מטרד רעש מבית ספר באזור מגורים

לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע בגין מיטרד רעש הבוקע מבית עסקה של הנתבעת על פי הנטען.

בסעיף 1 לתקנות הוגדרו חלק מהפרמטרים הנ"ל כדלקמן: "יום" - חלק היממה מהשעה 06.00 עד השעה 22.00; "לילה" - חלק היממה מהשעה 22.01 עד השעה 05.59 למחרת; "בנין" - כמשמעותו בחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק התיכנון והבניה); "מבנה א'" - בנין המשמש כבית חולים, בית החלמה, בית הבראה, בית אבות או בית ספר; "מבנה ב'" - בנין באיזור מגורים בהתאם לתכנית לפי חוק התיכנון והבניה; "מבנה ג'" - בנין באיזור שהמקרקעין בו משמשים למטרות מגורים ולאחד או יותר מהשימושים הבאים: מסחר, מלאכה, בידור; "מבנה ד'" - דירת מגורים באיזור שהמקרקעין בו משמשים למטרות תעשייה, מסחר או מלאכה; "מבנה ה'" - בנין המשמש למטרות תעשיה מסחר או מלאכה באיזור שהמקרקעין בו משמשים למטרות תעשיה, מסחר או מלאכה.

...

המסקנה מכל האמור לעיל היא שהתובעת כשלה בהוכחת קיומו של מטרד הרעש הנטען על ידה, ומשכך דין התביעה להידחות.

לא ניתן לחתום את פסק הדין מבלי להעיר כי הוכח שהבניין שימש בעבר כמרכזייה של בזק, וכי נכון להיום, מצויים בו שורה ארוכה של עסקים מסוגים שונים, לרבות משחקייה רועשת לילדים, וכי התובעת ידעה על קיומו של המכון האירובי ועל הפעילות המתבצעת בו, עובר לשכירת השטח בבניין והפעלת המכון ההוליסטי על ידה בצמוד לו. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן לא נשקלה אפשרות יצירת קומפלקס חינוכי טבעי התומך דוקא בהקמת גני ילדים במיתחם החמורים להבדיל מסניף צופים באותו מיתחם, בו יהיה קיים רצף קהילתי חינוכי טבעי יותר, מאשר רצף דומה שייוצר לכאורה אם יוקם סניף הצופים בו. עוד לא נשקלו מיטרדי הרעש לאורך שעות הבוקר מבתי הספר ובשעות אחר הצהריים והערב ממאות חניכי צופים באיזור בו מוערכים נכסי העותרים בסכומים המגיעים בחלקם ל- 15 מיליון ₪.

האם אין לראות במועדון תנועת נוער חלק ממערכת החינוך באותו המקום? האם סביר להקים בית ספר בצמידות כמו גם פנימיה וגני ילדים אך לא מועדון של תנועת נוער? נדמה כי קשה לקבל טעונם זה של העותרים כאשר בכל מקרה נשמרות דרישות שמירת הרעש והמטרדים ממועדון זה כפי שראינו בטח בעת הביקור במקום כאשר הוא יופעל כולו לכיוון צפון, היינו בכיוון הנגדי למקום מגורי העותרים וכאשר ייבנה קיר אקוסטי בינם לבין המיתחם.

...

" יצוין, כי גם ביחס למתחם החמורים עסקינן בתכנית מפורטת ושלא כטענת העותרים לענין זה. המסקנה מכל האמור לעיל הינה כי גם היתר הבניה למתחם החמורים נערך כדין ואין כל סיבה לבטל את ההליך או כיום את ההיתר.

מכאן שגם דין טענה זו להידחות.

סוף דבר העתירה נדחית.

עוד צוין כי העובדה כי לא שונו ההגדרות אף נלמדת מהוראות תקנון תכנית מאוחרת יותר – ג/12906 אשר הגדירה את השימושים המותרים באזורי מגורים ככוליים בתי מגורים, מועדונים חברתיים, בלבד שלא יגרמו למטרדי רעש לדיירים.

כפי שקבע בית משפט קמא בעיניין זה ובצדק, בית ספר, מטבעו ומהותו יכול לכלול עשרות תלמידים, כאשר במקרה עסקינן בית הספר הכיל 45 תלמידים בממוצע (כעולה מטיעוני המערערים שהוגשו לבית משפט קמא), וסביר להניח כי מספר כזה של תלמידים, בנוסף לצוות המינהלי והמורים, יש בו כדי להוות פוטינציאל להפרעה באיזור מגורים.

...

למען הסר ספק, חרף ביטול הרשעת המערער, נוכח הוראות סעיף 72(ב) לחוק העונשין, ולאור העובדה כי הוריתי על ביטול הרשעתו של המערער, הנני קובע כי תקופת ההתחייבות שנקבעה בגזר דינו של בית משפט קמא באשר למערער, תקוצר למשך שנה אחת בלבד ומהערער יחתום על התחייבות חדשה בהתאם.

יחד עם זאת, המערער ישלם את כפל האגרה (סך 33,600 ₪) תוך 120 ימים מהיום (ככל שטרם עשה כן) ואמצעי התיקון שניתן- צו איסור השימוש עפ"י סעיף 4 לגזר הדין ורישום הצו בלשכת רישום המקרקעין לפי סעיף 6 לגזר הדין יעמדו על כנם באופן שיהפכו לחלק מפסק דיני זה. הערעור שהגישה המערערת נדחה בזאת.

הערעור שהגיש המערער מתקבל אפוא בחלקו כמפורט לעיל.

המבקשת, בעלת הזכויות בקרקע סמוכה, חלקה 13 בגוש 12128, אשר בנה אחמד (להלן גם: אחמד הבן), מתגורר בבית שניבנה על חלקה זו (להלן: קרקע המבקשת), הגישה היתנגדות לאישור תכנית להקמת בית ספר על מיגרש המשיב (להלן: בית הספר), בטענה של מיטרד, רעש בלתי סביר ופגיעה בפרטיות.

הוא סקר פסיקה המתייחסת לעוולת המיטרד ליחיד, ציין כי בתכנון המבנה המשמש בית ספר היה על המתכננים ליצור חיץ אקוסטי בין בית הספר לבין איזור המגורים, סקר פסיקה המתייחסת לשימוש חורג, וכן פסיקה בדבר הנזק הממוני שניגרם בגין המיטרד הנטען.

...

יודגש כי בנסיבות אלה סבורני שניתן להשאיר בצריך עיון את הנמקתו החלופית של בית המשפט המחוזי בנקודה זו, לפיה אף אם מדובר בהכרעה שחרגה בסוגיות מסוימות מה"מנדט" שניתן לבורר ברע"א 5067/09 הרי שלא נגרם למבקש עיוות דין מכיוון שמדובר לכל היותר בהקדמת המאוח.

לפיכך, איני רואה לקבל את טענת המשיב כי קיימת עילה על פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי, וממילא אני קובעת כי לא נגרם למשיב עיוות דין.

סוף דבר נוכח כל המקובץ, אני רואה לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות, מאשרת את פסק הבוררות ונותנת לו תוקף של פסק דין.

העובדה כי לא שונו ההגדרות אף נלמדת מהוראות תקנון תכנית מאוחרת יותר – ג/12906 משנת 2004, שאף היא חלה על הנכס בעניינינו, והגדירה את השימושים המותרים באזורי המגורים שוב ככוללים בתי מגורים, מועדונים חברתיים – באישור הוועדה המקומית, ובילבד שלא יגרמו למטרדי רעש לדיירים, ומשרדים לבעלי מקצועות חופשיים.

רשיון בית הספר בעניינינו מתייחס ל- 60 תלמידים, ואין להניח כי מספר שכזה של תלמידים, שעליהם יש להוסיף את צוות המורים והצוות המנהלי של בית הספר אין בו משום פוטנציאל להפרעה באיזור מגורים.

...

עמדה זו מקובלת עלי.

נוכח כל האמור לעיל הנני לקבוע כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

אני קובע מועד לטיעונים לעונש במעמד כל הצדדים ליום 18.6.19 שעה 09:30.