מטרד ליחיד לפי סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין

בהתאם הוגדרו חברי הקבוצה: "כל מי שנחשף למטרדי הרעש שמקורם בפרוייקט וסבלו כתוצאה מכך נזק לא ממוני". עילות התביעה שנטענו היו עילות בנזיקין כמטרד, רשלנות והפרת חובה חקוקה שהיא חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב-1992; חוק למניעת מפגעים, תשכ"ה-1961; מיטרד ליחיד לפי סעיף 44(א) בפקודת הנזיקין; ותקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992.

...

דיון לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה ובטענות הצדדים, ושמעתי הסבריהם גם בעל פה, נחה דעתי שיש לאשר את ההסדר, אשר עונה לדעתי על דרישות סעיף 19 (א) בחוק תובענות ייצוגיות, שזו לשונו: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". ראשית לכל יש לתת את הדעת לעילות התביעה הנטענות.

הואיל ואין הסכמה בין המבקשים לבין באי כוחם בדבר חלוקת הסכום ביניהם, החלטתי להעמיד את הגמול למבקשים בשים לב לחלקם בביצוע ההסדר ולמקובל במקרים דומים, על רבע מן הסכום הכולל.

בשקילת כל הנתונים, ובהנחה ששווי ההסדר קרוב לשווי המלא שהוצהר עליו – החלטתי לקבל את המלצת הצדדים.

ב"כ המבקשים יבחן את הדו"חות ויצרף עמדתו לגבי הביצוע, תוך 10 ימים מיום קבלת כל דו"ח. לסיכום אני מאשרת את הסכם הפשרה בשינוי הקל שבסעיף 15 לעיל, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

העירעור ותמצית הטענות טענות המערערת בתמצית: התקנת הסוכך מחייבת קבלת היתר בנייה; גם לו היו המשיבים מגישים בקשה למתן היתר בניה להתקנת הסוכך, ככל הנראה הם היו מסורבים עקב הפגיעה בחזית הבניין והם לא יכלו ואינם יכולים לקבל היתר להתקנתו; החלל הכפול שמעל מרפסת המשיבים הנו רכוש משותף ואינו חלק מדירתם; התקנת הסוכך ללא קבלת היתר בניה הנה הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין; התקנת הסוכך מהוה מיטרד ליחיד לפי סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין; המערערת זכאית לפסיקת פיצוי בגין זנק לא ממוני עקב המיטרד.

...

עם זאת, אין בקביעה זו, לדידי, כדי לחייב את המסקנה אליה הגיע חברי ולפיה "המשיבים אינם רשאים להתקין את הסוכך באותו חלק, משום שהוא מונע מיתר בעלי הדירות לעשות שימוש באותו חלק ... ומשמעות הדבר למעשה היא הצמדת אותו חלק לדירתם, בלי שניתנה הסכמת בעלי הדירות לכך ...". המדובר בסוכך גלילה חשמלי, וילון/מסך הניתן להרמה ולהורדה (להלן- סוכך עליון), אשר נועד להצל את מרפסת דירתם של המשיבים ולמנוע חשיפתם של האחרונים לשמש הקופחת, כך שנהיר הוא כי פתיחתו/פרישתו אינה נדרשת, אף לא מתחייבת, במהלך היום כולו ואף לא בכל ימות השנה.

לשאלה זו לא נדרש בית משפט קמא (במובחן מהדיון שערך באספקלריה שונה של עילת המטרד) וסבורני כי אין מנוס מלהשיב את התיק לבית משפט קמא לצורך דיון והכרעה בה. באשר ליתר ההשגות שהעלתה המערערת בערעורה, סבורני כי לא נפלה כל שגגה מלפני בית משפט קמא וקביעותיו המנומקות, המעוגנות בראיות שבאו לפניו, אינן מחייבות התערבותה של ערכאת הערעור.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ התוצאה הערעור מתקבל.

.". עוד נקבע, כי: "בנסיבות אלו אין הניזוק צריך להראות "הפרעה של ממש" עקב הפעילות המפירה דוגמאת הנידרש בעוולת המיטרד ליחיד לפי סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין.

...

סוף דבר: הבקשה מתקבלת בזאת באופן שבו הצו הארעי יעמוד בתוקף עד הכרעה בהליך העיקרי.

כמו כן, אני מורה למשיבה לפרק, להרוס ולפנות את המבנה הלא חוקי שנבנה על ידה (שנראה בתמונות, בסעיף 66 לעיל לרבות האוהל שלצדו, והוא גם מושא צו ההריסה המינהלי), זאת עד ליום 19 באוקטובר 2023.

בנוסף, אני מחייב את המשיבה לשאת בהוצאות המבקשת בסך של 2,500 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

אין מקום למתן צו המניעה המבוקש בשים לב לעמדת ועדת התיכנון בדבר הותרת מקום גישה לתובעים התובעים טוענים, כי בניה על-ידי מי מהנתבעים בחלקתם מנוגדת לסעיף 14 לחוק, לפיו אין בזכויות קנייניות משום היתר לגרום ל"נזק או אי-נוחות לאחר", וכן מהוה עוולת מיטרד ליחיד, לפי סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

...

אין בידי לקבל טענה זו. לצורך הוצאת צו מניעה קבוע, נדרש קיומו של מטרד מהותי הגורם לפגיעה, אשר לא ניתן לרפאה בתרופה הולמת אחרת (ראו ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, פ"ד ל(3) 785).

בענייננו לא שוכנעתי מקיומו של מטרד מהותי כנזכר.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו לשנות ממסקנתי ולאור המקובץ - התביעה נדחית.

כן היתייחס בית משפט קמא לטענה נוספת שהעלו המבקשים, לפיה בניה על ידי מי מהמשיבים בשביל המזרחי צפויה לגרום להם נזק או אי-נוחות; ולכן היא מנוגדת לסעיף 14 לחוק המקרקעין, ואף עולה כדי "מיטרד ליחיד" לפי סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

...

במקרה דנן אני סבורה כי שיקולי מאזן הנוחות – אשר כאמור להם הבכורה – מטים את הכף לעבר מתן הסעד הזמני המבוקש.

דומה כי אין חולק כי ככל שלא יינתן הסעד המבוקש והמשיבים, או חלקם, יחלו בביצוע עבודות הריסה ובניה בשטח השביל המזרחי, יעמדו המבקשים בפני קושי משמעותי להחזיר את המצב לקדמותו אם בסופו של דבר יתקבל הערעור (ראו והשוו: עניין פלוני, בפסקה 7; עע"מ 964/15 זועבי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הגלבוע, פסקה 16 (19.4.2015)).

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.