכים, ובמידה והדריכה לא מתקבלת מתקשרים אלינו בחזרה להיכנס לסניף, לעשות דריכה ולצאת שוב פעם". שילוב של שני נתונים אלה בדבר תקינות המערכות שהתקין הנתבע בבית העסק, יחד עם סוגיית שעות הפתיחה והסגירה של בית העסק, מביאים למסקנה כי הנתבע אינו חב באחריות כלשהי כלפי התובע בשל אירוע השריפה שאירע.

נוכח כל האמור, יש לפטור את הנתבעת מחובתה על פי הפוליסה מלשלם לתובע כל תגמולי ביטוח בגין השריפה, ואת הנתבע מכל אחריות לאירוע משלא הוכחה כל רשלנות או מחדל מצדו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ ולנתבע מס' 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

רקע התובעת הגישה תביעת שבוב מכוח סעיף 62 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") כנגד הנתבעת, זאת לאחר ששילמה למבוטחת שלה, צד ג' 2 (להלן: "המבוטחת"), תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח בית עסק (להלן: "הפוליסה").

לטענת הנתבעת, התביעה היא תביעה נזיקית, וההודעה לצדדי ג' נשענת על עילות חוזיות הנובעות מהסכם השכירות בין הנתבעת למבוטחת, כך שמדובר במטרייה משפטית שונה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה ולמחוק את ההודעה לצד שלישי כנגד המבוטחת.

בסופו של דבר נקבע כי למזיקה הנתבעת, אין עילות תביעה עצמאיות נגד המבוטחת.

לנוכח כל האמור, ההודעה שהגישה הנתבעת נגד המבוטחת (צד ג' 2) נמחקת על הסף.