מטרדי רעש בין שכנים הפרעות רעש בין שכנים

עוצמת הרעשים ומשכם כדי להוכיח את טענתם לפיה הגן איננו גורם למיטרד רעש, הגישו הנתבעים תצהיר מטעם שכנם, מר חיים ריידר, המתגורר בצידו השני של ביתם ואינו חולק עמם קיר משותף.

כל איש זכאי להנות בנוחות מבית מגוריו, אם שכנו מקים רעש עד כדי פגיעה בשימוש ובהנאה הרגילים מבית המגורים, במידה הגורמת הטרדה והפרעה רציניות, זכאי המחזיק בבית המגורים להגנה כנגדן.

...

לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות בשל חוסר תום ליבם של התובעים אשר רכשו את הבית מתוך ידיעה על קיומו של גן הילדים ואף עשו בו שימוש במשך ארבע שנים בהן התחנכו בנותיהם בגן.

סוף דבר גן הילדים שהפעילה הנתבעת 1 בבית הנתבעים 1-2, גרם לאי נוחות לתובעים עקב הרעש שעלה מהגן וההפרעה לתנועה.

אני מחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובעים סך של 15,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית ללא צו להוצאות.

היינו, כאשר מתבקש היתר לבריכת שחייה בתוך קוי הבניין, השכנים רשאים להיתנגד, בין היתר בטענה של הפרעה למקרקעין שלהם, ועל הועדה לשקול את ההיתנגדות.

לעניין זה ציינה וועדת הערר כי גם שימושים אחרים בחצר, ללא הקמת בריכת שחיה עלולים להוות מיטרד, ויתכן כי דוקא בריכה החוצצת בין החצר לשכנים, תפחית רעשים אלו.

...

העותרים טוענים שהחלטת ועדת הערר, בה השוותה וועדת הערר בין בריכת שחייה בתוך קווי הבניין, לבריכת שחייה מחוץ לקווי הבניין, מאיינת את הוראות התכנית לעניין אבחנה זו. אני סבורה כי הדין עם וועדת הערר לעניין זה. על פי סעיף 9.1 לתכנית הועדה רשאית לאשר בריכת שחיה בתוך קווי הבניין, כשלא נאמר דבר לעניין מטרד או רעש.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל העתירה הנדחית וצו המניעה מבוטל.

אשר להוצאות, אני סבורה כי יש לחייב את העותרים בהוצאות משמעותיות לאור העובדה שלאחר שהסכימו להעברת הדיון לוועדת הערר, ועל אף הדיון המקצועי שהתנהל בוועדת הערר, עמדו על כל טענותיהם, לרבות אלו שנגעו לדיון החוזר בוועדה המקומית.

בעיניין זה נקבע בע"א (מחוזי י-ם) 2560/01 נציגות הבית המשותף שברחוב בן-יהודה 19 ירושלים נ' בית חינוך עיוורים לבני ישראל (25.11.02) כי: "הערכאה הקודמת ציינה בהכרעתה, כי בשנים האחרונות מסתמנת בפסיקת המפקחים על רישום המקרקעין מגמה לראות, בנסיבות מסוימות, התקנת מזגן כשימוש סביר ורגיל ברכוש המשותף, בכפוף לתנאי הזמן והמקום. דעתנו היא, שיש לעודד מגמת פסיקה זו לאור תנאי האקלים בארץ. כל אימת שההיתנגדות להצבת מזגן אינה נובעת מהפרעה ממשית לשכנים ולציבור, בין אם בשל רעש או מפגע בטיחותי ובין אם בשל פגיעה אסתטית בולטת או פגיעה ממשית אחרת, ניתן לראותה כבלתי סבירה, ואת השמוש במזגן - יש לראות כשימוש רגיל. קל וחומר הם פני הדברים בכל הנוגע לבתי עסק ולחנויות". כן ראו: ת"א (שלום הרצ') 1403-04-15‏ בן יצחק נ' בנק לאומי בע"מ (24.09.2015).

לא נכתב בפירוש כי המזגנים גורמים מטרדים אלא בגדר "עלולים" לעשות זאת ולא צוין כי נערכה מדידת רעש.

...

לפיכך, כלל נסיבות העניין מובילות אותי למסקנה כי לא יהא זה צודק לחייב את בן חורין בדמי שימוש ויש לפטור אותו מהשבה בהתאם לסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

לעניין עגמת נפש, בהינתן כלל נסיבות העניין ובשים לב לכך שלנתבעים לא הייתה כלל גישה למתחם כל התקופה, והסעד נדרש באופן סתמי לגבי כל התובעים כאשר רובם כלל לא העידו, לא ראיתי להעניק סעד זה. אחרית דבר תביעת בן חורין נדחית, זולת שני עניינים: הנתבעים יבנו את הקיר כפי המצב טרם הריסתו, תוך 60 יום מהיום.

תביעת הדיירים בת.א.62808-01-18 נדחית.

כמו כן נטען להפרעה לזרימת האויר ולאוורור בית התובעים וכן פגיעה בפרטיות, הפרעה לנוף, מיטרדי רעש, ריח וצפיפות, העולים כדי עוולת המיטרד ליחיד.

טענות הנתבעת 3 לטענת הנתבעת עושים התובעים שימוש לרעה בהליכי משפט תוך ניסיון ליגרור את הנתבעת לסכסוך שכנים שבין הצדדים.

...

לשאלת בית המשפט, אני מאשר כי על פי חוות דעתי לא ניתן להשוות למצב הפגיעה שבין מצב בו הבניה היא כדין בקו צידי של 3 מטר לקו צידי אפס.

מכל האמור לעיל עולה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח טענתם הן לעניין רשלנות הנתבעת ועוולת הפרת הוראה חוקית והן לעניין המטרדים אשר נטענו על ידם, לרבות לעניין הסתרת נוף, אור שמש , אשר יהא בהם משום הפרעה של ממש שימוש סביר בביתם כלשון סעיף 44 לפקנ"ז וכן לא הוכח על ידם כי נמנעה מהם הנאה מכמות סבירה של אור שמש , כדרישת סעיף 48 לפקנ"ז. בדומה לחריגה הנטענת בגובה בית הנתבעים, הוברר כי עסקינן בחריגה מזערית , כ-16 ס"מ בלבד, אשר אין בה כדי לבסס טענה למיטרד לבית התובעים.

סיכום התוצאה היא איפוא כי תביעת התובעים נדחית בכללותה.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 22.7.18 בשעה 05:50 או בסמוך לכך, בקרית מוצקין, על רקע ויכוח בין שכנים על רעש של מוסיקה, תקף הנאשם את מר אסף יוסף לודויג (להלן: "המתלונן") בכך שנגח עם ראשו בראשו של המתלונן.

שלוש סוגיות שאינן שנויות במחלוקת: קיים סיכסוך שכנים מאז עבר הנאשם להתגורר בבניין על רקע טענותיו של המתלונן על כך שהנאשם שומע מוסיקה רועשת ומפריע את מנוחת המתלונן.

בחקירתו הנגדית נישאל המתלונן האם יש שכנים נוספים ששמעו את מיטרדי הרעש וסיפר כי בחקירתו במישטרה מסר שיש עוד שכנים וציין עוד כי הדייר המתגורר לצד דירתו של הנאשם אינו בארץ ולכן אינו יכול להגיע לצורך מתן עדות.

...

ספק סביר מתקיים כאשר מחומר הראיות ניתן להסיק מסקנה המתיישבת עם חפותו של הנאשם.

בענייננו, הנאשם העלה גרסה שאיננה תיאורטית ויש בגרסה זו כדי לערער את הבסיס העובדתי באופן שלא ניתן לקבוע שהמסכת הראייתית שהוצגה על ידי המאשימה איננה יכולה לעמוד על רגליה ולהוביל למסקנה חד משמעית בדבר אשמתו של הנאשם.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, נותר בליבי ספק בדבר אשמת הנאשם ולפיכך אני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.