מטרדי רעש קשים עקב עבודות בנייה: תביעת נזיקין

על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך ביצוע עבודות התשתית להקמת הרכבת הקלה, שהחלו בחודש אוגוסט 2015, נגרמו לתובעים נזקים קשים.

עילות התביעה והסמכות העניינית לטענת הנתבעים, התובענה אינה מגלה עילת תביעה ומכל מקום, בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לידון בה. לא עומדת לתובעים עילת תביעה לפצוי כספי בגין עבודות שנעשו מכוח תכנית מתאר שאושרה כדין.

ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה, מחוז ירושלים, שדנה בעתירה, קיבלה את קביעת הועדה המקומית לתיכנון ובניה וקבעה, שמטרדים שיוצרת הבניה עצמה (להבדיל מהתכנית) אינם יכולים להוות עילת תביעה לפי סעיף 197: "המשיבה טענה, כי אף אם קיים נזק כתוצאה ממטרדים בתקופת הבניה, הרי מדובר בנזק שאינו בר פיצוי לפי סעיף 197. אנו סבורים כי מטרדים הנובעים מהבנייה אינם ברי פיצוי בתביעה לפי סעיף 197. לטעמנו, המטרדים שיוצרת הבנייה עצמה (להבדיל מהתכנית) אינם יכולים, באופן עיקרוני, להוות עילה לתביעה לפי סעיף 197 וזאת לאור העידר זיקה משפטית מתאימה בין התכנית שאושרה לבין המטרדים שעלולה ליצור הבניה, הדבר עולה מלשון סעיף 197 וכן מתכליתו. זאת ועוד, גם כעניין של מדיניות אין מקום להביא במסגרת תביעה לפי סעיף 197 מטרדים שהנם מטרדים נזקים באופיים וזמניים, היות ומטרת החוק בנושא זה הנה להבטיח את האזרח בפני ירידת ערך פרמננטית (קבועה) של המקרקעין שלו, ולא להוות כלי לפצוי עבור מיטרד זמני בגין פגיעה בת חלוף. התרופה לאזרח בגין מטרדים בתקופת הבניה מצויה בדיני הנזיקין בכלל והמטרד בפרט... לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי יש לדחות את התביעות והעררים בראש הנזק של מטרדים בזמן העבודה." (פסקות 157-150, הדגשות הוספו).

בהקשר זה יצוין, שהכלל, שנקבע בעיניין קטן כפוף לכך, שהנזקים שנגרמו היו צפויים ונלקחו בחשבון בשלב התיכנון: "לפיכך, ככל שמדובר במטרד הנובע במישרין מן התכנית (כגון רעש הנובע מתכנית המאשרת סלילת כביש או הקמת מיפעל, וזאת כאשר התכנית מפורטת דיה וניתן להסיק ממנה כבר בעת אישורה כי תיגרום למטרדים אלו), לא ניתן לתבוע בתביעת נזיקין בגין הנזקים בעטיו של המיטרד בפועל לאדם המשתמש בנכס הניזוק." (פסקה 50, הדגשה הוספה).

...

איני מקבלת את טענתן הגורפת של הנתבעות לפיה אין לתובעים עילת תביעה נגדן, גם לא בנזיקין.

סוף דבר הבקשות לסילוק התובענה על הסף – נדחות.

בשלב זה, די בתשתית העובדתית והמשפטית שהציגו התובעים בכתב התביעה כדי לבסס עילות תביעה לכאורה נגד הנתבעים, המצויות בסמכותו העניינית של בית משפט זה. הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 35,100 ₪.

קביעה זו אושרה בבית המשפט העליון ברע"א 6483/15 ו- 6866/15, כב' השופט סולברג בהסכמת השופטים דנצינגר וברון, שם נקבע בין השאר כי: "לא ניתן לתבוע בנזיקין בגין נזק שניתן היה לתבוע במסגרת סעיף 197, אף לאחר חלוף תקופת ההתיישנות שלפי הסעיף. אשר לנזק שאינו בר פיצוי לפי סעיף 197, נקבע כי לא ניתן לתבוע בנזיקין בגינו על בסיס עוולת המיטרד, אם המיטרד נובע במישרין מהתכנית. אולם, אפשר יהיה להגיש תביעה כאמור אם התובע אינו בא בגדרי סעיף 197, ואם המיטרד אינו נובע במישרין מהתכנית. "עוד נקבע כי: ניתן לתבוע בנזיקין בגין נזק שאינו בר פיצוי לפי סעיף 197, מכוחה של עוולה שאינה קניינית, אלא עוולה המבוססת על אשמה מוסרית של המזיק, בגין רשלנות או הפרת חובה חקוקה. אולם הובהר כי ככלל יש להעלות טענות בדבר רשלנות בהליך התיכנון במסגרת ההליך התיכנוני, ורק במקרים חריגים יותר להעלותם בתביעה נזיקית מאוחרת". ומן הכלל אל הפרט – ענייננו.

מנגד הנתבעת הגישה חוו"ד שמאי מטעמה, של מר יגאל אברמוב בה נקבע בין השאר, בסעיף ז: "אין חולק כי ביצוע עבודות הרכבת הקלה מהוה מיטרד לסביבה, אולם יש להביא בחשבון כי מיטרד זה בא במקום מיטרדי הרעש וזיהום האויר, הנובעים מהכביש ואשר פסקו עם נתוק קטע הדרך". ובסעיף ט: " בבחינת דמי השכירות הראויים למצב שלאחר תחילת ביצוע העבודות, יש להביא בחשבון כי הדירה כוללת מיגון אקוסטי שכן נת"ע שילמה בגינו, בהתאם לפסה"ד". בהתבסס על שומה השוואתית במאגרים, ושאר האינדיקציות הרלוואנטיות לטעמו, קובע מומחה הנתבעת , כי שווי דמי השכירות לדירה נשוא התביעה , לפני ואחרי העבודות עומד על 2,750 ₪ וכי אין פגיעה בשיעורם עקב עבודות בנית התחנה.

לטענת מר בלו מערכת הביוב נזוקה קשה עקב העבודות המסיביות במקום, ונאלץ לתקן את מערכת הביוב בעצמו ולהתקין שער .

...

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, פיצוי בגין הפסד דמי שכירות ספציפי, סך של 10,500 ₪, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בכפוף לחיוב שבסעיף 1 לעיל, יתרת התביעה נדחית .

שני הצדדים הוציאו הוצאות רבות בהליך, והביאו בפני בית המשפט חומר רב. בנסיבות העניין , למרות שעיקר התביעה נדחית, אני סבור שעל כל צד לשאת בהוצאותיו.

ניסיונות המערערים ואביהם המנוח לצאת כנגד היתר הבניה על דרך של מתן צו מניעה האוסר על המשיבים לבצע עבודות בניה בהתאם להיתר, נדחו על ידי בית המשפט אשר נידרש לדיון כשהוא קובע בהחלטתו כי אין בסיס לטענת המערערים בכל הנוגע לחוקיות היתר הבניה וזאת בהנתן שהתב"ע מאפשרת בניה בקוו אפס ובהנתן חזרתם של המשיבים מבקשתם להקלה.

כמו כן נטען להפרה לזרימת האויר ולאוורור הבית וכן פגיעה בפרטיות, הפרעה לנוף, מיטרדי רעש, ריח וצפיפות, העולים כדי עוולת המיטרד ליחיד.

בהנתן האמור, טענו המערערים לפגיעה קשה בערך המקרקעין שלהם כעולה מחוות דעת שמאי אותה הגישו.

הועדה חזרה וטענה, כי בדין נדחתה התביעה כנגדה בהנתן ההלכה הקובעת כי מי שיכול לתבוע פיצוי במסגרת סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, הסדר המעניק פיצוי קינייני במהותו על פגיעת הרשות התכנונית בזכות של בעל מקרקעין לרבות פיצוי עקב מיטרד קניני שיצרה התוכנית, ולא עשה כן מנוע מלתבוע אותו פיצוי בתביעה נזיקית מאוחרת.

...

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל בסיס עובדתי או משפטי להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא.

סוף דבר - הערעור נדחה.

בפני שתי תביעות כספיות ולצווי עשה בגין ליקויים ונזקים שנגרמו לדירת מגורי התובעים, דיירים מוגנים, בבניין בו ביצעה הנתבעת עבודות הריסה ובנייה להוספת קומות בבניין (להלן-"העבודות").

התובעים טענו לזכות לפצוי בגין עוולות מכוח סעיפים 44(א) ו-48 לפקודת הנזיקין בשל מיטרד רעש וכן לחסימת אור השמש לדירה מחדר המדריגות.

הוכחש כי נוצר מיטרד רעש ואף קיומו של קשר סיבתי בין כושר השמיעה של התובע והרעש בבניין בשל ביצוע עבודות ההריסה שנעשו כאמור, למשך ימים ספורים בלבד.

אותה הכבדה ואי נוחות, היו מנת חלקם למשך כחודש ימים בפגיעה קשה בשימוש הסביר ולאחריה , למשך כתשעה חודשים נוספים בפגיעה פחות חמורה בתקופת ביצוע "עבודות שלד ובנייה" (עמ' 46 שורה 26).

לאחר הפסקה בביצוען, חודשו העבודות לצורך בניית הקומה הנוספת (עמ' 46 שורה 30) שמטבע הדברים, הפרה את שלוות החיים של התובעים ברעשי בנייה, אבק ופסולת.

...

סיכומו של דבר, לא הוכחה פנייה מוקדמת של הנתבעת לתובעים ערב תחילת העבודות, מה שצפוי היה שייעשה בידיעתה על ההרס בבניין שעתיד להתבצע שימנע אפשרות לשימוש סביר של התובעים בדירה בתקופת ביצוע העבודות ולכל הפחות בחלק ממנה.

לפיכך, נדחית התביעה לפיצוי בעילה של כליאת שווא.

לפיכך, דין רכיבי נזק אלו להידחות.

מה עוד שהתובע אף טוען למטרדים קשים, לרבות מיטרדי רעש, זהום, וחסימה עקב עבודות הבנייה שביצעו הנתבעים ברכוש המשותף, כמו גם לירידת ערך הנכס עקב כך (ראו למשל בסעיפים 42, 35-36 לכתב התביעה).

בהתאמה, עילות התביעה הן, בעיקרן, עוולות נזיקיות: הפרה חובה חקוקה, מיטרד ליחיד, כמו גם פגיעה בזכות הקניין ועשיית עושר שלא במשפט (ראו: סעיפים 43-49 לכתב התביעה).

...

סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984, מורה כדלקמן: "(א) מצא בית המשפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיעו בית המשפט הקודם". מכאן, על בית המשפט לקבוע תחילה כי אין הוא מוסמך לדון בתביעה שלפניו.

משכך, גם אם הייתי מוצאת כי יש טעם בטענות התובע הנוספות, ובכלל זה היות המפקח טריבונל מקצועי, הכלים שבידו, וסכסוכי עבר בין הצדדים– לא היה בידי להיעתר לבקשה.

לפיכך, דין הבקשות להעברת ההליך למפקחת על רישום המקרקעין, להידחות.